ראיון"משבר האקלים יביא לגלי הגירה. אי אפשר לבלום אנשים רעבים"
ראיון
"משבר האקלים יביא לגלי הגירה. אי אפשר לבלום אנשים רעבים"
כיו"ר רשות המים ב־2006 יזם פרופ' אורי שני הקמת מתקני התפלה שהושיעו את משק המים הישראלי, אבל "זה לא פתרון שמתאים למדינות גדולות". הוא מביט מהצד בבצורת באירופה ובטוח: "כדי לפתור את המשבר העולמי צריך להתחיל בהשקייה, שם הבזבוז הגדול"
פרופ' אורי שני, יו"ר רשות המים לשעבר ויו"ר חברת הטפטפות N Drip, באירופה נהרות מתייבשים, בצורת קשה מכה בארה"ב, בהודו, בסין, ובברזיל, גלי חום קיצוניים משמידים יבולים חקלאיים ויוצרים מחסור במזון. איפה ישראל בכל הקטסטרופה הזאת?
"ישראל מדהימה בתחום המים, אלופת העולם. היא מתפילה את רוב המים שלה, היא יעילה בצורה בלתי רגילה בתחום והיא המדינה היחידה בעולם שממחזרת את כל הביוב שלה ושולחת אותו כמים לחקלאות. בלונדון, עד לפני 5 שנים הפחת היה 40%, כלומר מים שזרמו בצנרת ודלפו למי תהום ולא הגיעו לאזרחים. בישראל הפחת בהולכת המים נמוך, 8%-7% בלבד, וזה פנומנלי. בכל הקשור למשק המים, במידה רבה ישראל נהייתה בלתי תלויה בשיגעונות הטבע והרבה מדינות יכולות לקנא בה".
זה לא כזה מובן מאליו. הקמפיין הזכור "ישראל מתייבשת" בכיכובה של רננה רז יצא לדרך בתקופה שהיית יו"ר רשות המים, בין השנים 2006 ו־2011. היינו אז במקום אחר, התפלת מים שיטתית היתה חלום רחוק, תשתיות ההולכה היו מיושנות שגרמו לפחת גבוה, מצב הרוח הלאומי היה בהתאם למפלס הכנרת שרק ירד וירד.
"נכון. התברר שאנחנו בגירעון שנתי של 350 מיליון קוב מים, והוא הלך והצטבר מתחילת שנות ה־90. לאורך כל השנים התקבעה הדעה שהטבע מעמיד לרשותנו כ־1.5 מיליארד קוב של מים בכל שנה, שאותם אנחנו מצליחים לתפוס. בפועל, זה היה 1.15 מיליארד קוב בממוצע, בינתיים האוכלוסייה גדלה והביקוש למים בהתאם. מצב הכנרת היה בכי רע. אחרי שירדה מהקו האדום, קבעתי את הקו השחור, מינוס 214.87 מטר".
מה המשמעות של מצב כזה?
"שהאגם עומד למות במכה אחת, שהוא נהיה חסר חיים. הצמחייה שלו מתה, הדגים מתים. היו לפנינו כל מיני מודלים מדאיגים, והתקרבנו לשם בצעדי ענק. התחילו לצמוח כל מיני צמחים רעילים, אצות כחוליות שיכולות לפתח רמות רעילות שאם בעל חיים מתקרב אליהן הוא יכול למות".
ובאותם הימים אתה יו"ר רשות המים, האיש שיושב על ה"שיבר". כל היובש הזה מתגלגל לפתחך ובמשרד האוצר לא התלהבו, בלשון המעטה, מהרעיון של הקמת מכוני התפלה.
"הגעתי לרשות המים בדצמבר 2006, וכמה שבועות לפני כן הממשלה החליטה שלא תהיה בישראל התפלת מים. ביקשתי לקדם את הנושא בכל זאת, ושמעון טל, שהיה נציב המים לפני (רשות המים נקראה אז נציבות המים — י”א), כתב לי והזהיר אותי שאני עושה את טעות חיי. הוא פשוט ביטא את מה שכולם אמרו. מי שמינה אותי לתפקיד היה שר התשתיות דאז, בנימין (פואד) בן אליעזר ז"ל, שהבין את הצורך הזה. אז העברנו החלטה על העלאה חדה של תעריפי המים, שמשק המים ינהל את עצמו כמשק סגור ושהכסף שייכנס יוקדש להקמת מכוני התפלה".
הציבור הישראלי לא אהב את המהלך הזה. הוא הרגיש את זה חזק מאוד בכיס.
"אני יודע, הציבור די שנא אותי בגלל זה. אבל ייצבנו את משק המים באמצעות חיסכון במים שבא ביחד עם מס הבצורת, שסחרר כאן את כולם, ובאמצעות העלאת תעריפי המים באופן ששיקף את מחירם. העלינו את המחיר השולי שלהם בטירוף וייקרנו את המים לחקלאות ב־50%, כי אחרת היינו מגיעים למצב של קושי אמיתי באספקת מים לערים. כל המהלכים האלה הורידו במכה אחת את צריכת המים ב־20%, לצד הקמת מפעלי התפלה".
יבולים חקלאיים במקומות רבים בעולם מידלדלים בגלל שינויי האקלים הקיצוניים. העולם מתעניין ב"מודל הישראלי"?
"בהרבה מדינות יש עניין ב'מודל הישראלי' אבל הן לא יכולות לעשות איתו הרבה. התפלת מים היא לא פתרון שמתאים למדינות גדולות, אלא לעיר גדולה שנמצאת ליד הים. אי אפשר להוליך מים מותפלים לטובת גידולים חקלאיים במרחק של 100 או 1,000 קילומטר מקו החוף לתוך אותה מדינה, כי המחירים בלתי אפשריים, מה גם שההתפלה מאוד יקרה מבחינה אנרגטית. ישראל שונה מרוב המדינות בגלל הגודל שלה: היא כמו עיר אחת גדולה שנמצאת על שפת הים. לטובת העניין הולכת מים מותפלים לירושלים זה לא סיפור מסובך, כי בסופו של דבר מדובר במרחק של כמה עשרות קילומטרים מזרחה".
"לא מזמן באו אליי אנשים מקולורדו, ארה"ב, ורצו ללמוד התפלה, בגלל המצב החמור שהיא נמצאת בו. אבל זה יקר, זה לא ישתלם לה וכל התהליך הזה ייקח לה כעשור, בזמן שהיא זקוקה לפתרון כאן ועכשיו".
אז שיתחילו לחסוך באמצעות העלאת תעריפים וניהול של משק מים סגור.
"'המודל הישראלי' כולל שני דברים שהעולם לא יכול לקבל. המים בישראל שייכים לציבור, והמדינה, בשם הציבור, מנהלת אותם. בארה"ב, כל מי שיש לו קרקע, הוא גם הבעלים של המים שיש מתחת ולהילחם שם על קדושת הרכוש זה דבר קשה. באריזונה או בקולורדו חקלאים מקבלים עדיפות באספקת המים על פני תושבי העיר פיניקס, ואם הם יוותרו על המים האלה, הם יקבלו מהמדינה הון תועפות. זה סקנדל, כי מים הם משאב לאומי.
"בישראל עשינו דבר נוסף שאי אפשר לעשות בשאר המקומות בעולם, כמו להעלות את מחיר המים: כשאין מחיר למים, אתה לא יכול להעלות את מחירם, וכשזה לא עולה כסף לך – אתה מבזבז. מנהיגים נרתעים מקביעת מחירים למים כי המשמעות היא השפעה על מחיר המזון הבסיסי, חשש ממחאות חברתיות ונוצרת כאן דילמה. הכלי היחיד שיכול להיות בידי מנהיגים כדי לנהל בצורה סבירה את משקי המים שלהם – לא עומד לרשותם".
משבר האקלים מגיע לקיצון. מה קורה לכדור הארץ?
"העולם משתנה והאנושות כבר מרגישה את זה. רוב האנושות חיה כל הזמן במעין בועה אבל דברים קורים תמיד. המלחמה בסוריה התחילה בגלל מים וגררה בעיית פליטים שנוהרים לאירופה, ומדובר רק בכ־3 מיליון איש. אז מי שאין לו – מרגיש את שינויי האקלים מיד, ומי שיש לו, ירגיש את השינויים האלה באמצעות גלי הגירה הרבה יותר מסיביים, ולשם זה הולך. תראה את הבצורת האדירה במקסיקו. לא יהיה זרם של פליטים לארה"ב? גם בלי בצורת הם מהגרים אליה. אי אפשר לעצור ולבלום אנשים רעבים".
ומה שמדאיג ונורא זה שעוד לא ראינו כלום.
"מפת ההתחממות הגלובלית מטורפת. מחירי המזון יזנקו לשמיים, יהיו עוד מלחמות, רעב, גלי הגירה. וזה כאן ועכשיו, תסתכל על אירופה. אנשים חשבו ששינויי אקלים של 2 מעלות בסך הכל 'זה לא הרבה וזה בטח כלום'. רק מעלה וחצי יותר מהווה ירידה של 23% מהמים שזמינים לאנושות וכן, הגרוע עוד לפנינו, אין ספק. אנחנו משלמים בריבית דריבית והיא ממשיכה לעבוד כל הזמן".
בשנים האחרונות אתה רואה את השינויים האלה באים עלינו, אז הלכת להקים את N Drip, שמבקשת לשנות את האופן שבו החקלאים בעולם משקים את השדות שלהם בעידן שבו מים הופכים למשאב בחסר. מה לא בסדר בשיטות ההשקיה כיום?
"70% מהמים בעולם שמשמשים את האנושות מופנים לטובת השקיה. מתוך אותם 70%, נעשה שימוש יעיל בפחות מ־30% ואת כל השאר אנחנו פשוט זורקים. אם אתה רוצה לטפל במשבר המים העולמי, תתחיל בהשקיה, כי הבזבוז הגדול קורה שם".
50 שנה אחרי שנחתנו על הירח וכשפנינו למאדים, בעולם עדיין משקים שדות חקלאיים בשיטות קדומות ופרימיטיביות של הצפה.
"זאת שיטת השקיה בת 5,000 שנה. רוב האוכל שמיוצר בעולם, 85% מכל ההשקיה שלו נעשים בהצפה. רואים את זה בקליפורניה, בטקסס, באוסטרליה, בספרד, לא רק במדינות עולם שלישי, לא רק במזרח הרחוק. וזה כי למים אין מחיר ואם אין מחיר – מבזבזים".
איך N Drip משנה את זה?
"היא מאפשרת התייעלות וחיסכון במים, תוך שימוש בטפטפות והשקיה מדויקת של גידולים חקלאיים. תבין, כל תחום הטפטוף בעולם, וכל הגאווה הישראלית שמסביב להמצאה של הטפטפות, הוא סיפור של 3.5%‑4% מכל השטח המושקה. אם תוריד את החקלאים שמשקים בטפטפות בגלל סובסידיות שהם מקבלים, תקבל פחות מ־2%. הטפטוף יקר לחקלאות. הפטנט שלנו מבטל את הצורך באנרגיה במסגרת השקיה בטפטוף. כיום המים מגיעים לרוב השדות החקלאיים מבארות או מנהרות סמוכים, ממלאים תעלה בראש השדה, מוזרמים אליו ובכך מציפים אותו. בשיטה שלנו, אנחנו מכניסים את המים שנמצאים בתעלה שבראש השדה לתוך טפטפות, ומשקים את הגידולים בצורה מדויקת רק מכוח הגרביטציה".
במה שיטת ההשקיה הזאת שונה מהטפטפות של נטפים, ריווליס או של נען דן ג'יין?
"הטפטוף הסטנדרטי המוכר עובד בלחץ של 10 מטר אטמוספרה והוא מחייב שימוש במים נקיים, שסוננו בפילטרים שגם הם דורשים את הלחץ שלהם. אנחנו עושים את כל זה רק עם 5% מכל הלחץ שהם דורשים, והמים גם לא צריכים לעבור פילטרים. ההשקיה נעשית בגרביטציה של 50 סנטימטר, בלי צורך באנרגיה להפעלת משאבות, פילטרים ובלי אופרציה שלמה ויקרה מסביב, וזה מאפשר השקיה מדויקת וזולה של שדות שלמים. אצלנו לא צריך מים שעברו סינון בפילטר, כי הטפטפת לא נסתמת. אם יש איזה גרגיר שנכנס לתוכה, המים עוקפים אותו וממשיכים לזרום לאורך הטפטפת".
הגידול החקלאי הבזבזני ביותר בעולם הוא של אורז. השיטה שלך מתאימה גם לזה?
"כן. אנחנו מצליחים לחסוך שם כשני שלישים מכמות המים ולהבטיח את אותה כמות יבול, אפילו יותר".
פרופ' אורי שני (72)
גר בתל אביב
פרופסור למדעי הקרקע והמים
כיום יו"ר חברת הטפטפות N Drip, לשעבר יו"ר רשות המים וסגן נשיא בחברת אדמה
שירת בצוות של יוני נתניהו בסיירת מטכ"ל
