דעההפער הכואב בין השבר למי שצריך לתקן אותו
דעה
הפער הכואב בין השבר למי שצריך לתקן אותו
הגרועים ביותר התקבצו בממשלה שאיבדה כל צלם הגינות ומעדיפה לפתוח חזיתות מול הצבא והאזרחים, במקום לפעול לטובת המדינה
מעולם לא נפלנו לפער כואב ומסוכן כזה, שבין השבר לבין תיקונו. בין אתגרי השעה לבין האימפוטנטיות של ההנהגה, שאמורה להתמודד איתם. בין האחדות המיוחלת לבין הפילוג, השקר, הציניות והאופורטוניזם שמנשבים מהממשלה הזו. תשובה כנה, בת מילה אחת בלבד, השיב גדי איזנקוט לשאלת אילנה דיין אם הממשלה מדברת אמת לעם. "לא", השיב האב השכול, הרמטכ"ל לשעבר ומשרת הציבור הנאמן ביותר שבנמצא.
הגרועה בממשלות ישראל אי פעם מופקדת על כמות אתגרים בלתי נתפסת: לחימה בדרום שמאיימת לגלוש לזירות נוספות, קרובות ורחוקות; השבת 136 חטופים; טיפול בעשרות אלפי תושבי הדרום והצפון שהפכו פליטים בארצם. והנה, האיש שאמור להוביל אותנו בגיא הצלמוות הזה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שובר שוב ושוב את האמון שבלעדיו "יאבד ישראל", כדברי הפיוט "שומר ישראל" בתפילת הסליחות.
כאשר ממפים את החזיתות שנתניהו וממשלתו שקועים בהן, קשה שלא להתפלץ. הראשונה היא נגד הצבא והרמטכ"ל, באמצעות שיסוי שרי הטרף בממשלתו, במיוחד דוד אמסלם ומירי רגב. ולמה? כדי שהמנהיג יוכל לברוח ויהיה על מי להטיל את האשמה ביום שאחרי, ביום הפקודה של ועדות החקירה וחלוקת האחריות.
חזית אחרת היא נגד משפחות החטופים, באמצעות ערוץ 14 ושופרות אחרים, שמציגים אותן כ"רופסות", כמחלישות וכפוגעות בהרתעה. משפחות שמוצגות ככאלו שמפריעות לצה"ל לנצח, מציפות את השיח בטרדותיהן ובדרישות בלתי פוסקות לתשומת לב.
חזית נוספת היא נגד ארצות הברית, שמנסה לנתב את ישראל לסמן תרחישי סיום אפשריים, ומסרבת לתת לנו להימלט מהמציאות. ישנה כמובן חזית נגד התקשורת, שכרגיל מוצגת כגורם בוגדני. לא במקרה נזף נתניהו "אני אלחם בחמאס, ואתם תילחמו בי". חזית נוספת מתנהלת נגד המפונים, שמשוועים לטיפול יעיל יותר, ובעיקר לקשב אמיתי למצוקתם. את נאומו האחרון העביר ראש הממשלה בלי שהמילה "ישובי הצפון" תצא מפיו ולו פעם אחת.
וברקע התמונה המבהילה הזו מתנהלת לה ממשלה מופקרת, שבוזזת תקציבים כדי לתחזק קואליציה חרדית־כהניסטית, שמהותה ועדיפויותיה חותרים תחת החוסן הלאומי, החברתי ואפילו הביטחוני. ממשלה שמתרכזת בהברחת מינויים ראויים מתפקידי מפתח ומיון מועמדים לפי "מבחן קפלן". שרה נתניהו, כך פורסם, פעלה להדחת אילון לוי, מדובריה המוכשרים של המדינה, מפני שנכשל במבחן הזה. גברת נתניהו הוזכרה גם כמי שביקשה ממשפחות החטופים להרגיע מעט את צעקתם, שאינה מועילה למאמץ המלחמתי. ויש גם מירי רגב ואורית סטרוק, שרות הפופקורן ומצוקת משכורות השרים, שמוצאות כל זיז של התרסה כדי להיאחז בו. זו ממשלת "הגרועים ביותר" - קקיסטוקרטיה ביוונית - וזה הקרקס שמנהל את חיינו.
מנהל הקרקס הזה נודע פעם כמר ביטחון, מר כלכלה, הפרוטקטור הגדול של ישראל. בהדרגה מתברר עד כמה הדימויים האלה היו מודבקים ברוק, עד כמה נרקחו בכחש של ספינים, מניפולציות, יחסי ציבור ואנגלית משובחת. לזכותו של נתניהו ייאמר שבעבר ידע לחבר לקואליציות שלו אנשים רציניים ואחראים. לגודל הטרגדיה של כולנו, האפשרות הזו נשללה ממנו לאחר שהפך לנאשם בפלילים. לכן הקים את ממשלתו הנוכחית עם השותפים הפוליטיים הכי מסוכנים והכי לא כשירים. יחד עמם ובסיועם המלא, ע"ע ההפיכה המשטרית של יריב לוין ושמחה רוטמן, הוא נפל לתהום של 7 באוקטובר – ואנחנו איתו. יחד עמם הוא צריך לצאת מהבור הזה, ולהוציא גם אותנו.
למזלו, לעת הזו, נרתמו לסייע לו בני גנץ ואיזנקוט, שמשקפים לו את תמונת הראי של אחריות וממלכתיות מול קואליציית הבלהות שלו. השניים, שמתוגמלים בינתיים בסקרים מחמיאים, מקווים להחזיר עטרה ליושנה – עטרה של נבחרי ציבור שמאמינים באמת ששלטון צריך לשרת את העם ולא להיפך.
נתניהו הוא חסיד ה"להיפך". הוא הפר את החוזה הבסיסי בין השלטון לאזרחים, שמיוסד על ההכרה שטובת המדינה ואזרחיה מעל הכל. אפילו מעל המפלגה ומעל צורכי הקואליציה שמכתיבים לנתניהו את החוזה החילופי, המסוכן, שחתם עליו: שרידותו הפוליטית תמורת היעדים הסקטוריאליים של שותפיו. אלה לחלוטין, ולא במקרה, אינם מתיישבים עם צורכי השעה, עם טובת המדינה ועם אתגרי המשבר הגדול. לכן הוא מאפשר להם לבזוז את תקציב המדינה. לכן, הוא מאפשר לאמסלם להשתלט על החברות הממשלתיות כדי לבזוז מהן ג'ובים לקרובים ומקורבים. לכן הוא מאפשר להם לאיים ולהשתלח בכל מי שמאיים עליו - ואם צריך, אז גם בצבא, במפונים, במשפחות החטופים, בתקשורת ובביידן.
מעולם לא היתה בישראל ממשלה שלמעלה ממחצית הציבור לא מאמין בה. לא בטוהר כוונותיה, לא ביכולותיה, לא בכוחה להצהיר על היום שאחרי ולהגיע אליו. ממשלה שלא מסוגלת למנהיגות של השראה, אמינות וחזון, שבכוחם לאחד מאחוריה את הציבור שמעולם לא נזקק לכל אלה כמו היום.
במלחמה הזו נלחמים שכם אל שכם דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחיים, גברים ונשים, ימנים ושמאלנים, מתנגדי ההפיכה המשטרית ותומכיה. הם נלחמים במסירות נפש על המטרה הקדושה - לשחרר את המדינה מתקדים טבח 7 באוקטובר ומהאימה שהפיל עלינו. לאלה וגם לאלה מגיעה ממשלה ראויה יותר. ממשלה שתדע להנהיג, להתוות דרך, לדבר אמת. ממשלה שתכונן מחדש את החוזה שהופר, הבסיסי: השלטון נועד לשרת את המדינה והציבור. לא את עצמו, לא את שותפי הקואליציה, לא את המנהיג.
