פרויקט מיוחדהמרוץ לתואר מתחיל: 10 נתונים לקראת 10 באוקטובר
פרויקט מיוחד
המרוץ לתואר מתחיל: 10 נתונים לקראת 10 באוקטובר
החדשות הרעות הן שההוצאה הציבורית להשכלה גבוהה בישראל נמצאת במקום ה־9 מהסוף ב־OECD וישנם פערים חברתיים גדולים בנגישות ללימודים; החדשות הטובות הן שכחצי מהישראלים אקדמאים וההשקעה בלימודים משתלמת. 10 הערות על האקדמיה בישראל - כתבה ראשונה בסדרה
1. התקציב הכללי עולה, אבל ההשקעה הממוצעת בסטודנט יורדת
הממשלה מתגאה בגידול בתקציב ההשכלה הגבוהה ל־12.65 מיליארד בתקציב 2021, אבל המציאות עצמה פחות נדיבה. על פי שנתון החינוך (EAG) האחרון של ה־OECD, ההוצאה הציבורית למוסדות השכלה גבוהה בישראל עומדת על 2.1% מהוצאה הממשלתית כולה. זהו נתון נמוך בהרבה מממוצע המדינות המפותחות, שעומד על 2.9% וזה ממקם את ישראל במקום ה־9 מהסוף. עם השקעה כזו לא פלא שישראל מתדרדרת בדירוגי האוניברסיטאות הבינלאומיים. השנתון מפריך גם את הטענה שישראל מגדילה את ההשקעה בהשכלה הגבוהה. ההשקעה הלאומית לסטודנט בארץ ירדה בין 2012 ל־2018 ב־2.8% בשנה בממוצע. זה ממקם אותנו במקום הרביעי מהסוף, כשאחרינו טורקיה, יוון וקולומביה. ממוצע ה־OECD עומד על תוספת של 0.7% בממוצע לשנה, וממוצע האיחוד האירופי על תוספת של 1.6%.
2. התשואה להשכלה אקדמית: פי 15 מעלות הלימודים
לא במקרה ישראל נמצאת במקום הרביעי בין המדינות המפותחות בעולם בשיעור האקדמאים (49%). היחס בין תוספת השכר לגבר אקדמאי בימי חייו לבין ההשקעה בלימודים אקדמיים, כולל אובדן שכר בזמן הלימודים, עומד על פי 16 לפי שנתון החינוך האחרון של ה־OECD. זה ממקם את האקדמאי הישראלי במקום השני ב־OECD אחרי צ'ילה (פי 17.5). במקום השלישי בין הגברים נמצאת אירלנד (פי 15), שכמו ישראל נחשבת למעצמת הייטק. לשם השוואה, ממוצע ה־OECD הוא פי 6.4. מתברר שבישראל גם ההכנסה מהתואר גבוהה במיוחד וגם ההוצאה עליו היא מהנמוכות בין המדינות המפותחות. כשמדובר בנשים, ישראל ממוקמת במקום הרביעי, כאשר התשואה לאקדמאית היא פי 14 מהעלות. ראשונה היא טורקיה (פי 24) ואחריה אירלנד (פי 22). ממוצע המדינות המפותחות לנשים הוא פי 6.7, כלומר כחצי מישראל.
3. האם האוניברסיטאות מתחילות להתאושש בדירוגים הבינלאומיים?
בעשור האחרון האוניברסיטאות בישראל שקעו בדירוגים הבינלאומיים. אחת הסיבות לכך היא עלייתם של מוסדות השכלה רבים מאסיה ומדינות ערב, שזוכים להשקעה גדולה של מהממשלות. סיבה נוספת היא החשיבות הרבה שחלק מהדירוגים נותנים לגודל המוסד ולכמות הסטודנטים הזרים, תחומים שבהם ישראל חלשה. השנה היתה יחסית טובה כששלוש אוניברסיטאות ישראליות דורגו בין 100 הראשונות בדירוג שנחאי. עם זאת, בדירוג ה־TIME הבריטי נמשכה ההתדרדרות, והישראלית הראשונה היא אוניברסיטת ת"א במקומות 201־250.
4. ישראל מעודדת את בריחת המוחות והמרצים מוצאים משרות בחו"ל
מי שרוצה להבין את ירידת ישראל בדירוגים יוכל למצוא אותם בנתונים הקשים על מספר אנשי הסגל הבכיר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. לפי נתוני נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, פרופ' דן בן דוד, ב־1973 היו בישראל כ־135 אנשי סגל בכיר באוניברסיטאות לכל 100 אלף תושב ועד 2016 מספרם ירד ל־55. אם מוסיפים אנשי סגל בכיר במכללות מגיעים ל־80. את התוצאה אפשר לראות בנתונים של מכון שורש על כמות המרצים הישראלים בארה"ב. נכון ל־2019, על כל 100 אנשי סגל בכיר למינהל עסקים בישראל היו 43 אנשי סגל בכיר ב־40 המחלקות המובילות למינהל עסקים בארה"ב. בכלכלה מספר המרצים הישראלים במחלקות המובילות בארצות הברית שווה ל־23% ממספר המרצים בישראל ובמחשבים ל־23%. כלומר ישראל מעודדת בעצם בריחות מוחות.
5. מגפת הקורונה שלחה את הצעירים להירשם ללימודים אקדמאיים
בקיץ 2020 דיווחו המוסדות להשכלה גבוהה על עלייה של 30% בהרשמה של סטודנטים, בשל חוסר האפשרות לצאת לחו"ל או למצוא עבודה. בסופו של דבר, על פי נתוני הלמ"ס, מספר הסטודנטים החדשים לתואר ראשון עלה ב־16% מ־54.7 אלף בשנת הלימודים תש"ף (2019/20) שלפני הקורונה ל־63.3 אלף בתשפ"א (2020/21). זאת לעומת עלייה של 5% בתש"ף.
מדובר בעלייה בעייתית, מאחר שכשתיפתח מחדש האפשרות לטיולים גדולים ועבודה, המוסדות עלולים למצוא את עצמם עם ירידה במספר התלמידים שעלולה לפגוע בתקציבם.
6. במכללות השוויון המגדרי קרוב, באוניברסיטאות זה עדיין רחוק
בקרב הסטודנטים יש לנשים יתרון של כ־60% מול 40% גברים, ולכן המאבק לשוויון מגדרי באקדמיה מתמקד בסגל המרצים. במערכת ההשכלה הגבוהה נשים הן 44%־50% מהסגל, כלומר השוויון נראה קרוב. במכללות, שהן חדשות יחסית, נשים מהוות 45% מהסגל הבכיר. הבעיה היא בסגל הבכיר של אוניברסיטאות המחקר, שבהן יש עובדים יותר ותיקים והתחלופה איטית: נשים הן רק 35% מהסגל הבכיר ורק 20% מהפרופסורים מן המניין, שזו הדרגה הבכירה ביותר. 52% מהסגל הזוטר באוניברסיטאות הן נשים, ולכן זו בעיה שתיפתר עם השנים. עם זאת, בקצב הנוכחי זה ייקח עוד עשרות שנים.
7. הסטודנטים הערבים מגיעים לאקדמיה, אבל רק 1 מ־20 מרצים הוא ערבי
ישנה עלייה בשיעור הסטודנטים הערבים מ־10% בשנת הלימודים 2007/8 ל־18% ב־2019/20. זה מתקרב לאחוז הערבים באוכלוסייה (21%), אלא שמחקר של זאב קריל מאגף הכלכלנית הראשית באוצר מציין ששיעור הערבים בקבוצת הגיל הרלבנטית הוא 30%, ולכן הם עדיין בתת־ייצוג. התחום שבו השוויון רחוק עוד יותר הוא שיעור המרצים, שעומד על 4%־5% ואחוז אנשי הסגל הבכיר שעומד על 2.5% במכללות הפרטיות ו־4% באוניברסיטאות ובמכללות המתוקצבות.
8. הצבא מעודד את אנשי הקבע לצאת ללימודים לקראת פרישתם
מספר אנשי הקבע שלומדים לתואר אקדמי במקביל לשירות גדל בחמש השנים האחרונות ב־44%, מ־6,500 ל־9,400. סיבה מרכזית לכך היא הסכם כחלון־יעלון מנובמבר 2015, שקבע שחלק גדל מאנשי הקבע יפרשו לאחר 14־12 שנה וללא פנסיה תקציבית. על רקע זאת נקט צה"ל מדיניות שעודדה קצינים ונגדים ללמוד לתואר אקדמי לקראת הפרישה. יש פער משמעותי בין קצינים לנגדים. מספר הקצינים שעושים תואר זינק בכ־70% לעומת מספר הנגדים שעלה ב־25%.
9. השפעה משמעותית של מעמד סוציו־אקונומי על הסיכויים ללמוד
הסיכוי של צעיר יהודי מיישוב באשכולות הגבוהים (10־8) ללמוד לתואר ראשון גדול פי 1.9 מהסיכוי של תלמיד מיישוב באשכולות הנמוכים (3־1). מדובר בצעירים בגילאים הרלבנטיים ללימודים ־ 18־39. הסיכוי של תלמיד יהודי מאשכולות הביניים (7־4) גבוה פי 1.2 מזה שבאשכולות הנמוכים. נתוני הלמ"ס האלה מתייחסים לשנת הלימודים תש"ף (2019/20) והם מושפעים מכך שיהודים רבים באשכולות הנמוכים הם חרדים.
הסיכוי של יהודים ללמוד לתואר ראשון גדול פי 1.4 מזה של הערבים ופי 1.6 מזה של מוסלמים, אך נמוך יותר מזה של נוצרים־ערבים (יחס של 0.8). כלומר, שיעור הסטודנטים בקרב הנוצרים־ערבים (9.3% מכלל הנוצרים־ערבים בגילאים אלה) גבוה מהאחוז בקרב יהודים (7.4%).
10. עשר אוניברסיטאות קיימות, בדרך להקים עוד אחת בצפון
ישראל תפתח את שנת הלימודים עם 10 אוניברסיטאות, אחת יותר משהייתה בשנה שעברה. באוגוסט העבירה יו"ר הועדה חתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה פרופ' יפה זילברשץ מספר שבועות לפני עזיבתה את ההכרה באוניברסיטה הפרטית הראשונה, אוניברסיטת רייכמן בהרצליה שהייתה עד לא מכבר המרכז הבינתחומי. בכך הופר המצב בו כל האוניברסיטאות בישראל היו ציבוריות ובשכר לימוד אחיד.
ב־2012 החליטה המועצה להשכלה גבוהה של יו"ש על הפיכת מכללת אריאל בגדה לאוניברסיטה צעד שעד היום שנוי במחלוקת פוליטית. ביולי אישרה המועצה להשכלה גבוהה הקמת ועדה לקידום אוניברסיטה נוספת בצפון. זה צפוי לקורת באמצעות שדרוג מכללה אחת או איחוד של כמה. מדובר בהבטחת בחירות של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון מתקווה חדשה שעשויה להביא את מספר האוניברסיטאות בישראל ל־11.
