דעההצעה לאוצר: העלאת מסים תוך רפורמה בתמהיל
דעה
הצעה לאוצר: העלאת מסים תוך רפורמה בתמהיל
סרבנות הממשלה לנהוג באחריות ובמוסריות הביאו את האוצר להכין תוכנית להעלאת מסים, המתבססת על צמצום הטבות מס. הבחירה רצויה, אך התוכנית מתמקדת בשכירים ואילו צמצום הטבות המס למגזר העסקי הפוגעות בתחרות וביעילות המשק, נעדרות מהתפריט
הגידול בהוצאות המלחמה ובכספים הקואליציונים והירידה בהיקף גביית המסים הגדילו השנה את הגירעון הצפוי בתקציב המדינה, לשיעור מסוכן של 9% מהתוצר ואף יותר. ממשלה אחראית הייתה מבטלת את הכספים הקואלציונים. אך סרבנות הממשלה לנהוג כראוי הביאו את הנהלת משרד האוצר להכין תכנית להעלאת מסים על מנת לצמצם את הפגיעה הצפויה ביציבות הכלכלית ובקצב האינפלציה. התוכנית מתבססת במידה רבה על צמצום הטבות מס שגורמות לעיוותים בפעילות הכלכלית. בחירה רצויה לכשעצמה שנדרשה לפני זמן רב. אולם המהלכים עליהם דווח מתמקדים בשכירים ואילו צמצום הטבות המס למגזר העסקי הפוגעות בתחרות וביעילות המשק נעדרות מהתפריט.
ראשית, ראוי לציין כי השימוש בהטבות מס רצוי רק כאשר מתקיים אחד מהמצבים הבאים: הראשון, כאשר תנאי השוק לא מובילים להשגת יעד לאומי. לשם המחשה, בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה חשיבות אסטרטגית ולאומית ליישב את האזורים המרוחקים ממרכז הארץ. אך הרצון של הציבור להתיישב בפריפריה והמניע הכלכלי של החברות העסקיות להקים בה מפעלים היו נמוכים מאוד. לכן הממשלה העניקה הקלות מס לתושבים ובעיקר סבסדה את ההשקעות במפעלים שייצרו תעסוקה.
אולם חלק לא מבוטל מהטבות המס לעובדים אינו פותר כשל כלשהו וגם לא משיג יעד לאומי. כמו לדוגמה, הפטור ממס על ההפקדות והרווחים בקרן השתלמות שהסתכמו ב-7.4 מיליארד שקל ב-2023. זמן קצר לאחר שפטור זה נכנס לספר החוקים, יעד ההשתלמות בוטל (ב-1980) והזכאים להטבה זו חופשיים לרכוש בצבירת החיסכון והרווח כל מוצר או שירות שיחפצו בו.
אילו ההטבה הייתה מוענקת לכל העובדים בישראל ניתן היה להתייחס אליה כשינוי בטבלת המס הפוטר חלק מההכנסה ממס. אבל רק 34% מהעובדים במשק זכאים להטבה זו. רובם מועסקים במקומות עבודה המאורגנים על ידי ההסתדרות. יתרה מזו, כ-56% מסך ההטבה מגיעים לשני העשירונים העליונים.
הפטור ממס הגדול ביותר מוענק להפרשות לקופת הפנסיה והסתכם ב-24 מיליארד שקל ב-2023. במקור הוא נועד לעודד חיסכון לעת זקנה ולמנוע את נפילת הקשישים על שכם הקופה הציבורית. אולם מאז 2007 החיסכון לפנסיה הוא חובה, כך שאין היגיון לסבסדו, לפחות לא בשיעור הנוכחי. יתרה מזו ,החוסכים לפנסיה נהנים מאיגרות חוב מיועדות הנושאים תשואה עודפת בהשוואה לתשואת השוק. חמורה במיוחד התפלגות ההטבה בין העובדים. במחקר שנערך על ידי אברמזון ושראל ב-2015 נמצא כי הערך הנוכחי של ההטבה המצטברת במשך 35 שנות עבודה עולה בשיעורים ניכרים ככל ששכר העובד גבוה יותר. בעשירון העליון היא מגיעה ל- 1.5 מיליון שקל לעובד, לעומת כ-90 אלף שקל בלבד לחוסך בעשירון התחתון.
יש כמובן פטורים נוספים ברמת משק הבית שטעונים ביטול, כמו הפטור לתקבולים משכר דירה, פטור ממע"מ באילת ועוד. וכן פטורים על מוצרים הגורמים לנזקים כמו מס על משקאות מתוקים, מס גודש בכבישים ועוד. חשוב לסרוק את כולם בקפידה ולפחות לצמצמם במידה רבה.
המניע השני להטבות מס נועד לצמצם את הסיכון בענפים כלכליים בהם מצרף ההכנסה של כל היזמים הוא גבוה מאוד, אך אין וודאות שכל המשקיעים בענף יזכו לרווח וחלקם אף עלולים להפסיד את כל השקעתם במיזם. ללא צמצום הסיכון ליזם הבודד ההשקעה הכוללת בענף עלולה להיות קטנה מהרצוי למשק. לכן חשוב להקטין את הסיכון ליזם הבודד. המנגנון לצמצום סיכון זה הוא על ידי מתן מענקים למשקיע. אם היזם יצליח, המענק יגדיל את הכנסתו מהמיזם. ואם היוזמה תיכשל הפסדו יהיה קטן יותר בזכות המענק. הטבת מס אינה מקטינה את הסיכון בהקמת המפעל, שכן היזם נהנה ממנה רק כאשר היוזמה הצליחה והיא מניבה רווחים. אמנם גם הטבת המס ממריצה את הקמת המפעל אך היא אינה מטפלת בבעיה המרכזית, קריא בסיכון שהיוזמה תיכשל. ענף ההייטק בישראל הוא דוגמה טובה לתיאור הנ"ל. אך משום מה הוא נהנה הן ממענקים בשלב ההקמה והן מהטבות מס. זה בזבוז שאין לו הצדקה כלכלית.
גם חברות גדולות במשק נהנות ממס חברות נמוך בהרבה מיתר החברות, אף שאין סמנים ליתרונם על פני חברות קטנות יותר. ואכן התמריץ לא תרם להקמת חברות גדולות נוספות מעבר לאלו שהיו קיימות בעת חקיקתו. חמורות עוד יותר הן ההשלכות השליליות של הפערים בשיעור המס בין חברות שונות. אלה פוגעים בתחרות על גיוס עובדים והון ומעוותים את הקצאת המקורות במשק. על משרד האוצר לא להסתפק ברפורמת מס על הכנסות מעבודה ועל צריכת מוצרים מזיקים, אלא לבטל גם את העיוותים במס החברות.
בעיה נוספת היא ההצעה להעלאת את שיעור המס במדרגה התחתונה מ-10% ל-14%. זו הצעה המעצימה את אי השוויון שכן תוספת המסים יחסית להכנסת העובד הולכת וקטנה ככל שהכנסת העובד גדולה יותר. הצעה מטרידה לנוכח הירידה המשמעותית בפרוגרסיביות של מערכת המסים מאז 2000.
הכותב הוא פרופ' אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית. לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל המחקר בבנק ישראל
