ריאיון"ישראל מהווה אבן דרך איומה בשימוש בפגיעות מיניות ככלי טרור"
ריאיון
"ישראל מהווה אבן דרך איומה בשימוש בפגיעות מיניות ככלי טרור"
פרופ' יפעת ביטון, ממנהיגות המאבק להכרה במעשי האונס ב־7 באוקטובר, אומרת שהיה שימוש שיטתי של חמאס בפגיעות מיניות וצופה שזה יהפוך לתקדים; היא פתחה את שנת הלימודים בלב כבד וחצוי; ותוקפת את נשיאת הרווארד: "ההישגים האקדמיים שלה מינוריים"
יו"ר ועד ראשי המכללות פרופ' יפעת ביטון, רוב המכללות פתחו את שנת הלימודים בשבוע שעבר או פותחות היום, למרות גיוס המילואים הגדול. היה צריך לפתוח את שנת הלימודים?
"היינו חייבים לפתוח. האם זה משהו שאנחנו עושים בלב שלם? אולי בראש שלם אבל בלב חצוי וכבד מאוד. דחינו את הפתיחה שוב ושוב עד לנקודה שהיה ברור לנו שאם נמשיך לדחות, לא נצליח לצלוח את השנה עם כל ההשלכות הקשות על המשק והמורל הלאומי. אבל הלב שלי לגמרי עם המילואימניקים והמילואימניקיות ובני ובנות הזוג שלהם".
המלחמה תגביר את הפערים בין סטודנטים משכבות חזקות וחלשות?
"כל מחקר אפשרי מראה, וכפי שהוכיחה לאחרונה הקורונה, שמלחמות ומצבי משבר תמיד מעמיקים פערים בין עשירים לעניים, מרכז לפריפריה, נשים לגברים. אז אני חוששת שזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. רוב הסטודנטים מהדור הראשון של השכלה גבוהה ומהאשכולות הסוציו־אקונומיים הנמוכים ביותר מגיעים למכללות אז העמידות שלהם לשינוים קיצוניים מהסוג הזה נמוכה יותר.
"יש לי סטודנט ממושב בדרום עם סיפור הזיה ששני ההורים שלו בחל"ת ויש לו בת זוג בהיריון. הוא נפצע בעזה וחזר למילואים מרוב שהוא בחרדה שהוא המפרנס היחיד בבית (בשל התשלום הנדיב יחסית למילואימניקים — ש"א). אז הסיכון של סטודנט כזה, שמגיע ממעטפת כל כך רזה של עמידות כלכלית, לנשור מהלימודים הוא מאוד גדול. למכללות יש פחות משאבים לסיוע לתלמידים. אני לא הטכניון. מתוך ההבנה הזאת אפשר לחשוב איך מתארגנים טוב יותר".
את לא מרגישה שזה מאבק חסר סיכוי?
"לא, לא. הסטודנט הזה יחזור ללמוד ואני אהפוך עולמות שהוא יסיים. הוא יקבל סיוע מקרן החירום שהצלחתי לגייס באמצעיי הדלים ואחרי שהוא יסיים, הבן שלו כבר לא יהיה דור ראשון ולא תהיה סכנה שיוציאו את אבא שלו לחל"ת גם אם הוא גר בדרום".
איך פותרים את חוסר השוויון בסיוע לסטודנטים במילואים?
"כמו שהעבירו עכשיו לשרה אורית סטרוק 75 מיליון שקל 'נוכח המצב' - שיעשו איתנו. אני מאוד מקווה שתהיה חשיבה נוכח המצב על המציאות החדשה ששנת הלימודים הזו תתנהל בה".
החודש ימלאו 30 שנה להחלטת המועצה להשכלה גבוהה על הקמת המכללות הציבוריות כדי לפתוח את ההשכלה הגבוהה לפריפריה. המכללות באמת צמצמו את הפערים או פשוט יצרו פערים חדשים בין בוגרי אוניברסיטה לבוגרי מכללות?
"המכללות פתחו שערים לאוכלוסיות שלא נהנו מהזדמנויות למוביליות חברתית שההשכלה הגבוהה מציעה. עיקר הגיוון של מי שמגיעים מאוכלוסיות שאינן הגמוניות נמצא במכללות. הן מובילות בזה בענק על האוניברסיטאות. אבל הן עדיין מציעות הזדמנויות מצומצמות יותר מהאוניברסיטאות, ונתפסות בהשכלה הגבוהה כסוג ב', אף על פי שהן לא והן לא צריכות להיות".
עשית דוקטורט באוניברסיטה העברית. למה יצאת ללמד במכללה?
"לא קיבלתי שום הצעה מאוניברסיטה, וזה דבר שקשה מאוד להסביר אותו. זה לא היה מצב שלא קיבלו אף אחד אחר. אני לא יודעת לומר למה לא. אני יודעת להצביע על כמה זה חייב הנמקה אבל האקדמיה לא רואה עצמה כפופה לחובת הנמקה. אלה העדפות של מערכת שצריך לתקן את ההטיות שלה. אני מרגישה שהיום יש פתיחות באוניברסיטאות לגיוון, שוויון והכלה, לפחות ברמה ההצהרתית. אבל יש להן דרך מאוד ארוכה ללכת".
ולמה הלכת לנהל מכללה במקום להתמקד במחקר?
"אני לא חשבתי על זה כעל ניהול אלא כתרומה לצמצום פערים, מתוך הבנה שהמנבא מספר אחת לתיקון חברתי ומוביליות חברתית הוא השכלה גבוהה. כשאת מאוד מצליחה ואת מהבודדים שמצליחים מאיפה שאת מגיעה, זה יכול לגרום או להתנכרות למקום שהגעת ממנו או שאת שואלת את עצמך למה אני בין הבודדים ואיך אני גורמת לזה שלא אהיה בין הבודדים".
"מפת הגיהינום של הטרור"
בתקופת השרה איילת שקד היית מועמדת לבית המשפט העליון, כשאת משלבת כישורים משפטיים מוכחים עם זה שאת אשה ומזרחית. למה לא מונית?
"אני חושבת שיכולתי להביא פרספקטיבה מאוד ייחודית שמאוד חסרה בבית המשפט העליון, בוודאי בתקופה שהייתי מועמדת. לאלוהים פתרונים. אני כן יכולה לומר שתהיות שהועלו לגבי הגיל שלי, במקרים אחרים לא היוו חסם. אבל אני בעיקר שמחה על החוויה של נשיאות מכללת אחוה שניתנה לי מכיוון שלא נכנסתי בגיל צעיר לבית המשפט העליון. בכלל, אני חושבת שאנשים צריכים להיכנס לבית המשפט העליון לתקופה מוגבלת של לא יותר מ־15 שנים ועדיף שייכנסו בגיל 55".
היית מועמדת ברשימת גשר של אורלי לוי וברשימת המחנה הדמוקרטי מטעם סיעתו של אהוד ברק ולא נבחרת. איך את מסכמת את הקריירה הפוליטית שלך? תנסי שוב?
"זו היתה אפיזודה חולפת שהשקעתי בה את לבי והייתי צריכה להפעיל יותר את הראש כנראה ולא להיכנס לשם. אני מתקשה מאוד לראות שזה ימשוך אותי בעתיד".
מה נשאר מההפיכה המשטרית?
"קודם שיישאר לנו משהו מהחברה הישראלית ואז נבדוק מה אפשר להשאיר מההפיכה המשטרית. אחד הדברים שהיא השאירה בצורה מאוד חזקה זו הצלקת על מה יכול לקרות לחברה הישראלית כשהיא מגיעה לכזו מציאות".
"חלק מהפריבילגיה במרכאות במלחמה הנוראה הזו היא שיש יכולת לקחת הפסקה מהמחשבות האלו של איך הנשיאה היוצאת אסתר חיות תקבל את ההחלטה שלה. אבל אין לי ספק שהיא תקבל את ההחלטה בתוך המציאות שהיא רואה לנגד עיניה ויהיה מעניין איך המציאות תשפיע על ההחלטה שלה".
"ההישגים האקדמיים של גיי מינוריים. אני מאוד מאמינה בעיקרון של מתן הזדמנות אמיתית למי שבאות מרקע של מיעוט הזדמנויות ויש להן יכולות מוכחות מרשימות לפרוץ קדימה גם אם הן לא בטופ של הרשימה. אבל בטח שהכוונה לא היתה להביא אנשים ממקום שהוא בחלק הנמוך של ההישגים האקדמיים ולשים אותם בטופ".
את אחת הדמויות המובילות במאבק להכרה עולמית בפגיעות המיניות ב־7.10. מה התמונה הכוללת של הפגיעות האלו?
"התמונה הכללית היא של שימוש שיטתי בפגיעות מיניות במהלך מתקפת חמאס. זה שיטתי במובן שניתן היה לזהות אותו בכל הזירות המרכזיות שחמאס תקף בהן וניתן היה לראות דפוסים חוזרים בזירות השונות ומספרים שלא נותנים שום סיבה לחשוב שמדובר במעשה אקראי. ועל זה יש לנו עדויות גם מגופות וגם מספר עדויות ראייה. עיקר העדויות נוגע לנשים אבל יש גם עדויות על פגיעות בגברים, בעיקר השחתת איברי מין".
יש תקדימים לפגיעות מיניות ככלי טרור?
"במדינות מערביות יש הרבה פחות תקדימים לזה, בוסניה בשנות ה־90 ואוקראינה, אבל לא במסה כזו וביום אחד. ישראל היא אבן דרך איומה במפת הגיהינום של הטרור והשימוש בפגיעות מיניות ככלי טרור".
כמה קורבנות חיים של פגיעות מיניות יש?
"אני לא יודעת כמה. אני רק יודעת בוודאות שישנם קורבנות חיים ושצריכה להיות זהירות לא לעשות שום מהלך שעלול לפגוע בהן וצריך להשאיר את השליטה בידיים שלהן. למשל, קראתי שהמשטרה דורשת מבתי החולים לדווח על מקרים כאלה שטופלו אצלם, ואני חושבת שצריך לתת להן להחליט ולא ללחוץ עליהן להעיד".
איך את מבינה את התגובה של העולם והאם חל בה שינוי?
"חוסר נכונות להקשיב לקורבנות נשים ישראליות בגלל שהן בצד הכובש זה פשטני, מזעזע ומטלטל. במקרים אחרים שהיו ידיעות על פגיעות מיניות היתה מיד התגייסות של הקהילה הבינלאומית. צריך לזכור שזו לא איזו טובה שאנחנו מבקשים, כי יש גופים שזה המנדט שלהם. אובדן הדרך וההכחשה נובעים מסיבה פוליטית, ואני מזהה גם יסודות של שנאת ישראל ואנטישמיות. זו היתה שתיקה מחרישת אוזניים כי ברגע שהגופים שזה המנדט שלהם לא גינו, זה איפשר את גל השנאה כלפי ישראל, והתיר את הגדרות בתחום הביטחון אישי".
אז מה לא מבינים במערב?
"השתתפתי באירוע של קהילה יהודית בארצות הברית. הקהילה הזמינה ארגוני סיוע נגד תקיפה מינית שהיא פועלת איתם ביחד ותורמת להם. נציג של אחד הארגונים כתב שהארגון מעדיף אירועים שבהם יכול להיות דיון על שורשי האלימות כזו. כלומר הוא אומר שאם רוצים לדבר על האלימות המינית ב־7.10, נהיה מוכנים אם נדבר על הכיבוש. יש פה טיעון מהגיהינום הפרוגרסיבי ששם אותנו בעמדה רגרסיבית לחלוטין, שבה אונס יכול לעלות לדיון רק בהקשר שמדבר על הסיבות לאונס. זה בלתי נתפס שזה מה שארגון שעוסק בתחום הזה כותב".
פגשת את הנשיא ביידן בעניין הזה והעברת לו מכתב של הנציבות האזרחית לחקר פשעי חמאס נגד נשים וילדים. זה שינה את עמדת העולם?
"בהצהרה הראשונה שהנשיא נתן כשהיה פה הוא דיבר על אונס. זה מאוד שינה את פני הדברים. אבל אנחנו עדיין משתרכים לגמרי מאחור אם אנחנו משווים להכרה שניתנה למעשים דומים שהגיעו לידיעת העולם".
השאלה אם מה שקרה פה הוא תקדים של טרור מלווה באונס?
"אני חושבת שלגמרי. יש סיכוי שכבר היו מתקפות טרור כאלו ואו שלא גילו את זה או שלא הציפו את זה".
היית נוסעת היום לדוקטורט או פוסט דוקטורט באוניברסיטה בארצות הברית?
"הייתי נוסעת. השאלה היא איזו אוניברסיטה תהיה מוכנה ותרצה לארח חוקרים ישראלים בנפח שנהגה לארח בעבר. זה משהו שקריטי להתפתחות של האקדמיה הישראלית, הדבר האחרון שצריכים עכשיו זה השתבללות אקדמית ישראלית שתהיה מחיר נוסף שכולנו נשלם ואסור שנשלם".
איבדת שני קרובי משפחה בקרבות ב־7.10. איך האובדן האישי השפיע עלייך?
"האובדן שלי שאב אותי מהר מאוד פנימה לעשייה, לדאוג שאני משתמשת ביכולת שלי למלחמה. בסוף ניקזתי את הפעילות לנושא החשיפה וההכרה בפגיעות המיניות".
פרופ' יפעת ביטון (52)
גרה בהרצליה, נשואה + 2
השכלה: דוקטורט במשפטים מהאוניברסיטה העברית, פוסט דוקטורט בהרווארד, תואר שני נוסף מייל
תפקידים קודמים: פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של המסלול האקדמי של המכללה למינהל, חברה במועצה המנהלית של בנק ישראל
היתה מועמדת לבית המשפט העליון ב־2016 ו־2018 ומועמדת לכנסת ברשימות גשר והמחנה הדמוקרטי בשתי מערכות הבחירות ב־2019
