דעהמתי יימאס לנו להיות פראיירים?
דעה
מתי יימאס לנו להיות פראיירים?
כשהחיילים יעשו גם בשנה הבאה 200 ימי מילואים ולא יוכלו עוד? כשהם יידרשו לגייס את הילדים שלהם וייצפו בחבריהם החרדים שולחים את ילדיהם ללימודים?
גיא עידן עשה איתי מילואים. בחור גדול, מחוספס, עם לב ענק, מתנדב קבוע לכל המשימות המבצעיות שאף אחד לא היה שמח לעשות. הוא נהרג לפני 13 ימים בלבנון. בגיל 51 הוא עדיין התנדב ולחם ברצועת עזה ובדרום לבנון למרות שכבר מזמן עבר את הגיל המתאים.
הוא התנדב כי יש מלחמה ואנשים עושים מילואים כבר כמעט שנה. רצה לקחת חלק בנטל. פשוט, בסיסי, ערכי. הוא יכול להיזכר כעוד נופל שהקריב את חייו במלחמה הארורה שנכפתה עלינו, הוא יכול להיזכר כאיש משפחה אהוב, הקיבוצניק משמרת נטול הגינונים.
2 צפייה בגלריה
גיא עידן התנדב להילחם ונפל בלבנון כי הוא רצה לקחת חלק בנטל. פשוט, בסיסי, ערכי. והוא לא יכול להיות זה שעושים עליו סיבוב פוליטי ציני
הוא לא יכול להיות זה שעושים עליו סיבוב פוליטי ציני ושמשפחתו שילמה את המחיר היקר ביותר בעוד אחרים מקבלים פטור מהסיכון הזה. לא הוא ומשפחתו, ולא יתר האנשים שסיכנו ושילמו מחיר כבד בחייהם. גם לא אלו שמשרתים עכשיו ושואלים את עצמם, רגע אז נתניהו אשכרה העדיף את יצחק - עכשיו תורנו לקחת את חלקנו מהקערה - גולדקנופף על פני יואב גלנט?
סט הערכים הבסיסי
זו השורה התחתונה של אירוע פיטורי שר הביטחון אתמול. העדפת משתמטים על פני משרתים בעת מלחמה.
הבחירה הזו באינטרסים הצרים של המיעוטים על פני האינטרסים הרחבים של הרוב היא בחירה מושכלת. תולדה של שיקול פוליטי קר: בלי החרדים אין ממשלה ובלי ממשלה יש בחירות ואם יש בחירות אין שליטה על התוצאה. בסחר־מכר הפוליטי כל מלקקי הפנכה יודעים מה הם מקבלים ונתניהו יודע מה הוא נותן.
לכאורה לא אירוע נדיר בפוליטיקה הישראלית שיודעת לשלם היטב לעריקים שמשנים את המפה הפוליטית. אלא שהפעם התשלום הוא לא בעוד ג'וב מבטיח אלא בהורדת האיום — יואב גלנט.
שר הביטחון, שכל חייו הוקדשו לביטחון המדינה, הוא לא צדיק גדול. אבל סט הערכים הבסיסי שלו לא נפגם. קודם ביטחון המדינה אחר כך כל היתר. וביטחון המדינה במלחמה מחייב את הגדלת כוח האדם בצבא. זה האיום. כאן נמצא האינטרס הרחב.
המילואימניקים שעשו 200 ימי מילואים בשנה שחוקים עד דק, המשפחות שלהם כבר לא יחזרו להיות מה שהיו לפני השירות הזה, חלקם כלל לא יצליחו לשקם את תקופת ההיעדרות הזו. החיילים הסדירים יצטרכו להתרגל לשירות ארוך ומשמעותי של 36 חודשים במקום זה שקיים כיום, ומי ששוחרר ממילואים ימצא את עצמו חוזר אליהם.
כל אלו יתבוננו כיצד 67 אלף בחורי ישיבות, בריאים ובגיל המתאים, היו יכולים להתגייס אבל זכו להגנה מראש הממשלה. על פי סקר שערך כלכליסט בקרב החרדים 94% לא מוכנים בכלל לחשוב על האופציה הזו. גם לא אחרי ה־7 באוקטובר, ואלפי הפצועים וההרוגים. ההקרבה של גיא ושכמותו לא מזיזה אצלם את המחט.
הפתרון יהיה חוק השתמטות במסווה של חוק גיוס שהתוצאה שלו תהיה גיוס של כמה אלפי חרדים עם אבני דרך לשנים הבאות ובלי סנקציות שיאכפו במידה ומספרים אלו לא ימומשו. או בקיצור בלוף. נתניהו יברך, החרדים יברכו, המחליף של עידית סילמן בתפקיד העריק הפוליטי, גדעון סער, יוכל להצביע בעד.
מפקירים את החטופים
רק הצבא לא יקבל את מה שהוא צריך. החטיבות החרדיות שהיו יכולות להיות מוקמות יהיו קבורות עמוק בישיבות והעומס הבלתי אפשרי יתחיל לפגוע בפועל בביטחון המדינה.
השאלה היחידה שנותרה היא עד מתי הפראיירים ימשיכו להיות פראיירים לפעול על פי הערכים הבסיסיים שלהם כשההנהגה כבר מזמן לא עושה כן? מתי יישבר הקש? כשאותם חיילים יעשו גם בשנה הבאה 200 ימי מילואים ולא יוכלו עוד? כשהם יידרשו לגייס את הילדים שלהם וייצפו בחבריהם החרדים שולחים את ילדיהם ללימודים? כששר הביטחון המיועד ישראל כץ יבצע את השגיאה שתעלה בחיי אדם כי הוא לא צבר מספיק ניסיון להיות שר ביטחון בעת מלחמה?
או אולי כשהמלחמה תימשך עוד ועוד עד שימותו כל החטופים ויהיה ברור שגם הערך הבסיסי ביותר שלא מפקירים את אנשינו מאחור נשבר? או אולי כשהם יביטו על השר המיותר הנוסף שמונה כעת בממשלה ועל חצי מיליארד השקלים המיותרים שזורמים למשרד החוץ כדמי עריקה של גדעון סער כשרק לפני שבוע הם נאלצו להתבשר על קיצוץ של 8,500 שקל בהכנסות שלהם בשנה הקרובה?
הבעיה היא שהפראיירים מיואשים. הכוח להילחם על מה שמגיע להם נשחק, והאמון שניתן יהיה להחזיר את המדינה למוסכמות הבסיסיות - הביטחון לפני הכל, או שכשקשה כולם נכנסים מתחת לאלונקה הכלכלית והביטחונית - נסדק. אפשר להחליט שזה הדין ושמעתה נועדנו להיות פראיירים שימושיים בשירות השלטון, ששום דבר לא ישתנה כאן ושזה הזמן לעזוב. ואפשר גם להחליט שלא. שנלחמים על מה שנבנה כאן במחירים כבדים בכל דרך. אני יודע במה גיא היה בוחר.
