דעהתל"ג זה לא הכל: ישראל זקוקה לחמלה
דעה
תל"ג זה לא הכל: ישראל זקוקה לחמלה
הצלחה של מדיניות כלכלית לא נמדדת רק בצמיחה גבוהה או גירעון נמוך - אלא גם בהיבט האנושי שלה. אם לא נדע להתנהל בסולידריות - עלולה לבוא התפרצות שתסכן את החברה הישראלית
כלכלה מתנהלת בכלים כלכליים. הניסיונות לכפות עליה עקרונות אחרים בצורה אגרסיבית הולידו הרבה מאוד מהפכות גדולות בעולם - שנכשלו. ואכן, כאשר מדובר בניסיון לשנות את היסודות הבסיסיים ביותר של ההתנהלות האנושית - מדובר במבוא לאסון. ודווקא משום כך, צריך להזכיר את המובן מאליו: מידה רבה של סולידריות וחמלה מהווה אף היא את אחד היסודות הבסיסיים של התנהלות בני אדם. להתנהלות כלכלית המתעלמת מהן לחלוטין יש מחיר כבד בשני כיוונים: היא פוגעת ביסודות ההומניים ובאיכות החיים המוסרית של החיים בעולמנו, ובטווח ארוך היא פוגעת בכלכלה עצמה.
אנחנו צריכים כיום מידה של אנושיות, חמלה וסולידריות גם בחיים הכלכליים. מלמעלה ועד למטה. יוקר המחייה, הקשיים הכלכליים הרבים, משבר הדיור, "צרכי עמך מרובים", וזה הזמן לאמץ מעט מן השפה הזו - בדרך שמחד גיסא לא תנסה לעשות מהפכות מיותרות, מסוכנות וחסרות סיכוי, אך מאידך גיסא לא תשכח את הממד האנושי.
מלמטה - משמעו נכונות של בעלי דירות למתן את העלייה בשכר הדירה, כי לדיירים באמת קשה לשלם; מלמטה - משמעו נכונות של אלה שעשו רווחים גדולים מאוד בתקופות האחרונות, כגון רשתות שיווק מזון בתקופת הקורונה, לעשות ככל יכולתם שלא להעלות מחירים כי אם להפך: לספוג. ההנחה כי המחויבות היחידה של החברות היא לבעלי המניות ואין להן כל מחויבות לספקים, לעובדים וללקוחות היא הנחה שצריך לעמעם אותה במעט.
מלמעלה - משמעה מדינות ממשלתית ופיננסית שמבינה את הצורך לרכך את המציאות הכלכלית של המשפחות. הדבר העיקרי שצריך לעשות הוא להכריע כי את ההצלחה או הכישלון הכלכלי מודדים לא רק בתל"ג, בריבית, במאזן התשלומים, בהתחייבויות לטווח ארוך וכדומה, כי אם גם במדדי האם טוב לאנשים כאן בישראל, או חס וחלילה לא. כלכלה של מדינה אמנם נמדדת בראש ובראשונה באותן נוסחאות בינלאומיות, אך האתגר הוא להוסיף למדדים אלה גם את ההיבט האנושי.
נביאי ישראל דיברו על כך פעמים רבות. הם היוו פה לסובלים ממעמדם הכלכלי גם אם לא נעשה כלפיהם שום עוול. בספר נחמיה אנו קוראים על מעגל העוני של מי שנזקק להלוואה, וכדי להחזירה נאלץ לוותר על חלק מנחלתו, וכך נותר עם אמצעי ייצור פחותים, ונזקק שוב להלוואה, עד שהמוצא האחרון שלו היה למכור את בניו לעבדים, כדי להחזיר את החובות. לא נעשה כאן שום עוול, שכן הלוואות צריך להחזיר, אך התוצאה הסופית היא תהום. גם על זה צריך להסתכל.
זה לא פרויקט של איש אחד, מפלגה אחת, חברה אחת או כל היבט ייחודי. זו הצעה לאווירה חברתית כוללת, לשפה שהתקופה הזו מחייבת. החובה לנקוט בשפת הסולידריות והחמלה הכלכליים נובעת כאמור גם בשל עולם התכונות הטובות שאנו כבני אדם יכולים לנהוג לאורו, אך גם בשל הסכנה החברתית של מתיחת החבל יתר על המידה והתפרצות שמסכנת את החברה הישראלית.
הרב יובל שרלו הוא ראש מרכז אתיקה בארגון רבני צהר
