קריאה לשופטים השמרנים: אתם התחנה האחרונה לפני שחרור הרסן
קריאה לשופטים השמרנים: אתם התחנה האחרונה לפני שחרור הרסן
קריאה אחרונה לשופטי העליון: לאחר שנחשפתם ליוזמות וחוקי ההפיכה – האם נכון לפטור את השלטון, את הכנסת והממשלה, מכל מגבלה שהיא?
כאשר השופטים השמרנים יותר בבית המשפט העליון גיבשו עמדה ששוללת התערבות שיפוטית ב״חוק יסוד״, הם ביססו אותה על רציונל מוצק – חוק יסוד הוא חוקה שהיא תוצר של הכנסת כרשות מכוננת ולכן היא הביטוי הנעלה ביותר של הריבון, שהוא העם. הם לא העלו על דעתם איך הנעלה יהפוך לנקלה. הם לא שיערו את עומק ההזנייה שניתן לעשות בסמכות שמכתירה ומכשירה כל שרץ כ״חוק יסוד״.
היום, לאחר שהשופטים האלה נחשפו לכוונות האמיתיות של ״המחוקק״, הם צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת בלבד, ולהשיב עליה ביושר: האם נכון לפטור את השלטון בישראל מכל מגבלה שהיא? השלטון בישראל הוא הממשלה, ששולטת באמצעות הרוב הקואליציוני בכנסת. המשמעות של שריון וחיסון מוחלטים של השלטון מביקורת היא צעד ענק להנצחת שלטונה הבלעדי של הממשלה. זו המסקנה המתחייבת – והמסוכנת – של הימנעות בית המשפט מביקורת על ״חוק יסוד״. מה יקרה אם מחר אם ממשלת שמאל תסגור ב״חוק יסוד״ וברוב של 61 חברי קואליציה בתי כנסת ומקוואות?
הממשלה, בתשובתה לבג״ץ וגם בהסתה הפראית שהיא מנהלת נגד בית המשפט העליון, מזהירה מפני מצב הפוך של כוח בלתי מוגבל לבג״ץ. אלא שהמציאות הישראלית שמתכתבת עם לקחי ההיסטוריה, מלמדת שהסכנה האמיתית לדמוקרטיה לא טמונה בשופטים, אלא בפוליטיקאים. במיוחד בתשלובת שנוצרה בין ביביסטים, כהניסטים וחרדים. הם, ולא השופטים, מהווים סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הליברלית. וזה מה שהיה חסר לי בתשובת הממשלה לבג״ץ: העובדות שמוכיחות את הנזקים שגרם בג״ץ לממשלות ולמשילות. היו פסקי דין שהממשלה לא אהבה, היו פסקי דין פולשניים מדי, אבל לא הייתה מסה קריטית שהיטתה את האיזון לטובת שלטון האקטיביזם השיפוטי. בוודאי שלא בשנים האחרונות, ובוודאי שלא בהיות בג״ץ ה״איזונים והבלמים״ היחיד בדמוקרטיה הישראלית.
וגם את זה ראוי שיזכרו השופטים השמרנים – אתם התחנה האחרונה, אתם הסיכוי האחרון. תחשבו פעמיים לפני שאתם מעניקים לשלטון את הפטור הכפול: גם מביקורת חוקי יסוד וגם מהחובה לפעול בסבירות. מעולם לא הייתה ממשלה בישראל שמצדיקה את המגבלה הכפולה הזו.
המציאות מלמדת שהסכנה האמיתית לדמוקרטיה לא טמונה בשופטים, אלא בפוליטיקאים. במיוחד בתשלובת שנוצרה בין ביביסטים, כהניסטים וחרדים. הם, ולא השופטים, מהווים סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הליברלית
בעת כתיבת שורות אלה מרחפות שוב באוויר רוחות הפשרה המוכרות, או שמא רוחותיו של ספין נוסף מבית היוצר של ראש הממשלה. ככה זה כששומעים בתדירות גבוהה מדי את שם הקוד "בית הנשיא". בשלב זה אין לשופטי בג"ץ מה לעשות עם הבשורות המרעישות האלה. נניח שיקום היום בדיון בא כוח הממשלה ויודיע שראש הממשלה עובד במסירות, בנחישות ובכנות האופייניים לו על חוק סבירות מרוכך, מעוגל ומשוייף יותר בפינות. בלי כמה מ"השפיצים" שהורכבו עליו. יפה מאוד, יענו לו השופטים, אבל כרגע זה הנוסח שעומד בפנינו. אם באמת היה רצון לשינוי, היו ימים ושבועות שקדמו למועד הדיון שהיה ידוע לכולם, ואפשר היה לעשות מעשה. אם בהמשך החוק ינוסח מחדש, נשקול שוב.
וההצעה השנייה היא לרוקחי הפשרה באשר הם. והיא חוזרת לשופטים שמתלבטים אם בסמכותם לבטל חוק יסוד. ובכן, יש לנסח מחדש את העמדה שאין להתערב בחוק יסוד - רק אם יחוקק ברוב של לפחות 80 חברי כנסת. קואליציה ולפחות חלק משמעותי מהאופוזיציה. זה צריך להיות התנאי הבסיסי לשינויים משטריים, זהו התנאי להשקת הסכמות רחבות, זה התנאי שבו שופטים לא יוכלו להתערב בחוק יסוד.
