פרשנותתוכנית האוצר מסורבלת, ומאחוריה קונספציה שגויה - אבל זו רק ההתחלה
פרשנות
תוכנית האוצר מסורבלת, ומאחוריה קונספציה שגויה - אבל זו רק ההתחלה
סמוטריץ' טועה: המלחמה אינה דומה לקורונה, והתנאים במשק אינם דומים לאלה שהיו בו ערב המגיפה; מנגנון הפיצוי שהציע האוצר רחוק מלהיות מושלם, ויש לקוות שיבוצעו בו שינויים בהמשך הדרך - אבל מדובר בעזרה ראשונה הכרחית
1. אחרי 13 יום של שתיקה רועמת, האוצר שיגר לחלל האוויר את התוכנית הראשונית למתן מענה למצב המלחמה בו שרויה מדינת ישראל. חשוב לציין, שבהתאם להבהרות פקידי האוצר והשר, מדובר ב"עזרה ראשונה".
הבעיה הראשונה היא עם הקונספציה שעלתה מדברי שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ולפיה המלחמה היא כמו הקורונה ואין מגבלת תקציב. הביטוי השגור בפיו היה "ניתן עוד ועוד". אז זהו - שהמלחמה היא לא קורונה. ראשית, המגיפה היתה אירוע בינלאומי, והמלחמה בעזה רלוונטית בעיקר למדינת ישראל.
לצפייה בפרטי תוכנית האוצר לחצו כאן
ההבדל השני הוא שלפני הקורונה נהנה המשק הישראלי –ובמידה מסוימת גם הכלכלה הגלובלית - מצמיחה נאה ויציבה. כעת, המשק הישראלי - בניגוד להצהרות של סמוטריץ' - נמצא בתקופה של שינוי במחזור העסקים. כלומר, בעידן של האטה כלכלית - מקומית וגלובלית. ההאטה מורגשת היטב - זה זמן רב - בהשקעות בהייטק, הקטר המרכזי של המשק, שצנחו הרבה מעבר לממוצע העולמי על רקע הניסיון של ממשלת נתניהו לבצע הפיכה משטרית.
ההבדל השלישי - ואולי החשוב ביותר - הוא מחיר הכסף. ערב הקורונה, הכלכלה העולמית התנהלה ללא אינפלציה ועם "כסף חינם" - ריבית ריאלית שלילית. כיום, האינפלציה נמצאת מעל היעד מזה שנה וחצי, היא מושרשת בתחום השירותים ונראה כי קשה לריסון הרבה מעבר למה שהיה נדמה. הריבית הקצרה בארה"ב עומדת כיום על כ-5.3%, ובישראל - על 4.75%; והארוכה (אג"ח ממשלתיות) - סביב 4.9%-5%. אלו ריביות גבוהות.
עוד הבדל מהותי עבור מדינת ישראל הוא שהממשלה הוגדרה על ידי חברות הדירוג כ"פחות צפויה", ונמצאת במעקב כבר כמה חודשים בגלל הניסיון להפיכה משטרית שפגע באמון שרוחשים השווקים הבינלאומיים לכלכלה המקומית. ולראיה, השקל נחלש עוד לפני המלחמה - מגמה שמיוחסת ברובה לניסיון ההפיכה המשטרית.
הבדל נוסף הוא ש"אפקט העושר" ממנו נהנו רוב הישראלים בעשור האחרון, בעיקר לפני הקורונה, נעלם: משקי בית בזבזו יותר תוך הגברת קצב הצמיחה במשק, כי הרגישו שהתעשרו בעקבות העלייה המתמשכת במחירי הנכסים הפיננסיים והנדל"ן שלהם.
כעת התמונה הפוכה: הביצועים של הבורסה הישראלית מתחילת השנה גרועים בהרבה מאלה של השווקים בעולם; גם מחירי הנדל"ן יורדים באופן רציף. מגמות אלה מתבטאות בירידה הדרמטית בצריכה הפרטית לנפש שנרשמה בשני הרבעונים האחרונים, בעיקר בכל הקשור לרכישת מוצרי בני קיימא (שמשקפים טוב יותר את עושרם של הישראלים לעומת צריכה שוטפת שפחות רגישה לשינויים בהכנסות). גם היצוא וההשקעות - שני מנועים מרכזיים של המשק - נמצאים בדעיכה.
יחס החוב תוצר של ישראל - שצפוי לגדול לפי ההערכות השמרניות (תרחיש שהמלחמה לא נמשכת יותר מחצי שנה והיא מרוכזת כולה בעזה) מ-59% מהתמ"ג ל-64% - אינו נמוך. אין להשוות את החוב הישראלי לחוב של שאר מדינות ה-OECD (112% מהתמ"ג בממוצע). המציאות הביטחונית אצלנו מחייבת כריות בטיחות תקציביות הרבה יותר רחבות משאר המדינות המפותחות. חשבים כלליים קודמים - ויש לקוות שגם הנוכחי - נוהגים להשוות את היחס חוב תוצר של ישראל למדינות כגון צ'ילה, קוריאה, סלובקיה וצ'כיה, שם היחס חוב תוצר הוא כ-52% תמ"ג.
שתי נקודות חיוביות: שוק העבודה הדוק ביותר, כאשר שיעור האבטלה בשפל היסטורי ושיעורי התעסוקה גבוהים. שנית, קיים עודף בחשבון השוטף (שנראה הרבה יותר שביר בימים אלו, אך מהווה יתרון מובהק למשק).
2. אחד המרכיבים הבולטים של התוכנית שהוצגה היום הוא מתן נזילות למשק. זהו מהלך נכון: המדינה תתחיל לשחרר כסף מצד אחד באמצעות הקדמת תשלומים למילואים, לספקים, לתושבים ולרשויות בעוטף; ומהצד השני - עצירת הכנסות, בדמות דחיית כל התשלומים למדינה לרבות מסים.
מדובר בתנועת מלקחיים שמשמעותה ש"הכסף" נשאר ברחוב ולא נכנס לקופת המדינה. המשמעות היא זינוק בצורכי הגיוס של החשב הכללי - גידול ביחס החוב תוצר מ-59% ל-64% יביא לכך שהאוצר יקח על עצמו תוספת הלוואות של 94 מיליארד שקל. זה סכום עצום. לכן החשיבות של האמינות של ישראל בשווקים הבינלאומיים, וההערכות של סוכנויות הדירוג, בהן פיץ' שכבר התחילה להרים דגל אדום.
לפיכך, אמירות שלפיהן "אין מגבלה תקציבית" מפיו של שר אוצר שהאמון הבינלאומי - ובמידה מסוימת גם הישראלי - בו שואף לאפס, אינן תורמות למאמץ הלאומי. עם כל הכבוד להצהרות שלו, יש חשיבות עליונה לא רק לדיבורים על שינוי דרמטי של סדרי עדיפויות ועצירת הכספים הקואליציוניים - צריך לבצע.
בינתיים, נראה שהדברים לא עושים רושם על יו''ר ועדת הכספים, משה גפני, שמפלגתו היא הנהנית הגדולה מההטבות והכספים הקואליציוניים שהממשלה העניקה באמצעות אחד התקציבים השערורייתיים שנראו כאן אי פעם. מוטב לו כי כבר בשבוע הבא, הוא יתחיל עם "קיצוצים טובים" - בתשלומים לישיבות, בקצבאות אברכים, בחינוך תורני שלא כולל לימודי ליבה ושאר הטבות שמעודדות אי תעסוקה, בורות והפחתת הפריון. אחרת, הוא ייתפס כאיש "לא אמין", ומי שישלמו את המחיר הם אזרחי ישראל.
בכלל, בימים אלה חשוב לזכור את העיקרון הבסיסי שלפיו למדינה אין כסף - הכסף הוא של האזרחים. כלומר, כל אותם 94 מיליארד שקלים ימומנו על ידי אזרחי ישראל שעובדים קשה. כל שקל שמבוזבז - יהיה על חשבוננו. אבל דווקא בתקופה בלתי אפשרית זאת, המסר חשוב: אנחנו מיישמים סדר עדיפויות שונה ומתקנים את העוול הנורא שמשתקף בתקציב המדינה הגרוע בישראל - לשנים 2023-2024.
אגב, למי שטרם שם לב, תוכנית האוצר אינה מתוקצבת ואין לה תג מחיר. הטענה לפיה אין תג מחיר כי אין ודאות - לא מעניינת את המשקיעים וחברות הדירוג. דווקא קביעת מסגרות תקציביות היא הפתרון - ולא הבעיה. זה מה שיוסיף ודאות. גם אם בעתיד יהיה צורך להגדיל את המסגרות.
אחד מבכירי האוצר דיבר על גירעון של 3%-3.5% מהתמ"ג כבר השנה. כדאי לקבוע מספר ולהסביר היטב איך מממנים אותו. אסור גם לשכוח: הרחבה פיסקלית בסדרי גודל שמשתקפים מהתוכנית מהווה אירוע אינפלציוני - וגם מזה צריכים להיזהר.
3. גם הצבא - אשר הוצאותיו יזנקו - יקבל סיוע שחלקו, 10 מיליארד דולר לפי פרסומים, יגיע מארה"ב. אך תקציב הביטחון הוא מאוד גמיש, והגדלת ההוצאה לא תגיע ביום אחד. בסוף, פקידי האוצר יודעים להסתדר מבחינה פריסת תשלומים.
אבל הוצאות הביטחון יגדלו באופן פרמננטי לכמה עשורים טובים. המשמעות: בהינתן שהקונספציה שנתניהו השריש שלפיה העלאות מסים הן חטא בלתי נסלח - יישאר פחות כסף להוצאה אזרחית. אסור להיכנס לאירוע שבו ההוצאה האזרחית והצבאית מזנקות, בלי שיש בצד השני תגובה מיסוית (הגדלת הכנסות המדינה). זו היתה אחת הטעויות של עידן "פוסט מלחמת יום כיפור", שהיה כר פורה למה שכונה "העשור האבוד של המשק הישראלי" (צמיחה נמוכה, אינפלציה גבוהה, השקעות נמוכות).
תוכנית האוצר גם כוללת את שיקום העוטף, ויש להתייחס לסכומים אלו יותר כאל השקעה ופחות כהוצאה. ממשלות ישראל לדורותיהן - לרבות ממשלות נתניהו - היו צריכות לעשות את זה באופן הדרגתי. ואולם נתניהו העדיף השקעות בהתנחלויות ואספקת שוחד פוליטי לחרדים במקום השקעה בפריפריה הישראלית.
גולת הכותרת של התוכנית היא מנגנון הפיצוי, שבפעם הראשונה בעת מלחמה כולל את כל הארץ. ואולם אין כל כך במה להתגאות. הרי המשק קפוא מאז 7 באוקטובר - ולא רק בעוטף. קניונים, חנויות, בתי קפה ומסעדות ברחבי הארץ - כולם ריקים. המשמעות היא כי ישנם אלפי עסקים קטנים ובינוניים עם הוצאות רגילות ואפס הכנסות.
חשוב להביא בחשבון כי מה שמכונה "הסנטימנט הכלכלי" יהיה רעוע במשך חודשים ארוכים. גם אחרי המלחמה אנשים לא ימהרו לחגוג. הפעם זה יקח זמן. האבל הלאומי ותחושת אובדן הביטחון האישי יפחיתו את החגיגה שראינו כאן ב"ימי נתניהו העליזים" שהיום התברר כי היו מבוססים על שקר ואשליות.
4. מנגנון הפיצוי מסורבל מאוד, למעט עבור עסקים קטנים עם מחזור של עד 300 אלף שקל לחודש - לגביהם האוצר הבטיח מנגנון פשוט, לפי הצהרה (נחיה ונראה). אגב, מי שנפגעו בפחות מ-25% בהכנסות - לא יקבלו דבר. המשמעות - תהיה פגיעה קשה בהכנסות המדינה ממסים, דבר שמתחבר להזנקת הגירעון.
גיבוש מנגנון פיצוי דיפרנציאלי הוא מתבקש, שכן אסור ליפול בטעות הקורונה ולעודד אי יציאה לעבודה וסגירת עסקים. משק מתפקד הוא חלק אינטגרלי מהמלחמה.
האוצר הציג שתי סימולציות. לפי אחת מהן, עסק עם מחזור חודשי של 12.5 אלף שקל שהמחזור שלו ירד ב-25% יקבל מענק של 1,550 שקל; ולפי השנייה - עסק עם מחזור חודשי של 7,000 שקל שספג ירידה במחזור של 50% יקבל מענק של 2,200 שקל. בלי חשבוניות, בלי התחשבנויות ובלי ביורוקרטיה.
הבעיה היא שהמנגנון הזה פתוח לרמאויות. אבל זה טבעם של מנגנוני פיצוי: או שמסרבלים ומגיעים לפחות אנשים, או שמשחררים - ויש כאלו שינצלו זאת. בגלל המצב, עדיף להקל ולא להחמיר.
ניתן להתבונן על המהלך הזה באופן אחר: כמענק עבודה עבור אותם אנשים שעובדים (שבדרך כלל הם אלו שמשלמים מסים וגם משרתים בצה"ל). אז אם מצ'פרים אברכים עם מיליארדים - מותר מדי פעם גם לזרוק כמה לירות לאנשים שמחזיקים את המשק. היות שמדובר באנשים שמשלמים מסים, את הכסף הזה הם "יחזירו" - ועוד עם ריבית. אסור ליצור מצב של קריסה המונית של עסקים קטנים. זו תהיה בכייה לדורות.
עבור עסקים בינוניים או גדולים, המנגנון מסורבל מאוד. לרובנו הוא מהווה תרגיל קשה במבחן שנה ג' בחוג לחשבונאות. האוצר ורשות המסים יחייבו להרחיב ולהעמיק את ההסברה של המנגנון. ההסבר שניתן היום - אינו מספיק. יש לקוות כי הסרבול אינו "תרגיל" כדי להסתיר את הסכומים האמיתיים.
ובכל זאת, מדובר בעזרה ראשונה. הסכומים יצטרכו לגדול, ומי שיסיים את השנה "ברווח" - יחזיר. זה מה שקרה בעידן הקורונה, ומדובר במנגנון לא רע בכלל. העיקר - למנוע פיטורים וסגירת עסקים. אסור ליצור מצב של אי פעילות, דחיית צ'קים או הרעה במוסר התשלומים. אסור שתהיה חרדה קיומית כלכלית.
