פרשנותשופטי נתניהו רצו לקדם גישור אך עשו בדיוק את ההפך
פרשנות
שופטי נתניהו רצו לקדם גישור אך עשו בדיוק את ההפך
השופטים בתיקי נתניהו אישרו את ההדלפה שלפיה המליצו לפרקליטות למשוך את סעיף השוחד בתיק 4000 וחוללו סערה. גם המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך הצליח לעורר את מכונות הרעל בציטוטיו הלא אחראיים, ורק העד ארנון מילצ'ן מנסה להיות בסדר עם כולם
1. שופטי נתניהו פרסמו ביום חמישי את תמצית תוכן המפגש עם הצדדים לתיק 4000. הם אישרו את הכותרת שלפיה "קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד". וחשוב יותר ההמשך: "על רקע קשיים אלה, הוצע כי המדינה תשקול לחזור בה מעבירת השוחד". החלק הזה דרמטי מקודמו. על קשיים ניתן להתגבר, על המלצה לחזור מהאישום, קשה יותר. המשמעות היא שאם המדינה לא תחזור בה – צפוי זיכוי בסעיף הזה.
ההדלפה שלפני הפרסום יצרה דעת קהל ותקשורת נגד השופטים. מלבד האפקט הציבורי סביב קריסת האישום המרכזי, פעלו השופטים כביכול בניגוד לאינטרס שלהם והוא להעביר את התיק לגישור או לקדם הסדר טיעון. הפומביות שניתנה לעמדתם תקשור את ידיו של כל מגשר ותגרע מקלפי התביעה במשא ומתן עתידי על הסדר. ובנוסף, התיק עדיין בידיהם. ועכשיו, כל פסק דין שיכתבו יזוהם בגלל ההדלפה.
הפומביות שניתנה לעמדת השופטים בתיקי נתניהו תקשור את ידיו של כל מגשר ותגרע מקלפי התביעה במשא ומתן עתידי על הסדר טיעון
אז למה בכל זאת הם טרחו להודיע את עמדתם? השופטים רבקה פרידמן־פלדמן, משה ברעם ועודד שחם הבינו כנראה שהסיכויים לגישור והסדר אפסו בגלל התנגדות היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה. לכן החליטו שזו עשויה להיות דרך לקצר את המשפט. אלא שהקיצור הזה נפל כפצצה – משמעותו גריעת עבירת השחיתות החמורה ביותר בעבירות הצווארון הלבן ובעבירות ההון־שלטון, העבירה שבלעדיה אנחנו נשארים עם עבירות הפרת אמונים בלבד, מבלי להמעיט בחומרתן. גם בהן טמונים קלון וכלא.
לפי השופטים, מסרה נציגת התביעה בפגישה "כי המדינה רואה את הדברים באופן שונה". ועוד אמרה, "כי בשלב זה הוצגה לבית המשפט תמונה חלקית בלבד. וכי צפוי כי בפרשת ההגנה יוצגו עניינים נוספים". את עיקר ראיות התביעה מקובל להגיש באמצעות עדי התביעה ולא ההגנה. ויש גם אפשרת שהסנגורים יטענו "נו קייס" לאישום השוחד ואז לא תהיה לתביעה ההזדמנות להציג "עניינים נוספים".
2. השבוע, בלי קשר לענייננו, אבל בהחלט עם קשר, פרסמה נשיאת העליון אסתר חיות החלטה בערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך. וכך כתבה: "אך טבעי הוא כי בשלב מתקדם של ההליך — לאחר שנשמעו כל העדים — תהיה למותב (הרכב השופטים — מ"ג) דעה באשר למצב הראייתי, אשר מבוססת על החומרים שהוגשו לו ושהתבררו בפניו. עם זאת, גם באותו השלב וככל שטרם הוגשו הסיכומים, ראוי לו למותב להימנע מהתבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ מדי, העלולות ליצור את הרושם כי הסיכומים מיותרים וכי דעתו של ביהמ"ש כבר התגבשה סופית".
כלומר יש כאן התנגשות בין רצון השופטים להאיץ את תיקי נתניהו אל סופם לבין עמדת הנשיאה ששוללת התבטאויות נחרצות באשר לסיכויי התיק בשלב מוקדם מדי. לפרקליטות נפתחה כאן דרך לבקש את פסילת השופטים שגילו את דעתם מוקדם מדי, אבל הרבה אחרי שהיועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט, במגעים להסדר טיעון, כבר הסכים לרדת מהשוחד ולהסתפק בשתי הרשעות בהפרת אמונים – ב־1000 ו־4000.
3. לא רק השופטים, גם המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך הפך לתומך נלהב בהסדר הטיעון בגלל הסכנה למדינה שמחולל המשפט הזה. אלשיך הוא להטוטן של רטוריקה ודמגוגיה שזורמות ממנו בשטף רהוט שנשמע מנומק ומשכנע עד שהוא מתנגש באיזה קיר או ספין ומתפוצץ. כפי שקרה כשנפגש עם שני מראיינים לא פחות מיומנים, כספי עובדיה ויניר קוזין בגלי צה"ל. השניים החמיאו לו על שמזמן לא הזדמן להם מרואיין מרתק כמוהו, וזה הספיק לאלשיך להמריא אל השמש ולהישרף.
לזכותו ייאמר שציטט את נתניהו על אולמרט – ראש ממשלה שנאשם בפלילי לא יוכל להמשיך ולכהן. לעמדה הזו שותפים רבים, מח"כ דודי אמסלם ועד לנתניהו עצמו. אבל שופרות הרעל סיפקו פרשנות משלהם: שאלשיך כאילו אמר שסילוק נתניהו מכהונתו עמד כשיקול גם לנגד עיניהם של אוכפי החוק. של המשפטנים בעיקר, כמובן שלא לנגד עיני המשטרה ומפכ"לה שהם מקצועיים נטו. לא בכדי מיהרו היועץ לשעבר אביחי מנדלבליט ופרקליטות המדינה להכחיש. ההכחשה, הגם שהיא מתבקשת ומוצדקת, יוצרת את רושם שהכובע בוער על ראש הגנב. ולבעירה הזו צירף אלשיך גם את הגפרור שלו, למדורה הגדולה שניצתה שוב סביב המשפט.
4. עד התביעה ארנון מילצ'ן שסיים את שבוע עדותו הראשון והנאשם נתניהו הם שני גברים שזקוקים זה לזה. מילצ׳ן הוא צ׳ארמר, איש החיים הטובים שחותר לקרבה עם פוליטיקאים ומוקדי השפעה. ואם הכסף יכול למרפק את דרכו לקרבתם – אז למה לא. ולא בגלל שהוא רוצה לשחד אותם או לשלוח את הונו על פני המים. הוא רק רוצה לקנות כרטיס כניסה למועדון המשפיעים ושותפי הסוד. הוא נמשך כפרפר לראשי ממשלה. אהוד אולמרט, שזכה לקרבתו, סיפר שרגע אחרי שנבעט מהתפקיד הוא לא ראה ולא שמע ממנו. מילצ'ן מגדיר עצמו "פיסמייקר". הוא סלל את קו האספקה לבני הזוג כדי להיות בסביבה ולהשכין שלום. תחילה, כפי שאמר, בין היהודים ואחר כך עם הערבים. ועד אז, גויס לתווך בין מוזס לאדלסון.
הצד השני של המטבע, תרתי משמע, הוא נתניהו שחייב אנשים כמילצ׳ן, בעלי לב וארנק רחבים שששים לפנק, לפנק, לפנק. ומדובר גם במועדון שבו "חבר מביא חבר" כדי להבטיח ששרשרת האספקה לא תיגדע. מילצ׳ן הביא את ג׳יימס פאקר שייכנס עמו מתחת לאלונקת המתנות המכבידה, ושאפשר יהיה לעניין אותו לקנות את כלי תקשורת בישראל. מילצ׳ן ופאקר, כמו לאודר, בלווטניק, אדלסון, מירילשוילי, תאגיד שפרינגר ואחרים גויסו בידי נתניהו כדי לרכוש או להקים למענו ערוץ תקשורת מפרגנת.
מילצ'ן מגדיר עצמו "פיסמייקר". הוא סלל את קו האספקה לבני הזוג כדי שנתניהו יהיה רגוע יותר (בעיקר בגזרת שרה) ויוכל להתמקד בהבאת שלום
בחקירה הראשית בידי התובעת ליאת בן ארי, אישר מילצ'ן את עיקרי הנרטיב של כתב האישום — גם אספקת המתנות לנתניהו וגם בקשות שהפנה אליו בזיקה לתפקידו כראש ממשלה. בחקירה הנגדית הוא זרם עם הסנגור עמית חדד והתחבק עם שרה נתניהו, כי מילצ'ן תמיד חפץ לרצות את כולם. החקירה הנגדית נפתחה בהבטחה של חדד – נתקן את העוול הנורא שנגרם לך כשהפכו אותך מתורם גדול למדינת ישראל, מגדול נציגי ישראל בתבל, לספק עלוב של סיגרים ושמפניות.
מסע הטיהור החל לנוע בתחנות השונות. הראשונה, ניקוי מילצ׳ן מכל אינטרס כלכלי או עסקי בישראל החל מ־2008 (חוץ מ־50 מיליון הדולרים שהשקיע בערוץ 10). התחנה השנייה היא היעדר הציפיות של מילצ'ן לסיוע כלשהו מנתניהו, שלעולם, לדבריו, לא יעדיף חבר על פני טובת המדינה. השלישית היא החברות העמוקה בבסיס היחסים בין השניים. "אחי היקר", כתב נתניהו למילצ'ן. אפילו חיים גורי שכתב את "שיר הרעות" לא תיאר פסגות כאלה של קירבת דם ונפש. האסטרטגיה ברורה: מותר לנתניהו לקבל מתנות מחבר הנפש, מה"אח" לדם כאשר מנגד הוא לא נתן דבר בתמורה, כי כזה הוא, רק טובת המדינה לנגד עיניו.
ההתרשמות שלי היא שלא נטוותה כאן רשת מושחתת ושוחדית. לנתניהו זה טבעי לקבל, ולמילצ'ן זה טבעי לתת ולבקש פה ושם. לא בגלל החברות העמוקה. מדובר בשניים שהם קמצנים ושניים שאין להם באמת חברים. ובכל זאת, קבע היועץ המשפטי מנדלבליט שהבקשות של מילצ'ן מנתניהו היו בזיקה לתפקיד ולא כתמורה למתנות, ולכן הסתפק בהפרת אמונים ולא בשוחד, כפי שסברו פרקליט המדינה שי ניצן והתובעת בן ארי. שתי העמדות לגיטימיות. לכאורה, קל היה לבסס כאן "קח־תן", אפילו יותר מאשר בתיק 4000, אבל גם עמדת מנדלבליט סבירה – מוקד העבירה הוא הפרת אמונים, אבל בדרגת חומרה גבוהה, שנשענת על כמות המתנות ועל איכות הבקשות. על מאות אלפי שקלים מכאן, ועל בקשות שאולי אינן במסגרת תפקידו של נתניהו כראש ממשלה, אבל בהחלט בזיקה לכהונתו, מעמדו והשפעתו משם.
