פסיקה חדשה של בית המשפט העליון האמריקאי משנה את כללי המשחק בהליכי בוררות בינלאומיים
פסיקה חדשה של בית המשפט העליון האמריקאי משנה את כללי המשחק בהליכי בוררות בינלאומיים
בית המשפט העליון האמריקאי סוגר את שערי ארצות הברית בפני גילוי מסמכים בהליכי בוררות בינלאומיים ובכך יוצר הבדל משמעותי (נוסף) בין הליכים המתנהלים בבתי משפט להליכים המתנהלים בבוררות. רבים סבורים שיש בכך פגיעה בהליך הבוררות הבינלאומית – אך למעשה מדובר ביתרון נוסף שחשוב להכיר
אנשים שאינם עוסקים בליטיגציה בינלאומית לרוב אינם מכירים את סעיף 1782 לחוק הפדרלי האמריקאי מס' 28, המסמיך את בתי המשפט הפדרליים להעניק צווי גילוי מסמכים "בהליכים בפני טריבונלים זרים ובינלאומיים". אלא שסעיף זה, אשר נראה תמים ואולי אף טכני ממבט ראשון, היווה בשנים האחרונות 'כלי נשק' חשוב, ולעיתים אף קטלני, בהליכים בינלאומיים: צדדים להליכים משפטיים מחוץ לארצות הברית, לרבות בישראל, השתמשו בסעיף זה על-מנת להכפיף את הצד שכנגד לחובות גילוי מסמכים נרחבות בארצות הברית, צעד שיכול היה במקרים מסוימים להכריע את התיק כולו. זאת הן בשל המסמכים שיכולים להתגלות בהליך כזה, והן בשל העלויות המשמעותיות הכרוכות בכך.
עד לפסיקת בית המשפט העליון האמריקאי שניתנה כעת (הליך 21-401ZF Automotive US, Inc. v. Luxshare, Ltd.), אפשר היה לעשות שימוש בכלי טקטי זה בכל הליך שהתנהל מחוץ לארצות הברית, לרבות בהליכי בוררות. בית המשפט העליון החליט לשים לכך סוף, ולשלול את האפשרות של בתי המשפט הפדרליים להוציא צווי גילוי מסמכים בקשר עם הליכי בוררות בינלאומית. מעתה – כך נפסק – "הליכים בפני טריבונלים זרים ובינלאומיים" (ההליכים שבהם ניתן להפעיל את הסעיף ולקבל צווי גילוי מסמכים), כוללים רק הליכים בפני טריבונליים ממשלתיים (מדינתיים) או בין-מדינתיים.
באותו מקרה בו דן בית המשפט העליון האמריקאי חברה מהונג קונג (Luxshare) טענה שחברה אמריקאית ZF Automative US, Inc. (חברה בת של יצרנית גרמנית גדולה) ביצעה תרגיל הונאה. הסכסוך נדון בבוררות שהתנהלה בברלין. החברה מהונג קונג ביקשה לקיים הליך גילוי מסמכים נרחב ומשמעותי בהתאם לכללים האמריקאיים, וביקשה שבית המשפט הפדרלי יוציא צווי גילוי נגד החברה האמריקאית, בהתאם להוראות סעיף 1782. בית המשפט הפדרלי, כמו גם בית המשפט לערעורים, אכן העניקו לחברה מהונג קונג את הסעד המבוקש.
בהליך נוסף שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי (ונדון יחד עם ההליך הנ"ל), התנהל הליך בוררות בין משקיעים מרוסיה בבנק בליטה. בהסתמך על סעיף 1782, המשקיעים הרוסיים ביקשו מבתי המשפט האמריקאיים צווי גילוי מסמכים נגד חברת ייעוץ הממוקמת בניו יורק, שם עבד מנהל מיוחד שמונה לבנק הליטאי. גם בעניין זה בתי המשפט הפדרליים נתנו את הצווים המבוקשים.
אך כעת, בהחלטה תקדימית, בית המשפט העליון בארצות הברית הפך את ההחלטות שניתנו בערכאות הנמוכות יותר, ופסק שבית המשפט הפדרלי אינו מוסמך לתת צווי גילוי מסמכים בהתאם לסעיף 1782 בסיוע להליכי בוררות בינלאומית. בית המשפט העליון הסביר כי מטרת החוק היתה לחזק את שיתוף הפעולה בין ערכאות מדינתיות – ולא הליכי בוררות בינלאומית. בכך תיקן למעשה עיוות בדין האמריקאי, לפיו בוררות בינלאומית זכתה לאפשרות קבלת צווים מרחיקי לכת יותר מבוררות אמריקאית מקומית.
במבט ראשון, פסיקה זו כביכול מורידה את קרנה של הבוררות הבינלאומית, ואמורה לעודד התדיינויות דווקא בבתי משפט – שכן רק הליכים בבתי משפט יוכרו ככאלה המאפשרים מתן צווי הליכי גילוי מסמכים בארצות הברית. ואולם, ההפך הוא הנכון. למעשה בית המשפט העליון האמריקאי סיפק לצדדים מסחריים סיבה חשובה נוספת להעדיף התדיינות בבוררות בינלאומית. כעת, מעבר ליתרונות שכבר קיימים לצדדים, לרבות האפשרות לבחור בורר, לשלוט בפרוצדורת ההליך המשפטי, להגן על פרטיות הצדדים ועוד – כעת הצדדים לבוררות מוגנים גם מפני האפשרות להחיל עליהם את דיני גילוי המסמכים האמריקאיים.
עו"ד גדעון אבן-אור, שותף במחלקת ליטיגציה ויישוב סכסוכים במשרד עוה"ד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', מייצג בתיקי ליטיגציה רב-מדינתיים ובבוררות בינלאומית
