ריאיון"זו הממשלה הגרועה אי פעם בתחום ההגנה על הסביבה"
ריאיון
"זו הממשלה הגרועה אי פעם בתחום ההגנה על הסביבה"
מנכ”ל ארגון הסביבה אדם טבע ודין, עמית ברכה, מזהיר מפגיעה בבית המשפט העליון "שהוא בסיס ההגנה לפעולות להגנת הסביבה", חושב ש"מקבלי ההחלטות לא הפנימו את הנזקים הכלכליים" ומצביע על המחדל ש"המגזר הפיננסי לא נערך למעבר לכלכלה דלת פחמן, וזה הרסני"
עמית ברכה (54)
- גר בתל אביב, נשוי ואב לשניים
- השכלה: תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב
- תפקיד קודם: סמנכ"ל אדם טבע ודין ומנהל תחום קהילה וסביבה בארגון
- מלמד דיני סביבה באוניברסיטה העברית
- אביו, פרופ’ ברוך ברכה המנוח, היה מומחה למשפט חוקתי ומינהלי וזכה בפרס זוסמן למשפט
עו”ד עמית ברכה, מנכ”ל ארגון אדם טבע ודין, הממשלה העבירה השבוע בקריאה ראשונה את ביטול עילת הסבירות. הסביבה תושפע מכך?
״כשאנחנו אומרים ‘לא’ לעילת הסבירות, אנחנו אומרים ׳לא׳ להיגיון הבריא שעל פיו כל החלטה צריכה להיבחן בהתאם לכללי המשפט המינהלי בערכאות השיפוט. למשל, לא להותיר חופי רחצה שהכניסה אליהם ללא תשלום, לא לאיסור בניית שכונות על קרקעות מזוהמות, לא עוד חובה על הממשלה להכין תוכנית לצמצום זיהום האוויר הקטלני בישראל. כל אלו החלטות שבית המשפט הפך בעקבות עתירות שלנו, לטובת הציבור, מפני שהיו בלתי סבירות. זאת סכנה גדולה״.
עילת הסבירות היא רק סעיף אחד. איך ההפיכה המשטרית תשפיע על הסביבה והבריאות שלנו?
״החוק והמשפט הם הבסיס לכל חברה בריאה. החלשת מערכת המשפט, יצירת פוליטיזציה בקרב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות, יצירת פסקת התגברות על פסקי דין של בית המשפט העליון ועוד — יובילו לכאוס נוראי, שבמסגרתו כוח שלטוני בלתי מרוסן יוכל לפעול ללא בקרות, איזונים ובלמים. זה יכול להוביל לכך שפוליטיקאים, שאמורים לפעול לטובת הכלל, יעדיפו אינטרסים צרים כמו דאגה למקורבים לשלטון, והדאגה לסביבה ולבריאות שלנו תידחק. לשרים יהיה קל יותר לתעדף אינטרסים תעשייתיים ללא ביקורת שיפוטית, גם אם ההחלטה עלולה לעלות בחיי אדם. זה אומר שליד בתי מגורים ניתן יהיה להקים תעשייה מזהמת, ואלא אם האזרחים באותה שכונה מקורבים במקרה למקבלי ההחלטות — לא יהיה מי שיגן עליהם״.
נושא כמו הגנת הסביבה מחייב אנשי מקצוע חזקים מאוד במשרדי הממשלה.
״הדרג המקצועי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. זה לא סוד שהתעשייה רוצה להרוויח וזה בסדר, אבל הכרחי שהבקרה הסביבתית תפעל במלוא עוזה. היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג, הצביע השבוע בכנסת על הסכנות שבביטול עילת הסבירות. שרים יוכלו לפטר אנשי מקצוע ללא בקרה, למנות מקורבים ללא ידע וניסיון ולהפוך כל משרה למשרת אמון דה פקטו. פקידי המשרד להגנת הסביבה עוסקים בחיי אדם, והמשמעות במקרה כזה יכולה להיות הרסנית״.
הממשלה מסכמת חצי שנה בשלטון. איך אתה מסכם את פועלה בתחום הסביבה?
״היא הממשלה הגרועה אי פעם בתחום ההגנה על הסביבה בישראל. הממשלה הצהירה שבתוך חצי שנה תעביר חוק אקלים שאפתני. זה לא קרה עד עכשיו, והיא פועלת באופן נחוש כדי לתעדף אינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הסביבתי. הממשלה לוקחת אותנו אחורה שנות דור. היא מבטלת החלטות קודמות הכרחיות להפחתת גזי חממה, טיפול בסביבה ואוויר נקי. למשל, ביטול המס על הכלים החד־פעמיים; החלשה בחוק ההסדרים של יישום חוק אוויר נקי, כך שתחנות כוח פחמיות יוכלו לפלוט מעבר למגבלות היתר הפליטה ולזהם הרבה יותר; עוד היתרים לחיפושי גז; אי־פעולה לאיטום מטמנות שפולטות מתאן ותורמות תרומה משמעותית לפליטות גזי החממה ועוד.
״זו ממשלה שמפרה את החוק. בתקציב הנוכחי היתה חובה להקצות כסף מקרן העושר לקידום אנרגיה מתחדשת. היא החליטה להפר את החוק ואנחנו נאלצנו לפנות לבג”ץ (בדיון בכנסת אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ‘ כי בחוק לא כתוב כמה המדינה מחויבת להקצות אלא רק שצריכה לציין כמה היא מקצה, ולכן אפשר לכתוב 0 — ש”א). זו זירה של הפקרות אקלימית וסביבתית. אין שום ראייה מערכתית בנוגע לסכנות הסביבתיות וגם לא לסכנות הכלכליות, הבריאותיות והביטחוניות של אי־התמודדות עם משבר האקלים. כדי להגיע ליעדי האקלים צריך שיקרה נס או שצריך להמשיך ולשקר לציבור ולומר לו שמתקדמים אף על פי שאנחנו לא עומדים בשום יעדים בתחום ולא מקדמים תוכניות ומתקצבים אותן כדי להגיע לשם״.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מצליחה להצעיד את משרדה קדימה?
״סילמן בראש ובראשונה היא שרה שתומכת בהפיכה המשטרית לנגד עינינו. הסביבה לא תהיה מוגנת עם בית משפט חלש. הסוד הגלוי הוא שבית המשפט העליון מהווה את בסיס ההגנה על פעולות המשרד להגנת הסביבה. לא פעם אנחנו מצויים במצב שבו המשרד רוצה לקדם מדיניות ראויה אל מול משרדים אחרים כמו האוצר והאנרגיה, שמזכירים לו שהוא משרד מאוד חלש ושהאינטרסים שלהם נמצאים בעמדת עדיפות. בית המשפט העליון הוא זה שמאזן בין האינטרסים הכלכליים והתעשייתיים החזקים לבין האינטרס הסביבתי ולא פעם עוצר ומבטל מהלכי ממשלה אנטי־סביבתיים ובכך גם נותן רוח גבית לעמדתו של המשרד להגנת הסביבה. השרה להגנת הסביבה היא הראשונה שצריכה לשים בצד את השיקולים הפוליטיים ולהבין שההגנה על בית המשפט העליון היא הגנה על הסביבה.
״מעבר לכך, היא לא עומדת בראש המחנה הסביבתי, ומחזירה אותנו לשנות ה־80. היא הולכת לאזורי הנוחות, החשובים מאוד כשלעצמם אך הפחות לעומתיים; הגנה על הנשרים, הפרפרים, החי והצומח. מה עם המאבק בתעשייה המזהמת? מה עם הדו”ח החריף של מבקר המדינה שנוגע לאי־האכיפה הסביבתית של המשרד שלך? את עכשיו צריכה לנקוט פעולות ובמקום זה את מאפשרת למשרד האוצר להעביר במסגרת חוק ההסדרים החלטות שמבטלות את הסמכות שלך בהגנה על בריאות הציבור ותומכת בהקמה של יישובים חדשים בשל אינטרסים פוליטיים, למרות ההשלכות הקשות ובניגוד לעמדת הדרג המקצועי. יש נושאים שבתחום משרדה בלבד ומחייבים טיפול דחוף. היא צריכה להבין את כובד האחריות של התפקיד שלה”.
כשסילמן נכנסה לתפקיד, היא נפגשה עם קבוצה שמכחישה את קיומו של משבר האקלים. אתם נפגשתם איתה?
״לא, ולא היה דבר כזה מאז תחילת דרכו של אדם טבע ודין. תמיד היינו בקשר שוטף עם שרים, אפילו לטובת ניסוח משותף של הצעות חוק וקידום מדיניות. הבקשות לפגוש אותה לא נענו. הארגון שלנו לעומתי למדיניות השר או השרה להגנת הסביבה כשזה נדרש. לאחרונה למשל, בשל בג”ץ שהגשנו, בית המשפט אילץ את המשרד להכין בתוך 90 יום תוכנית למיגור כימיקלים מסוכנים לבריאות שאין עליהם היום רגולציה בישראל. אני משער שזה גורם לכך שאין לה רצון לשבת איתנו, אבל בתקופות אחרות זה לא היה ככה. שרים אחרים הבינו שאנחנו מבצעים את תפקידנו האזרחי כשומרי הסף של הממשלה וכמי שאמורים להמריץ אותה לקדם מדיניות סביבתית. גם כשהוגשו עתירות נגד המשרד, שרים ידעו לשים את זה בצד.
״ההישגים הסביבתיים בישראל הושגו לרוב על ידי חיבורים בין הימין והשמאל. ח”כ משה גפני לאורך השנים הוביל חלק גדול מהחקיקה הסביבתית בישראל, כמו חוק אוויר נקי, לצדם של חברי הכנסת אופיר פינס ודב חנין מהשמאל. אפשר לצין לשבח את השר לשעבר גלעד ארדן, שהוביל את מהפכת החקיקה הסביבתית בישראל. הוא היה שר אקטיביסטי ולוחמני והכיר בכך שיש חשיבות אמיתית למקומה ולתדמיתה בעולם של ישראל בסיפור הסביבתי. הוא רצה ליישר קו עם המדינות המתקדמות בעולם. הוא ראה את הנולד; היום, אבוי לנו אם לא נתנהל ככה במאבק במשבר האקלים״.
אתם נאלצים להגיע עם המשרד להגנת הסביבה פעם אחר פעם לבתי משפט, כדי להגן על בריאות הציבור. מה המחדלים שהכי מדאיגים אותך כרגע?
״מצב הסביבה בישראל מעולם לא היה מזהיר אבל עכשיו הוא בכי רע. אנחנו שוקעים בהדוניזם אינסופי ובגישה של ׳אחריי המבול׳. אין הפנמה בקרב מקבלי ההחלטות של הנזקים הכלכליים שפגיעה בסביבה גורמת, בטח בתקופה של משבר אקלימי. המגזר הפיננסי כלל לא נערך למעבר לכלכלה דלת פחמן, וזה הרסני למשק הישראלי. הסקטור היצרני בישראל יצטרך להתחיל לשלם בשנים הקרובות מסי פחמן בכניסה לאירופה. זה משהו שאי אפשר להגן עליו מפניו ללא רגולציה תומכת בישראל, ללא פעילות אקטיבית של הממשלה״.
לאחרונה נמדדים הימים החמים ביותר בהיסטוריה. בישראל אנחנו רואים כריתה מוגברת של עצים בערים, 2,500 מתים מזיהום אוויר בשנה, מחדלים סביבתיים ללא טיפול. איך ייראו החיים בישראל בעוד 20 שנה?
״אם המצב יימשך, ישראל תהיה מדינה פחות דמוקרטית, אם בכלל, והרבה יותר מקוטבת. היא תהיה מדינה צפופה באופן בלתי נסבל וללא היערכות לגידול אוכלוסין — לא מבחינה סביבתית ולא משום בחינה. המיעוטים והנזקקים יסבלו ראשונים, אבל במדינה כל כך קטנה גם החזקים יסבלו במהרה. נראה יותר מדבור, יותר הסתמכות על מים מותפלים שמייצרים נזקים סביבתיים ובריאותיים. יהיו יותר פליטי אקלים בעולם והם יגיעו גם לכאן. האדם מן היישוב פחות יסתובב מחוץ למזגן, ויהיו אזורים שבקושי נוכל לצאת אליהם, נטולי עצים. נהפוך להיות ציבור יושבני, בלתי פעיל בגלל החום העז בחוץ, חולה יותר.
״במצב אופטימי, המערכות השונות וההון האנושי שלנו יתעוררו כדי לייצר שינוי אמיתי: פלטפורמה רגולטורית, מיסוי של התעשייה המזהמת, יצירת תמריצים פיננסיים למעבר ממקומות עבודה מזהמים וכלכלה ירוקה יותר ודלת פחמן. אנחנו נגן על אוכלוסיות קשות יום מפני מפגעים סביבתיים וניצור מערך אמיתי להסרת חסמי רגולציה לקידום תעשיית הקלינטק בארץ. היום יש יותר חסמים שאינם נדרשים, ויותר מכירת ידע והון אנושי לחו״ל. אני רואה יותר ערבות הדדית בתסריט הזה, וזה מחזיר אותנו לנקודה שבה אנחנו צריכים לשקם את ישראל ברוח מגילת העצמאות״.
למה הודעתם שתחרימו את ועידת האקלים העולמית?
״לוועידת האקלים הקרובה אנחנו לא נוסעים. הסיבה הראשונה נעוצה במי שמוביל אותה: ראש תעשיית הנפט של אבו דאבי. זו יריקה בפרצופה של האנושות כולה. במישור המקומי, אנחנו רואים חוסר מעש של מדינת ישראל בנושא האקלים. אנחנו רואים ממשלות שנשרכות מוועידה לוועידה בלי שום בשורה משמעותית לאזרחי ישראל בנושא ונוקטות בפועל כמעט אפס פעולות להפחתת פליטות. אנחנו לא חושבים שתצא בשורה מהוועידה הזו. עדיף לנו להישאר כאן ולעבוד מול הציבור ואנשי המקצוע במשרדי הממשלה, מולם עדיין אפשר לקדם נושאים או לפחות לוודא שלא נלך אחורה״.
