פרשנותאת קרעי מעניין הבייס, ולעזאזל האינטרס הציבורי
פרשנות
את קרעי מעניין הבייס, ולעזאזל האינטרס הציבורי
שר התקשורת שלמה קרעי ממשיך להסית, לפלג ולקרוץ לתומכיו. אחרי הטבות ענק לערוץ 14 יצא במתקפה חסרת תקדים נגד עיתון "הארץ". בכך גם יצר נזק תדמיתי בינלאומי עצום וגם פגע בלכידות העם. עליו להסתלק עכשיו מהחיים הציבוריים
ביום שאחרי המלחמה נצטרך לשאול את עצמנו לא רק מי אשם במחדל 7 באוקטובר, אלא גם מי בחר בימים שלאחר מכן לעזור בעיקר לעצמו, גם כשלוחמי ולוחמות צה"ל בתוך עזה — גם על חשבוננו. אחד מהאנשים אלה הוא שר התקשורת שלמה קרעי, שמאז שהחלה המלחמה דואג בעיקר לקדם את הבייס של מצביעיו ואת ערוץ הבית שלו - ערוץ 14.
אולם המהלך האחרון של קרעי, הצהרתו וכוונתו לעצור את הפרסום הממשלתי בעיתון "הארץ" הוא קו אדום מסוג חדש, שפוגע במאמץ המלחמתי ומוכיח מדוע הוא צריך להתפטר, ועכשיו. בבחירה של קרעי לתקוף עיתון בישראל שלא תואם את עמדתו הפוליטית הוא פוגע גם בלגטימציה הבינלאומית של ישראל כמדינה דמוקרטית וגם באחדות העם הנחוצה כעת.
בשבוע שעבר הודיע קרעי כי הגיש הצעת מחליטים לממשלה לפיה יופסק הפרסום הממשלתי בעיתון, וגם ייפסקו תשלומי דמי המנוי הממשלתיים. הסיבה לפי קרעי היא הפצה של "תעמולה תבוסתנית ושקרית, וחתירה נגד מדינת ישראל בשעת מלחמה". את ההודעה פרסם גם בחשבון X (טוויטר לשעבר) שלו שבו נראה לוגו עיתון "הארץ" ועליו איקס בצבע אדום.
הפרסום הממשלתי בעיתונים מהווה חלק חשוב מהכנסותיהם, כאשר המדינה מפרסמת בכל כלי התקשורת הגדולים בארץ. בשנים האחרונות נע תקציב הפרסום הממשלתי הכולל (בכלי התקשורת ושלטי חוצות) בין 200–250 מיליון שקל בשנה. עבור עיתון הארץ ככל הנראה מדובר בכמה מיליוני שקלים בודדים בשנה (ב־2020 שילמה לשכת הפרסום הממשלתית כ־2 מיליון שקל להארץ עבור הפרסומים בעיתון).
אלא שהסיכויים שהמהלך ייצא לפועל, קלושים. לפי ד"ר תהילה שוורץ־אלטושלר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ועו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה, "להצהרה של השר קרעי אין שום היתכנות משפטית והמרחק בינה לבין שיקולי רגולציה ענייניים רחוק מאוד" בין היתר עולה השאלה מה בכלל הסמכות של שר התקשורת בנושא, שכן אין בישראל אסדרה של העיתונות המודפסת.
קרעי יודע זאת גם. מדוע אם כן הגיש אותה? לדברי שוורץ־אלטשולר "כל תכלית ההצעה היא "למשוך תשומת לב מהירה וקלה".
אבל בעת מלחמה, כשישראל ממילא נלחמת על הלגיטימציה הבינלאומית ודעת הקהל העולמית שלה, להצהרות אנטי־דמוקרטיות של שר בממשלה שמעמידות את ישראל בשורה אחת עם מדינות ומדיניות שאינה רוצה להידמות להן יש משמעות ברמה הציבורית, במיוחד שממילא הממשלה הנוכחית (שכונתה רק בשבוע שעבר על ידי ג'ון אוליבר כ"קיצונית ביותר מאז קום המדינה") מצויה תחת עינה הבוחנת של הקהילה הבינלאומית.
נכון, האמירה של קרעי על כוונתו לפגוע בעיתונות החופשית לא הגיעה למימדי הנזק של פצצת האטום ההסברתית שהטיל השר עמיחי אליהו, אבל היא גם לא תרמה. לשם הדוגמה ג'ייק טאפר, מהעיתונאים המובילים ב־CNN, עם 3 מיליון עוקבים ב־X, שיתף את הציוץ של קרעי והוסיף תחתיו את הכיתוב: "עוד מאמץ להחליש את העיתונות החופשית מצד ממשלת נתניהו".
הבעיה במהלך של קרעי היא לא רק בזירה הבינלאומית: זה קרוב לשנה שהממשלה שהוא חלק ממנה קורעת את העם — מפלגת, משסה ומסיתה. כשהניסיון שלה להפיכה משטרית הביא בתגובה להפגנות שלא נראו כמותן בישראל, וכדי לפזר אותן השתמשה המשטרה באלימות, כולל במכתזיות נגד אזרחים בלב תל אביב וירושלים.
בימים שאחרי 7 באוקטובר כל מה שנחוץ לנו הוא ההפך מזה. ישראל זקוקה להנהגה מאחדת ומתפקדת. במקום זאת בחר קרעי להציג עיתון ישראלי כחותר "נגד מדינת ישראל". קרעי בחר להמשיך בהסתה שראש מפלגתו עשה ממנה קריירה פוליטית שלמה. קרעי עם כן מוכיח שלא למד כלום מ־7 באוקטובר. לצד ההסתה נגד "הארץ" מקדם קרעי במלוא המרץ גופים וארגונים שמזוהים עם הבייס הליכודי. כך למשל הוא מקדם תשתיות תקשורת ביהודה ושומרון ומעניק הטבות במילונים לערוץ 14, כולל ביטול דמי ההפצה בעידן+ שאותם הערוץ סירב הערוץ לשלם. במקביל קרעי גם הפחית את התשלום שמקבלות חברות התקשורת עבור הלמידה מרחוק של הציבור החרדי - על חשבונן שך החברות. במילים אחרות, קרעי משתמש במלחמה כדי לקדם את האינטרסים ההזויים שלו.
במעשיו ובהתנהגותו שר התקשורת שלמה קרעי פוגע באופן בלתי נסלח גם במאמץ המלחמתי וגם באינטרס הציבורי. גם באחדות העם וגם בלגיטימציה הבינלאומית. בין אם המקור לכך הוא בורות או ציניות חסרת גבולות - המהלך של קרעי משקף שהוא, כמו ראש מפלגתו, לא באירוע וצריכים ללכת.
