"התחושה היא שבתי המשפט לא רוצים לשפוט"
"התחושה היא שבתי המשפט לא רוצים לשפוט"
מהדחיפה להגיע לפשרות אשר כוללת התמודדות עם סוגיות טכנולוגיות ורפואיות חדשות, דרך הצטלבות האינטרסים של בעלי המקצוע אשר מגישים חוות דעת, וכלה בדיון על תפקוד המערכת המשפטית מאז הכנסת תקנות סדר הדין האזרחיות החדשות, תחום הרשלנות הרפואית ותביעות הנזיקין ממשיך להתחדש ולעסוק בנושאים מורכבים תוך שהוא מאתגר את גבולות עולם המשפט. לרגל פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום דיני נזיקין ורשלנות רפואית עונים עורכי דין מובילים בתחום על כמה מהשאלות המרכזיות המלוות את ענף המשפט בישראל
ההתקדמות הטכנולוגית חודרת לשווקים רבים ומשנה לנגד עינינו את אורח החיים היום יומי שלנו. די להסתכל על תעשיית הרכב שנהנית משדרוגים משמעותיים ומפיתוחים שונים בתחום המכונית האוטונומית והרובוטית, או על תעשיית הפיתוחים הטכנולוגיים בעולם הרפואה, שמצילה ומשפרת חיים תוך שהיא מייצרת מכשירים שבעבר היה קשה לדמיין שאפשר לייצר אותם. אולם, בחיים כמו בחיים, לא הכל עובר חלק, וככל שמתגלות בעיות, הן מגיעות פעמים רבות לפתחי בית המשפט ולמערכת שלא תמיד יודעת להתמודד באופן מותאם ומדויק מול ההאצה הטכנולוגית.
אבל לא רק הסוגיות החדשות מאתגרות את עולם הרשלנות הרפואית ודיני הנזיקין. שנה וחצי לאחר כניסת תקנות סדר הדין החדשות בישראל מסבירים כמה מעורכי הדין הבכירים בתחומי הרשלנות הרפואית ודיני נזיקין, מה עובד ומה לא בתקנות. האם התקנות קיצרו את משך הזמן הממוצע העומד על כמעט 4 שנים בתיקי רשלנות רפואית, והאם הם תרמו לקיצור וייעול הליכים בדיני נזיקין. עורכי הדין שכבר הספיקו במידה מרובה להתרגל לשיטה החדשה מזהים יתרונות ספורים בישום התקנות, אך במקביל, גורסים ברובם שהרעות והחולות ממשיכים להתקיים גם במסגרת התקנות החדשות ולא מייצרים תהליך אפקטיבי, ענייני ומהיר יותר, כפי שהיה מצופה עם החלת התקנות. עורכי הדין מתייחסים גם לחתירה לפשרות שמגיעה פעמים רבות מצד בית המשפט עצמו ומדברים על 'הדחיינות הישראלית' שמגיעה פעמים רבות לבתי המשפט ומביאה לדחיית דיונים רבים בשל סיבות רבות ומגוונות. גם הבעיה המובנית בתהליך מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית - שם רופא אחד אמור להעביר ביקורת על רופא אחר ויש חשש משמעותי להצטלבות אינטרסים וניגוד עניינים גם ללא היכרות אישית עם אותו רופא שמעניק את חוו"ד – מטרידה את עו"ד העסוקים בתחום.
לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחום דיני נזיקין ורשלנות רפואית מתייחסים בכירי עורכי הדין בתחומי הרשלנות הרפואית ודיני הנזיקין בישראל לכמה מהסוגיות המרכזיות המלוות את התחומים בעת הנוכחית. לכתבה התראיינו עו"ד יאיר סקלסקי, מייסד ובעלים 'יאיר סקלסקי – משרד עורכי דין', עו"ד עדי וייס, מייסדת 'משרד עו"ד עדי וייס, רשלנות רפואית', עו"ד גליה זלצר – לישפיץ, שותפה בכירה ומנהלת ב'עו"ד זלצר, משרד עורכי דין ונוטריון', חיים מאיר, עו"ד ושותף בכיר, ועו"ד מיטב ואז מ'גבריאל ראובינוף משרד עורכי דין ונוטריון'.
מינויי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית נגד גופים ציבוריים גדולים: מה הן הבעיות המתעוררות כתוצאה ממינויים אלה, וכיצד ניתן באופן מעשי לגשר עליהן?
עו"ד יאיר סקלסקי, מייסד ובעלים 'יאיר סקלסקי – משרד עורכי דין': "מינוי מומחה מטעם בית משפט הוא בעיה מורכבת ונוגעת בכמה אספקטים של השיטה המשפטית ושל ההבנה מהי רשלנות רפואית. אגע בשני אספקטים מרכזיים מתוך הנחה שחוות דעתו של מומחה בית המשפט מכריעה פעמים רבות את התיק וששופטים לא יסטו ממנה אלא במקרים חריגים:
נתחיל קודם כל מהעניין המהותי, מהעובדה ששאלת הרשלנות היא שאלה משפטית ולא רפואית! הקביעה אם רופא התרשל או לא, נובעת משקילה של ראיות עובדתיות שונות ומערכת סטנדרטים משפטית ולאו דווקא רפואית. מדובר בשאלה נורמטיבית. לכן קביעות רפואיות של רופא הן רק חלק מהפאזל ולא התמונה המלאה. במצב כזה, במינוי מומחה מטעם בית המשפט יש בכדי לעקר את השיטה ולהעביר את מלאכת השיפוט וההכרעה למומחה רפואי, שיכול להיות גדול ברפואה, אך פעמים רבות לא מבין דבר וחצי דבר ברשלנות. ממילא, כמו שציינתי, רשלנות רפואית היא ענין משפטי. שופטים רבים ממנים מומחים, בנימוק של חתירה לגילוי האמת - ויתכן שהם גם מאמינים בכך - אך בפועל הם מעבירים את מלאכת השיפוט לאדם אחר שאינו משפטן ואין לו את היכולת לבחון ראיות.
וכאן אני מגיע לבעיה השניה שהיא יותר פרוצדורלית והיא האמונה, המעט נאיבית, של שופטים רבים, לפיה המומחה שהם מינו, גם עושה עבודה יסודית וגם אומר תמיד את כל האמת או שהוא לא מוטה לצד זה או אחר, בד"כ לצידם של הנתבעים. היכרות עם עולם הרפואה מלמד שני דברים מרכזיים; אחד שרפואה אינה מדע מדויק ורוב הרופאים יעדיפו לא להעביר ביקורת על חבריהם משום שהם חוששים להיות באותו מקום ולכן הם יפרשו לקולא את מעשיו חבריהם. הדבר השני הוא השני שרופאים פעמים רבות אינם מדייקים בפרטים, מסתכלים על המקרה "מלמעלה" ממעוף הציפור ונוטים להיות סלחנים כלפי חבריהם. במצב כזה שבו חוות דעת היא כ"כ מוטה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להראות שהמומחה מטעמו לא דייק מבחינה ראייתית. לסיכום קצר, מינוי מומחה מטעם בית משפט יכול להתבצע לדעתי רק לאחר שמיעת ראיות והבנה אם באמת ישנם פערים בין חוות הדעת או שמא אחד המומחים נשען על ראיות חסרות או אפילו הטעה את בית המשפט בחוות דעתו. אם אחרי חקירות עדין נשארים פערים, והמחלוקת היא רפואית גרידא, אז ניתן למנות מומחה שיביע את דעתו הרפואית".
עו"ד עדי וייס, מייסדת משרד עו"ד עדי וייס, רשלנות רפואית, "יש בעייתיות רבה עם מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתביעות רשלנות רפואית. ראשית, מדובר, למעשה, בהעברת סמכות ההכרעה בתיק מהשופט אל הרופא המומחה וזאת מאחר ובתיהמ"ש מסתמכים, כמעט במאת האחוזים, על קביעות המומחה. כמובן שיש בכך עיוות של שיטת המשפט ושל דיני הנזיקין וזאת מאחר והשופט אמור להכריע, בתביעת רשלנות רפואית, לפי מאזן ההסתברויות - כלומר: על התובע להוכיח תביעתו ב 50% בלבד - בעוד שרופאים מומחים, אשר מורגלים בכתיבת מחקרים ומאמרים רפואיים, דורשים רמת וודאות של מעל 90% (למעשה "מעבר לספק סביר"). זו גם הסיבה מדוע הסיכוי לכך שהמומחה יקבע שלא הייתה רשלנות גבוה, לאין שיעור, מהסיכוי בו ייקבע שהייתה רשלנות. בנוסף לכך קיים, כמובן, החשש - המוצדק מאוד - של תובעים שהמומחה שיתמנה לא יהיה אובייקטיבי. במדינה קטנה, כמו שלנו, כל הרופאים הבכירים - שהם המומחים שמתמנים ע"י בתי המשפט - מכירים זה את זה: הם נפגשים בכנסים מקצועיים, קוראים מאמרים אחד של השני, עובדים באותו מוסד (קופ"ח כללית, למשל, חולשת על מרפאות רבות ובתי חולים רבים) וכיוצב'. לכן הסיכוי שיתמנה מומחה שלא מכיר את הגורם הנתבע הינו קלוש. מעבר לכך, הרי, ברור לכל מומחה שיתמנה כי בפעם זו נתבע קולגה שלו, אבל בפעם הבאה זה עלול להיות הוא שנתבע ולכן ברור שאף מומחה, הגון ככל שיהיה, לא יוכל להתעלם ממחשבה זו".
עו"ד גליה זלצר – לישפיץ, שותפה בכירה ומנהלת בעו"ד זלצר, משרד עורכי דין ונוטריון:
"בתביעות נזיקין כל צד חייב לתמוך את טענותיו בחוו"ד רפואית. הבעיה היא שפעמים רבות הפער בין הצדדים משמעותי ולא ניתן לגישור: לדוגמה, התובע טוען לקיומה של רשלנות והנתבע טוען שלא התקיימה רשלנות, או התובע טוען שהנזק בשיעור 100% והנתבע טוען שהנזק אינו עולה על 20%. במקרים כאלו בית המשפט רשאי למנות מומחים מטעמו. הבעיה היא שבתביעות רשלנות רפואית, התובע (אדם פרטי) כמעט תמיד עומד בנקודת מוצא נחותה לעומת הנתבע (בי"ח, רופא, מוסד רפואי וכדומה). בית המשפט העליון עמד על מקצת הקשיים: המומחה אמור להיות אובייקטיבי; מצפים ממנו לבחון אם חברו למקצוע התרשל; המומחה עלול לחשוש להתעמת עם המומחים מטעם הצדדים, במיוחד אם מדובר ברופאים בעלי שם, מעמד או השפעה; קיים חשש שהמומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שונה; חשש שההכרעה תעבור מידי בית המשפט לידי המומחה, ועוד. קושי נוסף נעוץ בעובדה שבתי המשפט נוהגים לאמץ את חוו"ד המומחה מטעמם וסוטים ממנה רק במקרים חריגים.
ע"מ לגשר על מקצת הבעיות שהוזכרו, והיות והחלטה על מינוי כזה יכולה לחרוץ את גורל התביעה, כיום המומחים מטעם בית המשפט חייבים להצהיר על העדר ניגוד עניינים. בנוסף, ראוי שמומחה כזה ימונה לאחר דיון, שמיעת הצדדים והפעלת שיקול דעת. קיימת גם אפשרות למנות צוות של מומחים. אם הצדדים לא מסכימים על זהות המומחה ניתן להגיש רשימת מוסכמת של מומחים. יש לזכור שחוות דעת המומחה אינה בהכרח "סוף פסוק", וניתן לשלוח לו שאלות הבהרה ואף לחקור אותו בחקירה נגדית.
ולבסוף, כמי שמייצגת תובעים בלבד, כאשר המומחה המוצע על-ידי בית המשפט אינו מוכר מבחינת האסכולה אליה הוא משתייך ודעותיו המקצועיות, תמיד אעדיף שימונה ללא הסכמה. כך ניתן להשאיר כראייה בתיק את חווה"ד של המומחים מטעמנו, שמשקלן אינו נופל מזה של המומחה מטעם בית המשפט".
קיצור התהליכים המשפטיים: תיקי רשלנות רפואית ודיני נזיקין עשויים להתנהל בבתי המשפט במשך תקופות ארוכות מאוד. איזה שינוי רגולטורי מרכזי צריך לבצע כדי לקצר את התארכות התהליכים המשפטיים?
עו"ד חיים מאיר, שותף בכיר, ועו"ד מיטב ואז, 'גבריאל ראובינוף משרד עורכי דין ונוטריון': "לקצר תקופת ההתיישנות לתובעים. כשתביעה מוגשת זמן רב לאחר האירוע, ישנו עיכוב גדול אצל נתבעים בעריכת בירור ראוי וקידום ההליך. כמו כן ניתן לבחון חובה לפנייה מקדימה לנתבעים, תקופת זמן ראויה עבור הגשת התביעה, עם טיוטת כתב התביעה שיוגש".
עו"ד גליה זלצר – לישפיץ:
"דווקא תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שרואות בזמן השיפוטי משאב מוגבל ומטרתן ליעל ולזרז את ההליכים המשפטיים, האריכו את המועד להגשת כתב הגנה בתביעות רשלנות רפואית ל- 120 יום, במקום 30 יום לפי התקנות הישנות. לדעתי היה מקום להגביל המועד ל- 60 יום לכל היותר. בנוסף, היה רצוי לחייב חשיפת כל המסמכים הרלבנטיים המצויים בידי כל צד בד בבד עם הגשת כתבי הטענות הראשונים בתיק. שינוי לטובה הוא הדיון המקדמי שכעת הצדדים מחויבים לקיים תוך 30 יום ממועד המצאת כתב הטענות האחרון, ובמסגרתו הם אמורים לתחום ולצמצם את המחלוקות, לבחון מנגנון חילופי ליישוב הסכסוך - כמו גישור, בוררות וכדומה, לבחון אפשרות של מינוי מומחה מוסכם ועוד".
עו"ד עדי וייס: "השינוי שיכול להוביל לקיצור משמעותי בסחבת הינו הקפדה על מועדים. הסיבה למרבית העיכובים הינה גרירת רגליים ומתן ארכות בלתי פוסקות - ודחיית דיונים עקב כך - לצדדים שאינם מצליחים לעמוד במועדים. במידה וכל המועדים יוקפדו ולא תינתנה ארכות, למעט במקרים יוצאי דופן, ניתן יהיה לסיים כל תיק רשלנות רפואית בתוך שנה ממועד הגשתו, כאשר כיום פרק הזמן עומד על 3-4 שנים".
עו"ד יאיר סקלסקי: "קודם כל דחיינות היא בעיית התנהלות קשה מאוד. החשש מפני העמקה גורם לדחות כמה שיותר וגם בתי משפט נופלים בזה. מבחינה פרוצדורלית, השינוי הרגולטורי המרכזי למעשה כבר נעשה והוא תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שקובעות סדר ולוז מאוד ברור לניהול ההליך. אלא שכמו התקנות הקודמות, הן פשוט לא מקוימות. כל שופט בוחר לו חלק אחר של התקנות ומקפיד עליו, ובד"כ כלל אלו החלקים הפחות חשובים. על ענין לוח הזמנים כמעט אף שופט אינו מקפיד.
מבחינה מהותית, אני סבור שבתיקי רשלנות רפואית נכון לקיים כללים נוקשים יותר לבירור עילה ויש לערוך קדם משפט, יתכן אפילו שכולל חקירות ראשוניות, לבירור שאלת העילה והאם יש בסיס לתביעה וכן לשים סוף לתופעת חוות הדעת המשלימות. מדובר בתביעות עמוסות בפרטים עובדתיים ורפואיים וחלק מהסיבות להתמשכות הזמן הוא גם עומס אובייקטיבי, אבל גם חוסר הרצון להעמיק ולצלול לפרטים. יתכן גם מצב שבו מנהלים תיק שנים ולבסוף מתברר שאין לו ידיים ורגליים. לכן בירור ראשוני, בחסות בית משפט, של סיכויי התביעה, יכול גם להפחית את מספר התביעות וגם לקצר את משך הזמן של אלו שכן מתנהלות".
השפעת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות על עולמות הרשלנות הרפואית ודיני נזיקין. מה הן ההשפעות המרכזיות של התקנות, האם הן מעודדות גישור? האם ניתן להגיד שלתקנות יש השפעה חיובית על תהליכים משפטיים בעולמות התוכן של נזיקין ורשלנות רפואית?
עו"ד עדי וייס: "תקנות סד"א החדשות הן "בכיוון הנכון" מבחינת הניסיון לקצר ולייעל הליכים. יחד עם זאת, עדיין, "הרעה החולה" של המערכת הכוללת ארכות, אי עמידה בלוחות זמנים ודחיית דיונים, עדיין קיימת. בנוסף, ישנה תחושה שבתי המשפט מנסים לעשות כל שביכולתם בכדי להעביר את התיקים למסלול של פשרה/גישור. לא כל תיק מתאים לגישור. יש תיקים חזקים ומוצקים, שצריך לנהל וזכותם של התובעים לקבל את מלוא הפיצוי בפס"ד ולא סכום מופחת בפשרה. בנוסף, בפשרות מחויבים התובעים לחתום על הסכם סודיות ובכך הציבור לא מודע לרשלנויות שמתרחשות, זאת בניגוד לפסקי דין שמפורסמים".
עו"ד גליה זלצר ליפשיץ:
"מצד אחד התקנות החדשות האריכו מועדים, אך יש בהן הוראות שאמורות להביא לייעול הדיון. תמיד אבחר במסלול המתאים ביותר ללקוח בהתאם לנסיבות. במקרים של תביעות נזיקין ורשלנות רפואית בדרך כלל לשני הצדדים יש אינטרס לנסות לסיים את המחלוקת בגישור, הליך שיתרונותיו מובנים, אך לעולם לא בכל מחיר".
עו"ד יאיר סקלסקי: "כמי שתמך מאוד בתקנות החדשות אני יכול להגיד היום שהן לא פחות מאסון משפטי. תאונה של ממש. תחילה סברתי שרוח התקנות שמקדמת יעילות והקפדה על לוחות זמנים תוביל בלית ברירה לניהול מוקדם של מו"מ וסיום התיק. זו למעשה אחת הכוונות המרכזיות של התקנות. אלא מה? שהתקנות לא רק שלא מיושמות ושבתי המשפט לא מקפידים בכלל על ההליכים המקדמיים שהתקנות ביקשו למסד - דיון מקדמי כדוגמא - הם גם לא מקפידים על לוחות הזמנים ועדין מאפשרים אורכות. אלא שהאורכות הפכו ליותר ארוכות. לתקנות היה רציונל ברור, ניתן יותר זמן להיערכות ובתום פרק הזמן הזה, הצדדים יהיו חייבים לשבת לדבר. כך ניתן פרק זמן של 120 ימים להגשת כתב הגנה וחוות דעת רפואיות. אך מכיוון שאין הקפדה על לוחות הזמנים, כעת האורכות הן של 120 יום או 90 במקרה הטוב. במצב כזה, המועדים לניהול שיח וקדם משפט, להגשת רשימת בקשות וכו', נעלמים, ואף אחד לא מקפיד עליהם. על מה כן מקפידים הקפדה יתרה וחסרת תוחלת; על מספרי עמודים, מספרי שאלות ורווח של שורה וחצי בתוך העמוד. על הדברים האלה מוחקים הליכים. כך בעלי דין מוצאים את עצמם מבזבזים זמן יקר מאוד על עניינים טכניים, לא מצליחים לבטא את עצמם מבחינה מהותית ומצד שני התיק לא מתברר. כשהוא כבר מגיע לבירור הוא חסר כי לא היה לך מקום לכתוב.
בקיצור, נדמה לי, שהתקנות עשו רק רע. כל מה שצריך היה לעשות הוא להורות על הקפדה על התקנות הקיימות ולא להחליף אותן בתקנות אחרות שגם לא מקוימות וגם מגבילות מאוד את ההתנהלות. התחושה היא, כפי שאמר חבר ותיק בלשכה לפני כניסת התקנות לתוקף; שבתי המשפט לא רוצים לשפוט. הוא צדק".
עו"ד חיים מאיר עו"ד מיטב ואז: "אין כל שינוי מהותי בין התקופה שלפני התקנות לתקופה שאחריהן, למעט לעניין לחץ בית המשפט לעמידה במועדים קצרים עד הטלת הוצאות. האמור מאיין התגשרות ויגרום בטווח הארוך לניהול יותר תיקים עד סוף ההליך".
4. רכב אוטונומי – מה הם לתפיסתכם האתגרים המרכזיים בקביעת האשמה והאחריות הנזיקית בתאונות של רכב אוטונומי בנהיגה אוטונומית מלאה, בכל התנאים, ללא התערבות הנהג
עו"ד אסף ורשה, שותף מנהל ומייסד ורשה אסף ושות', משרד עורכי דין: "הבעיה המרכזית היא קביעת אשמה ואחריות בתאונה של רכב אוטונומי שהוא רובוט לכל דבר. לא ניתן להחיל עליו סעיפים של פקודת הנזיקין ופקודת התעבורה כי בשתי הפקודות קיים רכיב האנושי ו/או התנהגותי.
איני מסכים כי אפשר להטיל אחריות על יצרנית מכוח סעיף 64 לפקודת הנזיקין, וליתר דיוק "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות....", אנחנו מדברים על רובוט אשר לומד במהלך הנסיעה ואין כל אפשרות לדעת מה סביר לרכב אוטונומי אחד לעומת רכב אוטונומי אחר, כי יכול להיות מצב שרכב אחד היה בסיטואציה כזאת ורכב השני לא, מכאן לא ניתן להגדיר רכב אוטונומי סביר.
ייבוא רכבים אוטונומיים לישראל תביא לשינוי בעולם ביטוח כך שביטוח מקיף וביטוח צד ג' יהיה חובה. כמובן שפוליסות הביטוח יתייקרו אם תוטל אחריות מוחלטת על בעלים של הרכב.
עולם של רכבים אוטונומיים ישפיע רבות על דיני תעבורה. השאלה אם ישארו דיני תעבורה כלל כי אם אנחנו מדברים על רכב ללא הגה ודוושות אז אין על מי להטיל אשם. נגד מי נגיש כתב אישום?
לא נוכל להטיל אחריות על בעל הרכב או על נהג שהיה ברכב בגין נזקים שיגרמו לרכוש צד שלישי אם הרכב לא היה בשליטת הנהג, אלא בשליטת מערכות הרכב, או מערכות שנפרצו על ידי גורם זר כמו למשל במתקפות סייבר. כאן, יש גם צורך להטיל חובת רכישת ביטוח סייבר לרוכשים רכב אוטונומי.
אם נתבע את היצרן, איך הוא אמור להתגונן בתביעה משפטית, אם על מנת להתגונן, עליו לחשוף סוד מסחרי שאף חברה וודאי חברה כה פורצת דרך רוצה לחשוף. האם תתאפשר פגיעה בסוד מסחרי?
מי אחראי לנזקים כאשר שני רכבים אוטונומיים התנגשו? (כאן דווקא תבוא לעזרה "קופסה שחורה" אשר תחשוף את הבעיה או תקלה שארעה לרכבים). אך השאלה שנותרת היא האם לא הייתה תקלה במערכות הרכבים, והאם ניתן להטיל אחריות על מפעיל הרכב, כלומר, הנהג או הבעלים.
אם נדמיין סיטואציה בה רכבים אוטונומיים נוסעים בכבישים ללא נהגים, האחריות של בעל הרכב נגמרת ברגע שביצע את כל תנאי שימוש או הפעלה של הרכב וביצע כל טיפולים תקופתיים כנדרש. כלומר, אם בעל הרכב פעל כבעלים סביר, האחרית לנזקי צד ג' על היצרן והתנהגות הרכב אינה בשליטת הבעלים?"
עו"ד חיים מאיר ועו"ד מיטב ואז: "בנזקי גוף-ככל ויהיה משטר של אחריות מוחלטת אז האתגר איננו משמעותי. ברכוש ישנו אתגר של חלוקת הסיכונים, ונטלי הוכחה, שכן המדובר על רכב שניתן לו אישור לאחר עריכת מלוא בדיקות הבטיחות".
עו"ד גליה זלצר ליפשיץ: "בעולם אידיאלי, שימוש ברכב אוטונומי אמור להפחית משמעותית את מספר התאונות. רכב אוטונומי לא "נרדם" על ההגה, לא מסמס בזמן נהיגה וכיו"ב. אבל יכולים להיות גם כשלים. באופן כללי, במקרים שנופלים להגדרת "תאונת דרכים" לפי החוק הישראלי חל עקרון האחריות המוחלטת כלומר, אין משמעות לשאלה מי אשם בתאונה, אך שאלת האשם עדיין נבחנת במקרים מסוימים, למשל במקרה של נהיגה ללא ביטוח. במקרה כזה, אם מעורב בתאונה רכב אוטונומי שאינו נשלט ע"י נהג, כיצד ניתן לקבוע את אשמתו? ואם מדובר בכשל על רקע חיצוני, כמו למשל השתלטות עוינת? או מקרה שרכב אוטונומי מזהה ילד שקופץ לכביש וכדי להימנע מפגיעה בו הוא חייב לסטות ובכך פוגע בנוסעי רכב אחר? על מי תוטל האשמה? על הנהג שלא הייתה לו שום שליטה על הרכב? על המתכנת? על הילד שקפץ לכביש? הטלת אחריות על יצרן הרכב או היבואן גם מעלה קשיים. אולי אלו חלק מהסיבות שעד היום אין אפשרות לשימוש במערכת .(FSD) Full Self-Driving
רשלנות רופא משפחה באספקטים שונים: מה מצופה מרופא המשפחה ומה גבול אחריותו? מיהו "רופא סביר"?
עו"ד גליה זלצר ליפשיץ: "רופא המשפחה הוא בד"כ הראשון אליו אנו פונים בכל תלונה (הראשון בשרשרת המטפלים) ומי שאמור להכיר אותנו טוב יותר מכל רופא מקצועי, לראות ולהבין את התמונה הכוללת. הוא מלווה אותנו לאורך השנים ומצופה ממנו לרכז את המידע המלא, לקחת אנמנזה, לבחון עבר אישי ומשפחתי, להגיע לאבחנה הנכונה, להחליט על הטיפול הנדרש ולוודא שהוא אכן ניתן לחולה, להפנות להמשך בירור, לעקוב אחר תוצאות הבדיקות, להפנות למומחים מקצועיים, לעקוב ולוודא שהמטופל לא "נופל בין הכסאות", לוודא שהמלצותיו מקוימות ועוד.
לא כל נזק רפואי הוא תוצאה של רשלנות. התובע צריך להוכיח שרופא המשפחה לא נהג כפי שרופא סביר היה אמור לנהוג, כלומר, יש לבחון אם הרופא פעל בהתאם לנורמות המקובלות והידועות בעולם הרפואה, כפי שרופא סביר היה אמור לנהוג בנסיבות זהות. רופא המשפחה אמנם נדרש להבנה בתחום רחב של מחלות אך אחריותו אינה בלתי מוגבלת. הוא אמנם לא אמור למצוא כל פגם ולרפאו, אבל כן נדרש לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן ולא להסתפק רק בעובדות שנמסרו לו מפי החולה.
לאחרונה הגשנו תביעה בעילה של רשלנות רפואית של רופא משפחה אשר גרמה לפטירת אישה צעירה. מדובר באי-אבחון של פקקת ורידים למרות קיומם של ממצאים רבים שהצביעו על הבעיה הרפואית. במקרה של הלקוחות שלי, אילו רופא המשפחה היה פועל כרופא סביר, מבצע אנמנזה כנדרש ומגיע לאבחנה הנכונה, כדור אחד ביום של מדללי דם היה מונע מוות טראגי ומיותר של אם המשפחה. פעולה כ"כ פשוטה הייתה מונעת בוודאות מוות כ"כ מיותר".
עו"ד יאיר סקלסקי: "זו שאלה גדולה מאוד שמקפלת בתוכה הרבה מאוד רבדים מדיקולגליים. ראשית, אני מחזיק בדעה שמצד אחד מדובר באחד התפקידים הכי חשובים במערכת הבריאות. לצערי החשיבות הזו לא תמיד באה לידי ביטוי בפועל. רופא המשפחה הוא ה'פיבוט', הרכז, של הטיפול הרפואי בחולה. עליו להבין בתחומי רפואה רבים, לדעת להעלות השערות ואבחנה מבדלת רחבה, לקבל החלטות רפואיות ולהפנות למומחים בעת הצורך. לצורך כך נדרשים ידע ומומחיות עמוקים בכמה תחומים אך בפועל הדבר לא תמיד כך. בנוסף, רופא המשפחה מצוי בין הפטיש לסדן, מקום בו הוא מחויב לבריאותו של החולה ובמקביל כפוף לנהלי פנימיים של קופות החולים ונדרש שלא "לבזבז" יותר מדי כספים ציבוריים. זו משימה קשה מאוד ואם לא מדובר ברופא חזק ומקצועי, הם נופלים גם בעניין הזה.
לעניות דעתי רופא משפחה סביר הוא זה שידע לזהות בעיות רפואיות, יפנה לבדיקות הרפואיות ולמומחים המתאימים וששיקול דעתו הרפואי יקדים תמיד את שיקול דעתו המנהלי".
עו"ד חיים מאיר ועו"ד מיטב ואז: "מאחר ורופא משפחה נגיש לכל, אזי גבולות אחריותו הינם בלתי מוגבלים, וזאת בשעה שאין לו בהכרח את כל המידע והידע הרפואי וכן העובדתי לקחת החלטות הרות גורל. לכן בבחינת מיהו רופא משפחה סביר, יש להקל בפרמטרים".
עו"ד עדי וייס: "רופא משפחה הינו "שומר הסף". תפקידו חשוב מאוד, מאחר והוא זה שפוגש ראשון בחולה והוא זה שצריך להחליט האם המקרה הוא מקרה שגרתי, כמו למשל שפעת או דלקת גרון, או שמא מדובר במקרה שדורש בירור או טיפול מתקדם יותר. למשל: היה לי מקרה בו רופא משפחה פספס אבחנה של דלקת קרום המוח כאשר הרופא חשב שמדובר בדלקת גרון ולכן לא הפנה למיון. בנוסף, תפקידו של רופא המשפחה, שמכיר את המטופל במשך שנים, הוא לעקוב אחר מצבו הרפואי ולוודא שהוא מיידע ושולח את המטופל לכל הבדיקות הנדרשות, כגון, דם סמוי בצואה, בדיקות דם שגרתיות וכיוצב', במסגרת רפואה מונעת".
