מלחמת נערי האוצר:"שכרון כוח, היעדר בלמים וציפוף שורות. זה מזכיר פשע מאורגן"
מלחמת נערי האוצר:
"שכרון כוח, היעדר בלמים וציפוף שורות. זה מזכיר פשע מאורגן"
יובל מכפש היה ראש יחידת החקירות המוערך באגף הממונה על השכר. הכל השתנה ב־2018, כשמשחקי אגו בין בכירי האוצר הביאו לפתיחת הליך הדחה נגדו. אחרי 4.5 שנים של מאבק משפטי, בו ניצח בכל הסיבובים, כעת המדינה מנסה שוב לפטרו. בראיון ראשון הוא מתאר את הסיוט שלא נגמר: "הכוח הבלתי מרוסן הזה יכול לגרום לחיסול של בן אדם. אבל אני לא מתכוון להרים ידיים"
"מעל ארבע שנים אני עובר מסע רדיפה חסר תקדים מצד בכירים בשירות הציבורי. קצרה היריעה מלתאר את המעמסה והסבל הנפשי, המשפחתי, הכלכלי והמקצועי אשר אני משלם בגין שנים אלו, מחיר ששום ערכאה משפטית לא תוכל לרפא ולהשיב לי". במשפט הזה מסיים יוֹבֵל מכפש, מנהל יחידת החקירות והמודיעין באגף השכר באוצר, את התצהיר שהגיש לאחרונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים במסגרת בקשתו להוציא צו שימנע, שוב, את פיטוריו.
ב־11 בספטמבר דחה נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, את ערעורו של מכפש על החלטת מנכ"ל משרד האוצר רמי בלינקוב לפטרו בשל "אי התאמה", אחרי שימוע שנערך לו בתחילת השנה. המדינה טוענת כי פגמים רבים נפלו בהתנהלותו של מכפש – דיווחי שעות בניגוד לתקשי"ר, אי עמידה בהנחיות מנהליו, זלזול בנהלים, חוסר בדוגמה אישית, טיפול בנושאים שבהם עלול להיווצר לו ניגוד עניינים, רשלנות וחוסר מקצועיות.
רשימת הטענות הללו נשמעת ארוכה ומרתיעה - אך יש להתייחס אליה בהקשר הנכון. למעשה, זהו סיבוב נוסף של המדינה נגד הפקיד הבכיר ממנו היא מנסה להיפטר כבר ארבע שנים וחצי - הליך ש"הותנע" כמה שבועות בלבד אחרי שמכפש חזר לעבודה באפריל 2021, בתום השעייה של שנתיים וגילה שסמכויותיו נשללו. הוא הצליח לקבלן בחזרה רק באמצעות צו מניעה שהוציא בית הדין לעבודה, שביקר בחריפות את המדינה וכתב בהחלטתו: "הרצחת וגם ירשת?!".
ולא בכדי: הכרעת בית הדין הגיעה אחרי הליך משמעתי ארוך שהמדינה ניהלה מול מכפש בבתי המשפט בניסיון להרשיעו ולהדיחו. זה התחיל בתובענה בבית הדין למשמעת שייחסה לו 166 עבירות משמעת חמורות, כולל דיווחי נוכחות כוזבים וקבלת הטבות במרמה - שממנה זוכה לחלוטין בערב ראש השנה לפני שנתיים; המשיך בערעור למחוזי שנדחה לאחר בחינה ראייתית חוזרת; ולאחר מכן בבקשת רשות ערעור לעליון, שזרק גם הוא את המדינה מכל המדרגות, אך זו לא ויתרה.
"נדירים המקרים בהם מתגייסת המערכת ומצופפת שורות בצורה כה אגרסיבית כנגד עובד משלה ומסרבת להניח עד שתביא להוצאתו משורותיה, כמו עניינו של המבקש", כתבה אילה הוניגמן, עורכת דינו של מכפש, בבקשה הנוכחית לבית הדין למניעת פיטוריו. המדינה, מנגד, טוענת שההליך תקין ונדרש: "צבר המעשים משקף התנהלות בעייתית שאינה מאפשרת לממונים כמו גם לעובדים כפופים לתת בעובד אמון בסיסי, במיוחד בתפקיד שמפאת מהותו מחייב הקפדה על שמירת נהלים והנחיות".
דיון סוער שנערך לפני כמה ימים בבית המשפט, ועליו נפרט בהמשך, הדגיש עד כמה דם רע זורם בין הצדדים. למרות זאת, מאז אותו רגע במאי 2018, אז נהפכו חייו של מנהל יחידת החקירות המוערך לסיוט - הוא לא דיבר בפומבי. כעת, כשהוא בדרך לקרב נוסף, מכפש כבר לא מוכן לשתוק. בריאיון בלעדי ל"כלכליסט" הוא חושף את המלחמות בחדרי החדרים באוצר בהובלת הדמויות החזקות במערכת הציבורית, את הרגע שבו חייו היטלטלו וכיצד נהפך לשבר כלי, ומדבר גם על ההחלטה לקום מההריסות ולצאת למלחמה לטיהור שמו, למרות הקושי לעמוד לבדו מול המערכת החזקה מכולן – מדינת ישראל.
"כשאתה עולה על הכוונת של המערכת זה קשה מאוד. זה יכול לקרות לכל אחד, כולל לאנשים כמוני שהיו בשר מבשרה של המערכת", אומר מכפש. "בסיפור שלי יש שיכרון כוח של המערכת, חוסר יכולת לקבל הפסד, המון אגו, היעדר בלמים ובעיקר ציפוף השורות. ממש מזכיר פשע מאורגן. זה פשוט מפחיד, כי כשכולם מצופפים שורות וגוף אחד לא בולם את השני, וכל המערכות יוצאות נגדך ורומסות אותך – אין לך סיכוי לנצח מערכת אדירה כזו. והכוח הבלתי מרוסן הזה יכול לגרום לחיסול של בן אדם, להפוך אותו לאבק, ואם אתה לא חזק – אתה גמור".
איך השפיע עליך המעבר מכיסא החוקר לכיסא הנחקר?
"אתה מקבל פרספקטיבה אחרת. בתפקיד שלי הייתי מחוספס מאוד, יוצא כמו מלוע של תותח, מרוכז במטרה. היום, אחרי כל מה שעברתי, אני פי אלף יותר רגיש וקשוב לבני אדם ולמצוקות שלהם. כמי שישב גם בצד השני, אני יודע כמה חשוב לראות את הנחקר ומה עובר עליו, מה הוא מרגיש ומה המשפחה שלו חשה, מעבר לתיק שאני רוצה להצליח בו. עדיין צריך לעשות את העבודה, אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר כולנו בני אדם".
יש עוד תובנה שאתה לוקח איתך מהתקופה הזו?
"כשחזרתי לעבודה אחרי ההשעיה ניגשה אלי עובדת בכירה ולחשה לי: 'אתה לא מבין כמה כוח אתה נותן לעובדים'. מדי פעם פונים אלי עובדים בשירות המדינה שנמצאים בסיטואציה דומה, שהמערכת דורסת אותם, ויוצא לי לחזק ולאושש אותם. אני לא מכיר אף אחד עם סיפור מטורף כמו שלי, עם עוצמות כאלה שמופעלות - והיום אני רואה שליחות בלעזור לאנשים מהניסיון שלי".
מכפש (49), בן למשפחה דתית, גדל בקריית שמונה, למד במדרשיית נעם, שירת בשריון ולאחר השחרור למד והתמחה בראיית חשבון, ובהמשך גם עשה תארים במשפטים ומינהל עסקים. ב־2002 הצטרף לשירות המדינה, כמפקח מס הכנסה בחקירות תל אביב. ב־2008 עבר למשרד האוצר ומונה למנהל תחום חקירות שכר. הוא היה אחד המקימים של יחידת החקירות באגף הממונה על השכר, שמפקחת על כ־800 גופים ציבוריים המתוקצבים על ידי המדינה כדי לוודא שאין בהם חריגות שכר, ומביאה להעמדתם לדין של מבצעי העבירות בתחום. ב־2013 מונה לראש היחידה ולסגן הממונה על השכר (חקירות).
"הגעתי לכל פינה בארץ, ממטולה ועד אילת - לרשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים. העמדנו לדין פלילי לא מעט בכירים שאישרו חריגות שכר, אנשים נזרקו מהשירות הציבורי, הלכו הביתה בעסקאות טיעון, וכך יצרנו הרתעה. לאט לאט נהפכתי ל'איש הרע', 'השריף' בגופים הציבוריים. איפה שהיית נכנס ואומר את שמי – היו נכנסים לכוננות".
בין תיקי הדגל שלו היו חשיפת מעילה במועצה האזורית עמק הירדן, שבעקבותיה התפטר ראש המועצה; מנהל משאבי אנוש בצפת שאישר לעצמו חריגות שכר; גזברית בחצור הגלילית שהעלימה כספים; ועוד בכירים שהועמדו לדין או סגרו עסקאות טיעון. "הייתי לוחם אגרסיבי עם מוטיבציה ויכולת, ולאנשים רעדה היד לפני שהיו מאשרים חריגות שכר. זכיתי להערכה מצד כל הגורמים: המשטרה, הפרקליטות ואפילו הנחקרים. גם בתוך הבית, מהמנהלים שלי, זכיתי להערכה חברתית ומקצועית".
במרץ 2018, ערן יעקב שהיה עד אז הממונה על השכר באוצר ומנהלו של מכפש, מונה לראש רשות המסים - ומנכ"ל האוצר שי באב"ד מונה כממלא מקום, עד ששר האוצר באותה תקופה, משה כחלון, יבחר מחליף. המתמודדים המובילים היו המשנה לראש האגף דאז יוסי כהן וסגן הממונה הצעיר קובי בר־נתן. בחדרי חדרים, חושף כעת מכפש (מגובה בתכתובות שהוצגו בעבר גם בבית הדין למשמעת) התארגן מעין "מסע שיימינג" של עובדים נגד כהן.
"זו היתה קבוצה שמטרתה היתה להפיל את המועמדות שלו, ומי שהיתה המוציאה והמביאה היתה אתי גבאי, מקבילה שלי שהיתה גם היא סגנית לממונה על השכר (כיום היא סמנכ"לית הון אנושי ברשות המסים – ע.ק), וניסתה לגייס עובדים באגף שיילכו להתלונן על המקצועיות ויחסי האנוש של כהן אצל באב"ד ולהזהיר שכולם יעזבו אם הוא יתמנה. היא ניסתה לגייס אותי ואמרתי לה שאני בשום אופן לא מוכן לטנף עליו אצל המנכ"ל", מספר מכפש. לדבריו, אף שעד אז היו השניים בקשרי חברות טובים, מאותו רגע החלה גבאי לשמור על ריחוק ממנו.
באותם ימים הזמין מכפש חברים ממקום העבודה לחתונתו (בנישואים שניים), ושם לב שהבוס הקודם שלו, ערן יעקב, לא עונה להודעה ששלח עם ההזמנה. "חשבתי שהוא פשוט עסוק", אומר מכפש. ב־22 במאי 2018 נערכה החתונה המצומצמת באולם בכפר סבא, בנוכחותם של כעשרה מעובדי אגף השכר. מכפש משחזר כי לאורך כל הערב אתי גבאי, כמו גם סגנו דאז, אודי דנינו, לא ניגשו לברך אותו. "התפלאתי ששני האנשים הכי קרובים אלי בעבודה לא ניגשו אלי כל החתונה", אומר מכפש. "רק בדיעבד הבנתי שהם הגיעו לחתונה שלי כ'מחסלים', ושכמה ימים קודם הוציאו ביחד עם ערן יעקב תוכנית לחסל לי את הקריירה.
"השניים השיגו את דו"חות הנוכחות שלי, דבר לא תקין בעליל, לקחו הודעות SMS פרטיות שהוחלפו בינינו ולכאורה מעידות שבזמן העבודה אני עוסק בענייני הפרטיים, הכינו ממש דו"ח אקסל שמצליב בין דיווחי הנוכחות להודעות מהנייד - ומסרו אותו לערן יעקב, שאז כבר בכלל לא היה הממונה עלי. בניתוח לאחור, כנראה שהאינטרס של דנינו היה שאפנה את הכיסא כדי שהוא יירש אותי בעוד האינטרס של גבאי היה להוריד מישהו שהיא הבינה שלא מוכן להיות עושה דברה כמו מריונטה". התיאורים הקשים משתקפים בפסק הדין המזכה את מכפש, לפיו "במהלך הדיונים קשה היה לבית הדין להשתחרר מתחושה קשה של ריבוי סכסוכים ומחלוקות בין עובדי המדינה, בינם לבין עצמם... איש כלפי רעהו הגישו תלונות, עקבו, חקרו, בדקו, האזינו, שלחו הודעות מפלילות או מכשילות. בעניין זה ולמען הסר כל ספק שבספקות יעיר בית הדין, כי אין הוא מהווה כלי בידי עובדי המדינה, בינם לבין עצמם, לסגירת חשבונות איש עם רעהו".
ב־13 ביוני 2018 הוזמן מכפש ללשכתו של יעקב. לתומו, חשב מכפש שהבוס שלו לשעבר רוצה לברך אותו באיחור לחתונתו, אולי אפילו להביא מתנה. אלא שמהר מאוד, האופטימיות התחלפה בדפיקות לב. "הוא אמר לי: 'הגיעו אלי אינדיקציות שכשהייתי הממונה על השכר אתה בגדת באמוני. הגשת לי דו"חות לחתימה ודיווחת דיווחים כוזבים", משחזר מכפש, שמתאר כיצד יעקב הוציא את החומרים שקיבל מגבאי ודנינו והחל לתחקרו על כל פגישה וכל דיווח.
"הרגשתי כמו בחקירה. ממצב של 'היי' אחרי החתונה להרגשה שמישהו יורה לך טיל לאו לפנים", אומר מכפש. "ניסיתי להסביר אבל הוא לא באמת רצה לשמוע, ואמר לי: 'זה חמור מאוד, קח לך חודש-חודשיים, תתארגן ולך הביתה". הרגשתי סחרחורת, אמרתי לו ש'יש מצב שאני יורד ואתה מזמין לי אמבולנס'. יצאתי משם אבל וחפוי ראש. לא האמנתי שראש רשות המסים, אולי הפקיד הכי חזק במדינה, מאיים עלי שהשם שלי ייפגע ורוצה לשלוח אותי הביתה במחשכים, כשהוא לא מוסמך לזה בכלל. דקה אחרי קיבלתי הודעה מאתי גבאי שגם היא 'ממליצה' לי ללכת הביתה בשקט. הבנתי שהם מתואמים".
כבר באותו יום נפגש מכפש עם עו"ד הוניגמן, שכיום מייצגת לא מעט עובדי ציבור בכירים בהליכים מול המדינה, לאחר שהיתה סגנית הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה. "יובל לא הולך לשום מקום", היא אמרה ליעקב, "אם יש חשדות תעבירו אותם לגורמים המוסמכים שיבדקו".
מכפש, מצידו, הסתגר בבית. "נפלתי למשכב ולא הצלחתי לקום מהמיטה במשך חודש. הייתי שבור והרגשתי שחרב עלי עולמי. באיזשהו שלב אשתי אמרה לי: 'אתה חייב להתרומם מהמיטה, כי להתרסק זה הכי קל'. גם חמי, שהוא קצין משטרה אמר לי: 'קום מיד, צא להילחם על האמת שלך'. הבנתי אז שלהישבר זו לא אופציה".
לקראת סוף יולי מכפש חזר לעבודה וזומן שוב ליעקב. "אמרתי לו: 'אני לא הולך לשום מקום. מבחינתי תעביר את זה לחקירת מח"ש' (במקרה של ראש יחידת חקירות שכר העובד בצמוד לאגף המשמעת בנציבות, החקירה מוטלת על מח"ש ולא על הנציבות – ע.ק). הוא ראה שאני עונה לו, החליף צבעים, הוציא טופס הערכת עובד והתחיל למלא על התקופה בה הוא היה המנהל שלי את הציונים המינימליים, ואמר: 'תחתום'. זה היה אבסורד, וסירבתי כמובן. אמרתי לו שגלגל סובב בעולם, ואיך שהוא יתנהג לבני אדם כך בסוף יתנהגו אליו".
למחרת, מספר מכפש, הוא נקרא למשרדו של הממונה החדש על השכר - קובי בר־נתן, שהיה אז ביומו הראשון בתפקיד. "ערן יעקב העביר לו את שרביט החיסול שלי עם כל החומר, הדו"חות, ה־SMS. גם הוא אמר לי שזה חמור מאוד ושעדיף לי לפרוש. אחרי החגים והתייעצות עם אשתי חזרתי אליו ואמרתי שאני לא מוכן לפרוש, אלא רק לעבור לתפקיד מקביל אחר, בשכר דומה, עם המלצות. הוא כתב לי בתגובה שאני חוצפן".
בדיעבד, אחרי כל מה שעברת, אתה לא מצטער שלא פרשת אז בשקט?
"לא. גם היום, בדיעבד, לא הייתי לוקח את ההצעה לפרוש. עדיין לא סיימתי את התפקידים שלי בשירות המדינה, בניתי משהו, זה השם שלי והפרנסה שלי. הרגשתי שזה יהיה פשוט להיכנע לחוסר צדק. גם הצורה שבה זה נעשה – מה, אתם מאיימים עלי?! אני לא מוכן שאף אחד יאיים עלי. זה רק דורך אותי יותר".
לדברי מכפש, מאותו רגע החיים שלו בעבודה נהפכו לסיוט. "נהפכתי 'פרסונה נון גראטה', אנשים נבהלו והתרחקו ממני, הייתי בודד. ניסיתי לתפקד בתנאים לא אנושיים, לא נתנו לי לעבוד, התנכלו לי והיחידה לא תפקדה. עד שבסוף נובמבר הוזמנתי לחקירה באזהרה במח"ש. ישבתי שם 13 שעות, בדקו אותי שתי וערב – VPN של המחשב, תדלוקים של הרכב הממשלתי, כביש 6, החתמות כרטיס, וביקשו הסברים לכל דבר.
"בלילה חזרתי גמור הביתה, נזרקתי על המיטה, בלי להתקלח אפילו. בבוקר הרגשתי יד נוגעת בי, אשתי עמדה מעלי: 'קום, תתקלח, תתארגן, יש לך יום גיבוש. אם לא תלך - כבר הפסדת'. קמתי ונסעתי לפארק הירקון, וכשאנשי האגף ראו אותי הם היו לבנים, כאילו אדם מת יצא מהקבר. עליתי על סירת הפדלים ונופפתי להם לשלום".
אולם, החיים של מכפש היו רחוקים אז משיט תענוגות. הוא זומן בינואר 2019 לשימוע אצל מנכ"ל האוצר דאז שי באב"ד, לבחינת פיטוריו בשל אי התאמה. "אמרתי לו שאני יודע שהוא החבר הכי טוב של ערן יעקב שרוצה לחסל אותי ושבפרשת שופטים כתוב 'לא תטה משפט', ולכן אני מציע לו לפסול את עצמו.
"גם אמרתי לו שאצא מפה רק אחרי שתשעה שופטי עליון יורו לי לצאת, וגם אז יירשם על המצבה שלי: 'נפל בקרב ולא הובל כצאן לטבח'. עד היום לא התקבלה החלטה לגבי אותו שימוע, ובמשך קרוב לחצי שנה המשכתי להגיע לעבודה כשאני באי ודאות מוחלטת, כאילו מורטים לך שערה־שערה כל יום. איך אפשר לעבוד ככה?".
ביוני 2019, נציבות שירות המדינה הגישה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה תובענה עבת כרס נגד מכפש. זו היתה מהתובענות החמורות שהוגשו אי פעם נגד עובד מדינה, והיא תיארה 166 מקרים של חשד לדיווחים כוזבים. אבל המכה הכואבת ביותר שקיבל, הוא אומר, היתה הפרסום הפומבי על כך בחדשות 12. "שמונה בערב, פריים טיים, ובמהדורה מדווחים על התובענה נגדי, לצד דיווח על בנימין נתניהו", הוא משחזר, "אני זוכר שישבתי אז עם חברים ובשנייה שראיתי את גיא פלג על המסך ברחתי מהחדר, שלא ידברו עלי, לא ידעתי איך לעכל את הסיטואציה.
"מיד אחרי השידור קיבלתי מבול של עשרות הודעות – מנכ"לים, גזברים, ראשי עיריות. היו גם הרבה ששמחו לאידי. הבן שלי (מנישואיו הראשונים – ע.ק) שהיה אז בן 10 התקשר ושאל אותי: 'מה, אבא, זה נכון מה שמספרים?'. שרף לי הגוף ברמות שאני לא מאחל לשונאים שלי. חשתי בושה גדולה. זה היה החלק הכי קשה בכל התהליך".
3 צפייה בגלריה
מימין: ערן יעקב, קובי בר־נתן, רם בלינקוב, שי באב"ד, דניאל הרשקוביץ ואתי גבאי. מכפש על בכירי האוצר: "כל האנשים האלה היו פעם חברים שלי, קובי בר־נתן היה בעבר החבר הכי טוב שלי באגף"
(צילומים: אוראל כהן, אלכס קולומויסקי, דנה קופל, גיל נחושתן, עומר מסינגר)
למחרת מכפש זומן לשימוע בנציבות. "באופן עקרוני זה מוצדק כי לא ייתכן שבעל תפקיד בכיר יישאר בתפקידו כשעננה כזו מרחפת מעל ראשו, אבל אמרתי להם שאני מבין בדיני ראיות – ואין פה כלום, זה לא יחזיק". בתום השימוע הוחלט להשעותו מיידית ומאז ישב בבית קרוב לשנתיים. "השתדלתי לשמור על שפיות, להסתכל סביבי ולראות את הטוב שבחיים. קנינו אז בדיוק בית, טיפלתי בגינה, נולד לי עוד ילד וניהלתי את המאבק המשפטי. היו הרבה לילות בלי שינה, זה לא קל כשהיום הופך ללילה והלילה ליום. הסתובבתי בהרגשה קשה, אבל עורכת הדין שלי היתה עבורי כמו פסיכולוגית. קיבלתי תמיכה מהמשפחה ומהחברים הקרובים, והתמודדתי".
מה באמת צריך לעשות מי שנקלע לסיטואציה קשה כזו?
"אתה צריך להישאר באיזון, כי אחרת אתה יכול להתפרק, לא להתמקד רק במה שנחת עליך. זו היתה הדרך שלי להתמודד, בשילוב תפילות ואמונה חזקה". בין השאר הוא זוכר פגישה עם רב מקובל, שבתחילת הדרך אמר לו – 'אתה תצא מזה בלי פגע'. "צחקתי בליבי, זה לא נשמע אז מציאותי", אומר מכפש.
במשך שנה ניהלה המדינה את הקרב המשפטי מולו. מכפש התחלחל כשראה את הכיתוב "מדינת ישראל נגד יובל מכפש" מתנוסס על כתב התובענה שהוקרא בדיוק לפני שלוש שנים, בספטמבר 2019. "עברה בי צמרמורת. זו הרגשה נוראה ומעמד קשה. אני רגיל להביא את התיקים שלי מהצד השני, כחוקר, ועכשיו אני עומד שם כנאשם", הוא נושם עמוק. "כשעליתי להעיד תיארתי כיצד הרגשתי כמו נסחט באיומים אחרי שנאמר לי שאעזוב, אחרת תיפתח נגדי חקירה. תחושה שהדם שלך עוזב את הגוף ואתה קופא ומרגיש כמו חצי מת".
בערב ראש השנה 2020, הוניגמן התקשרה אליו בוכה מאושר - עם הבשורה על הזיכוי. "היא ממש רקדה בטלפון. זה היה אושר גדול", אומר מכפש. "באותו רגע אבן נגולה מעל ליבי וחשבתי שהחיים שלי חוזרים למסלולם".
ואולם, המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. "הגעתי להיכל הצדק, במקום שבו נשפטים שועי הארץ בעבירות הכי חמורות. פתאום אני קולט משלחת מלאכי רעים, בקמץ – מנהל אגף המשמעת בנציבות, הסגנית שלו, הפרקליט מהסיבוב הראשון ועוד שתי פרקליטות ממחוז ירושלים. הרגשתי כאילו דמיאניוק עומד פה לדין. הייתי בשר מבשרה של המערכת, מוערך, אהוב, הבאתי תוצאות, והרגשתי שהמדינה שמה פה את כל יהבה על הראש שלי".
מכפש משחזר כיצד השופט משה ברעם הוציא מאולמו, בשל מגבלות הקורונה, את החבורה שעמדה מולו, והשאיר רק את שתי פרקליטות המחוז. "הוא פנה אליהן ואמר: 'מה, שכחתן את הפסיקה? את הצורך להוכיח מעבר לספק סביר? על מה אתן מגישות ערעור כשאין ראיות?' אחת מהן ממש התחילה לגמגם. הוא דחה את הערעור".
והפעם חשבת שזה נגמר?
"כשיצאנו משם אמרתי לאילה שאין מצב שאחרי שני פסקי דין כאלה המדינה תמשיך. היא אמרה לי: 'אתה טועה, יש פה יותר מדי אגו'. מסתבר שהיא צדקה. וזה מדליק לך נורה אדומה – עד לאן הם יילכו? הרי בקשות כאלה מוגשות לעליון רק בסוגיות עקרוניות ברומו של עולם, בעלות השפעה רוחבית, לא כשבאים לבדוק אם עובד יצא מהבית בשעה שמונה או בשמונה וחצי. לא חבל על הזמן, הכסף, המשאבים? זה עצוב".
ומה התשובה שאתה נותן לשאלה הזו?
"שהסתבכתי עם רגולטור חזק מאוד – מנהל רשות המסים, שצירף אליו רגולטור חזק נוסף – הממונה על השכר באוצר. לשניים האלה יש כוח כמעט בלתי מוגבל. הרי מי לא צריך את שניהם? אני חושב שהתקבלו פה החלטות לא באמת מקצועיות, מתוך אגו. הם לא העלו על הדעת להשאיר את המצב ככה, שמישהו ניצח אותם בשתי ערכאות, והחליטו ללכת עד הסוף. הם ממש התחננו לתפוס אותי, אפילו בפאול טכני, העיקר שתהיה פה הרשעה".
באפריל 2021 שופט העליון לשעבר מני מזוז דחה את בקשת רשות הערעור של המדינה, והפעם נציבות שירות המדינה נאלצה להודיע למכפש שהוא יכול לשוב לעבודתו, אחרי השעיה של שנתיים. "אני זוכר שהגעתי ביום הראשון לעבודה, התהפכה לי הבטן, אבל הרגשתי סיפוק אדיר אחרי התקופה המסויטת שעברתי. אנשים קיבלו אותי יפה, כמנצח, חיבקו אותי", מספר מכפש.
"אבל אז נקראתי לפגישה עם בר־נתן והמשנה שלו אפי מלכין, שאמרו לי שהם עדיין לומדים את פסק הדין של בית הדין למשמעת בשל הערת ביקורת שכתב". מדובר בהערה בפסק הדין בנוגע למכפש, לפיה "נפלו פגמים מנהליים בהתנהלותו, ואכן מצופה ממנו לאור תפקידו הרם והבכיר להקפיד הקפדה יתרה על החוקים והכללים החלים בשירות המדינה". בנוסף, שלושת החוקרים ביחידה, בעיקר דנינו, הביעו בפני מלכין חששות מפני חזרתו של מכפש כמנהלם.
"הם אמרו לי שאני צריך להשתפר מנהלית, ובינתיים אשב במשרד הראשי בחדר מבודד מתחת לאדמה ולא אחזור ליחידה שלי, אהיה אחראי רק על המודיעין ולא על החקירות - שזה בפועל שלילת רוב הסמכויות שלי - והטילו עלי מגבלות נוספות. אמרתי להם: 'לא הבנתם את פסק הדין – אני חוזר בדיוק לאיפה שהייתי לפני שהכל קרה. ממש העתק־הדבק", מספר מכפש.
את היום הזה מכפש סיים בבדיקות במיון בבית החולים מאיר, לאחר שלא חש בטוב, ועד מהרה עתר לבית הדין לעבודה בבקשה להוצאת צו מניעה שיחזיר לו את כל סמכויותיו וימנע פגיעה בתנאי עבודתו. בית הדין נענה לבקשתו, ביקר שוב בחריפות את התנהלות המדינה, ואף המליץ לצדדים להסתייע במגשר או יועץ מקצועי "במטרה לרכך את כניסתו של מכפש חזרה לתפקיד".
"הם לא עשו את זה ולא באמת ניסו", אומר מכפש, שמשוכנע שהממונה על אגף השכר והמשנה שלו לקחו קשה את הוצאת הצו, ולכן הנקמה הוגשה לו קרה. "כשחזרתי לתפקידי הסתערו עלי בחמת זעם, קיבלתי מייל עם הנחיות וגזירות אינקוויזיציה – אסור לך ללכת, לזוז ולנשום בלי אישור. לא לצאת לפגישות, כנסים והרצאות במסגרת תפקידי. קשרו לי את הידיים והרגליים ואמרו לי 'תרקוד'. הם רצו להמאיס עלי את החיים במסגרת הזו כדי שאלך.
"אבל יותר מהכל, אני בהלם מכך שפקידים ברמה הזו גורמים נזק למשרד הממשלתי שלהם כדי לקדם אג'נדות אישיות. הם ממש פגעו בעבודה. העובדים תחתי התחילו בשביתה איטלקית ובהסכמה שבשתיקה לא טיפלו בתיקים, כנראה מתוך רצון להראות שהיחידה לא מתפקדת. בשלב מסוים שני עובדים עזבו, השלישי הוצא לחל"ת ולא נתנו לי לקלוט עובדים חדשים במקומם, כך שנשארתי שם לבד. בפועל הם פירקו לי את היחידה שעד היום חסכה למדינה מיליארדי שקלים, ופגעו באינטרס הציבורי".
מכפש מספר שניסה להתמודד עם המציאות שנכפתה עליו והחל לטפל בעצמו בתיקי החקירה, אולם כחצי שנה לאחר שובו, כבר נאלץ למצוא את עצמו במערכה חדשה: בדצמבר 2021 קיבל מכפש זימון לעוד שימוע לקראת פיטורין, שוב בשל "אי התאמה", אלא שהפעם אצל המנכ"ל רם בלינקוב.
מכתב השימוע כלל טענות שונות – מהעובדה שמכפש לא נמנע ממתן המלצה כשהתבקש לחוות עמדתו לגבי ענישה בשני תיקים שעו"ד הוניגמן ייצגה בהם תוך פעולה בניגוד עניינים – לדבריו, בתום לב - ועד אירועים שנשמעים אזוטריים כמו שיצא לטיפול אצל שיננית ודיווח על מחלה, דיווח על זמן נסיעה מביתו עד לכנס מקצועי לכאורה בניגוד להוראות התקשי"ר, או שבחר לשדרג את הטלפון הנייד שלו בסמוך לביתו במקום בירושלים ליד המשרד. "זה אפילו לא נקרא לחפש בקטנות, זה כלום, אוויר. ממש תפרו לי שוב פעם תיק", הוא אומר.
אתה מתאר מערכת שלמה שקמה עליך. מה האינטרס?
"כל האנשים האלה היו פעם חברים שלי, קובי בר־נתן היה בעבר החבר הכי טוב שלי באגף. אבל העולם מונע מאינטרסים, ושורש הרע בעולם זה מידת הגאווה. ככל שאתה בכיר יותר אתה מלא יותר בעצמך, האגו שלך גדול יותר, וההפסדים שלהם וההשפלות בכל הערכאות גרמו להם לכעס – ובעקבותיו הם יצאו נגדי למסע נקמה. הם לא ישנים בלילה עד שהם לא יראו אותי מחוסל".
אולי גם אתה טעית בדרך ונהגת לא כשורה?
"תראה, אני לא מלאך ולא מושלם ולא טלית שכולה תכלת, אם עשיתי משהו לא בסדר אני מתקן אותו תוך כדי תנועה. אבל במקרה הזה, ככה לתפור לי תיק על השטויות האלה? על זה מפטרים עובד מדינה בכיר? זה מקומם".
בינואר האחרון בלינקוב ערך למכפש את השימוע, בו טענה עו"ד הוניגמן כי למעשה ההחלטה לפטרו התקבלה אצל בר־נתן ומלכין כבר בעת ההחלטה על חזרתו לעבודה, ושמאז "הפכו את המקרה הזה ל"סיפור אישי" ו"עבדו מאוד קשה כדי למצוא אותו". היא, אגב, גם הזהירה מכך בזמן אמת, כששלחה לבר־נתן ולגורמים שונים באוצר כבר ביולי 2021 מכתב (שבאוצר, אגב, טוענים שלא התקבל), בו טענה שבר־נתן מנסה להכשיל את מכפש, להקטינו מול עובדיו, לדחוק אותו מחוץ למשרד ולשבור את רוחו. "אתה מחפש אותו בכל צעד ושעל", כתבה, "זו התעמרות קשה וחמורה". המדינה, מנגד, מכחישה כל מסע רדיפה אישי או נקמנות מצד בכירי האוצר.
בחודש מאי, אחרי תקופת אי ודאות ארוכה נוספת בה לדברי מכפש "אתה לא באמת יכול להמשיך לעבוד כרגיל כשיורים עליך ומשפילים אותך", נשלח אליו מכתב פיטורים נוקב בן 14 עמודים, ממנו אגב הורדו חלק מהמקרים האיזוטריים שיוחסו לו, כאשר ניכר שהמדינה מתאמצת להעצים את המקרים שנותרו בו כעילה לפיטורים. את המכתב חותם בלינקוב במשפט הבא: "התנהלותו של מר מכפש מאז שובו לתפקיד מהווה עילה לפיטורים כיוון שבהתנהלות זו נמצאו חוסר מקצועיות, אי הקפדה על נהלים, זלזול בממונים עליו, שיקול דעת פגום, חוסר זהירות רשלני ופגיעה משמעותית באמון, שמבססים עילת אי התאמה מובהקת". מכפש ערער על כך לנציב שירות המדינה, ושבועיים לפני ערב ראש השנה הנוכחי, הוא דחה את הערר ואשרר את הפיטורים – מה שהוליד את העתירה הנוכחית לבית הדין לעבודה.
בעתירתו מכפש מציין לראשונה גם כי בעקבות "מסע הייסורים" שעבר בשנים האחרונות בריאותו הפיזית והנפשית נפגעה, והוא הוכר לאחרונה על ידי הביטוח הלאומי כבעל 15% נכות על רקע נפשי. "אני לא אוותר להם, זה השם שלי כאן על הכף", אומר מכפש. "ואם ייקח עכשיו עוד חמש שנים לעבור שוב בכל הערכאות, אז ייקח. יש לי כוחות, סבלנות ואמונה, ומי שרוצה לחסל אותי – יקבל קרב. לדעתי המהלך שהם נוקטים נגדי היום כשהם מנסים להכתים את שמי נועד לעקר תביעת נזיקין עתידית שלי".
פרק נוסף בעלילה נרשם ביום רביעי, רגע לפני ראש השנה, אז התקיים דיון בבקשת צו המניעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לאורך כל שעות הדיון הארוך והיצרי, השופט עמיצור איתם הפציר במדינה למצוא למכפש תפקיד אחר במקום לפטרו. נציגי המדינה סירבו בטענה כי הוא אינו יכול להמשיך לעבוד בשורותיה. "מיום שהוא חזר לעבודה אחרי הזיכויים ישבתם לו על הראש", אמר השופט בפתח הדיון, ולכל אורכו לא הסתיר את תחושותיו הקשות ביחס למקרה. "מסע שלם שהגיע עד העליון, שכולם אמרו שהוא בסדר – ואתם לא מקבלים את זה? במקרה הזה נראה שמישהו עלה על מסלול לא נכון... לתת פה צו שיאכוף בכוח יחסי עבודה זה קשה, אבל אתם עוד יכולים להתעשת ולחשוב שוב על הדברים, אם זו המלחמה שאתם רוצים לנהל. יש לך יומיים לפני ראש השנה לחשוב על זה שוב", פנה ישירות למנכ"ל האוצר ולפרקליט מטעם המדינה. "זה מקרה חריג, אפשר עוד לעצור את זה ולמצוא לו תפקיד אחר בשירות המדינה".
השופט גם סיפק רמיזות ועקיצות בנוגע למקרים בגינם מתבקשים פיטוריו של מכפש: "כל אחד שיזרקו לו רשת דיג כזו ימצאו משהו", אמר, "הוא לא במצב רגיל. זו מערכת שמחליטה להילחם בו". מנכ"ל האוצר בלינקוב עמד על כך שמעשיו של מכפש חמורים, בעיקר הטענה לפעולה בניגוד עניינים, ומצדיקים את זריקתו מהשירות הציבורי. "אני לא עושה את זה בחפץ לב, אבל מתוך אמונה מקצועית להקפיד על המשמעת", אמר בלינקוב. השופט צפוי לתת החלטה בבקשה בקרוב.
לדברי עו"ד הוניגמן, "מה שמבהיל בסיפור הזה הוא שהמדינה שכחה שהיא ה־Officer of the Court, המבוגר האחראי, ויצאה למלחמה באיש הזה כי היא לא מוכנה להשלים עם ההפסד ורודפת אותו בלי בלמים וללא ריסון עצמי. היא לא מסתכלת על האינטרס הציבורי אלא מתנהגת כסניגור פרטי שמטרתו היחידה היא ניצחון בתיק. כשהגופים האמונים על אכיפת החוק פועלים כך והכוח, התקציב והכלים שבידיהם בלתי מוגבלים – זה אמור להטריד כל אזרח. הסיכוי של הפרט במאבק מול המערכת, גם אם הוא צודק, נמוך מאוד עד אפסי".
יובל, אתה יכול להסביר את ההתעקשות הזו להישאר במערכת שלא רוצה אותך? לא יהיה עדיף עבורך לעזוב לשוק הפרטי, כי אין פה באמת תוחלת עבורך?
"לא, כי זו עבודה עם שליחות, אני אוהב את המערכת וקשרתי את גורלי איתה. בגיל 50 להתחיל להמציא את עצמי מחדש בשוק הפרטי זה לא פשוט. התחלתי בגיל צעיר בשירות המדינה, התקדמתי והייתי משרת ציבור לאורך שנים. זו מערכת ציבורית ולא עסק פרטי של אף אחד, ומנהלים וממונים באים והולכים, ויגיע ממונה חדש שיבין מה קרה פה ואולי ייתן לחיים שלי לשוב למסלולם. אני מאמין שכל הדברים קורים מלמעלה, השם בוחן אותנו כבני אדם ואנו צריכים להתמודד עם מה שקורה. לפעמים אתה נתקל במנהלים שלא יודעים את מגבלות הכוח - אבל לא צריך לפחד מאף אחד ואסור לתת למישהו להתעמר בך ולרמוס אותך על לא עוול בכפך. אני לא מתכוון להוריד את הראש ולהרים ידיים".
אף שנראה שזו מלחמה שאי אפשר לנצח בה?
"המטרה שלי היא לא לנצח. אני מגן על שמי הטוב - וכל מי שינסה לפגוע בו ייתקל בלוחם שלא רואה בעיניים. הם לא יצליחו בתוכנית שלהם, אז חבל להם על המאמץ ועל הזמן ועל הכספים הציבוריים".
בתגובה משותפת, מטעם כל הגורמים באוצר - בהווה ובעבר - המעורבים בפרשה, נמסר מטעם האוצר ורשות המסים: "מדובר במהלך יוצא דופן שהתקבל בלב כבד ובלית ברירה מתוך דאגה למגזר הציבורי. עקב צנעת הפרט והיות שההליך בעודו מתנהל בבית הדין בימים אלה, נסתפק בתגובה זו".
