דו"ח המבקרהרשויות המקומיות לא היו ערוכות להתמודדות עם מגפה, מחציתן דיווחו על הנחיות סותרות
דו"ח המבקר
הרשויות המקומיות לא היו ערוכות להתמודדות עם מגפה, מחציתן דיווחו על הנחיות סותרות
מדו"ח מבקר המדינה בנושא השלטון המקומי עולה כי כמחצית מהרשויות לא הכינו נוהל היערכות לפנדמיה של שפעת, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים בנושא משנת 2008; כ-82% מהרשויות התקשו ליישם את הנחיות השלטון המרכזי בשל ריבוי הנחיות, ו-56% מהן דיווחו על הנחיות סותרות. שיעור גביית הקנסות בשל הפרת ההגבלות עמד על 18% בלבד
הרשויות המקומיות לא היו ערוכות להתמודד עם מגפה, מחציתן גם לא ידעו לפענח את ההנחיות הסותרות של השלטון המקומי - והן לא התאמצו לגבות את הקנסות שהטילו בשל הפרת ההגבלות שהוטלו בגלל הקורונה; כך עולה מדו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, בנושא השלטחן המקומי.
ההמלצה המרכזית של המבקר כבר מיושמת על ידי הממשלה הנוכחית, לנוכח העלייה במספר החולים המאומתים בשבועיים האחרונים: לתת לאותם שחקנים יותר חפש פעולה ועצמאות, תוך האצלת סמכויות מהשלטון המרכזי. לפי הממצא שמדגיש יותר מכל את הניתוק הקיים בין השלטון המרכזי לזה המקומי, כמו גם את הצורך לבזר סמכויות מסוימות שקשורות לאופי הפרטני של כל רשות ורשות, במחצית מהרשויות קבעו ראשיהן את מועדי השיבה ללימודים (בגנים ועד כיתות ג', ובכיתות י"א-י"ב) במועדים מאוחרים מאלו שנקבעו בצו, וזאת בעיקר בשל קשיים בהיערכות לפתיחת מוסדות החינוך בהתאם להנחיות.
מדו"ח המבקר עולה עוד כי בזמן ש-31% מהרשויות הכירו את חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2008, לפיו הרשויות המקומיות נדרשות להכין נוהל הפעלה בעת פנדמיה (שפעת) -הן לא הכינו נוהל כזה. גרוע מכך, כ-18% מרשויות המדגם לא הכירו בכלל את אותו חוזר מנכ"ל. לפיכך, כמחצית מהרשויות המקומיות בישראל לא הכינו, הלכה למעשה, נוהל היערכות לפנדמיה של שפעת. יתרה מזו: כשליש מהרשווית שבמדגם לא ערכו תהליך הפקת לקחים בסיומו של הגל הראשון, כדי למפות את ההיבטים שיש לשמר או לשפר באופן תפקודן.
על רקע נתונים אלו, לא מפתיע שהרשויות טרחו לגבות רק כ-18% מהקנסות על הפרת ההנחיות שהן בעצמן חילקו: למול קנסות בהיקף של כ-7.3 מיליון שקל שניתנו ברשויות שנבדקו, נגבו עד ל-1 בדצמבר 2020 כ-1.3 מיליון שקל בלבד - פחות מחמישית.
אלא שהבעיה הקשה ביותר עליה מצביע המבקר היה הקושי להבין, לפענח ואף לציית להוראות השלטון המרכזי - שהיו בהחלט מבלבלות בחלקן. לפי המבקר, כ-82% מרשויות המדגם התקשו ליישם את הנחיות השלטון המרכזי בשל ריבוי הנחיות, ויותר ממחצין (כ-56%) דווחו על הנחיות שסתרו אחת את השנייה. בסופו של דבר, רק 40% מהתושבים היו מרוצים מטיפול הרשויות המקומיות במשבר הקורונה, כאשר חמישית מהתושבים היו מאוד לא מרוצים מתפקודן של הרשויות המקומיות וכ-40% היו מרוצים באופן חלקי בלבד.
הדו"ח מצביע על שורה של ליקויים הקשורים דווקא לצוותים החיוניים בזמן משבר הקורונה: עובדים סוציאלים ומטפלים. לפי הדו"ח, גם לאחר מועד החרגתם של כלל העובדים הסוציאליים (קרי, המועד שבו יכלו הרשויות המקומיות להעסיקם בשיעור הגדול ממכסת ההעסקה המוגבלת באותה עת), היו רשויות שבחרו שלא לאייש את מלוא תקני עובדי הרווחה. כך, מדיווחי 204 רשויות מקומיות עולה כי 20% מהן איישו לכל היותר 85% מהמשרות שנקבעו בתקנים. לגבי עבודה מרחוק של גורמים מטפלים עולה כי ברשויות מקומיות שלא איפשרו עבודה מרחוק היו עובדים סוציאליים ופסיכולוגים חינוכיים שנאלצו לצאת לחופשה בתקופת החירום, אם משום שלא היה באפשרותם להגיע לעבודה במשרדי הרשות, ואם משום שבחרו שלא להגיע למחלקה (בין היתר, בשל השתייכות לקבוצת סיכון או בשל חשש מחשיפה לנגיף); כמו כן, לא נקבעו מתודולוגיות והנחיות סדורות לטיפול מקצועי מרחוק, דווקא בתקופה שבה מומחים למתן סיוע נפשי היו חיוניים ביותר.
עוד עולה, כי הרשויות נתקלו בקשיים בשימוש בבסיסי מידע שונים - הן שלהן והן של גופים אחרים (המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, המשרד לשוויון חברתי, משרד האוצר), לצורך איתור אוכלוסיות הזקוקות לסיוע. מהממצאים עולה כי בסיסי המידע לא היו זמינים לשימוש באופן מיידי או שחסרו בהם פרטים, או שהם כללו פרטים שגויים, או שהיו ערוכים בפורמטים שונים של דיווח ולא ניתן היה לאחדם - אלא לאחר שעובדו מחדש.
