דו"ח המבקראין לישראל תוכנית לאומית לתשתיות מחקר; מכשיר MRI עמד ללא שימוש במשך 9 חודשים
דו"ח המבקר
אין לישראל תוכנית לאומית לתשתיות מחקר; מכשיר MRI עמד ללא שימוש במשך 9 חודשים
ישראל מוליכה ב-OECD בהוצאה הציבורית למחקר אזרחי, אבל נמצאת במקום אחד לפני אחרון בהוצאה למערכת ההשכלה הגבוהה; לדברי המבקר, מכון חקר המוח במכון וייצמן מנוצל בשליש התפוקה
דו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מגלה כי "לישראל אין תוכנית אסטרטגית כוללת לתשתיות מחקר לאומיות ולא תקציב המיועד לכך". כחלק מהמחדל, "אין גם גורם המתכלל הקמה ושדרוג של תשתיות מחקר מרכזיות ולאומיות".
רק ב-2019 לאחר כ-10 שנות בדיקה של התחום, הגישה המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי (המולמו"פ), שהיא הגוף האחראי לנושא, לוועדת השרים לענייני מדע תוכנית להקמת מערך תשתיות מו"פ לאומי. אולם מאז לא קרה דבר, בין היתר בשל מערכות הבחירות התכופות.
המבקר קובע כי "גיבוש מדיניות ותוכנית אסטרטגית להקמה ולשדרוג של תשתיות מחקר מרכזיות הכרחי בייחוד במדינות שהמשאבים שעומדים לרשותן לצורך כך מוגבלים". למרות זאת, "המחקרים והדוחות שהוצגו למולמו"פ ולמשרד המדע בנושא בעשור האחרון לא תורגמו להכנת תוכנית אסטרטגית, ואף לא נקבע סדר עדיפויות".
עוד לפי הדו"ח, גם הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) "לא גיבשה מדיניות להקמת תשתיות מחקר מרכזיות ובכלל זה לא מופו צורכי המוסדות האקדמיים, לא גובשה מפת דרכים מעודכנת ולא גובש מודל תקצוב ארוך טווח".
מכשיר ה-MRI היקר מנוצל בשלישי מיכולתו
בבדיקת פעילות של ארבע תשתיות מחקר מרכזיות עלה כי שתיים מהן נמצאות בניצול חסר. אחת מהן היא המכון לדימות ומחקר המוח האנושי במכון וייצמן שבו מכשיר MRI מתקדם ויקר במיוחד. הקמת המכון עלתה עד כה 45 מיליון שקל. המבקר מגלה ששנתיים לאחר הקמתו מנוצל בשליש מיכולתו, ארבע שעות ליום במקום 12 ורק ע"י חוקרי מכון וייצמן. מתברר גם שהמכון נפתח ביוני 2018 אבל החל לפעול רק במרץ 2019 בשל העדר אישור ממשרד הבריאות. עלות התחזוקה של המכשיר שבמכון היא 11 אלף שקל ליום ללא שימוש, כלומר מדובר בבזבוז של 3 מיליון שקל לריק.
המבקר מציין ש"תשתיות המחקר הנדרשות לצורך עריכת מחקרים פורצי דרך הופכות גדולות, מורכבות ויקרות מאוד. עלות הקמתן והפעלתן חורגת פעמים רבות מיכולותיה של אוניברסיטה אחת". אבל "תשתיות מחקר אלו נתפסות כבסיס לפוטנציאל הצמיחה המחקרית וכמנוע צמיחה כלכלית". האקדמיה הלאומית למדעים קבעה בשנת 2016 "כי קיים פער גדל והולך בתחום המחקר המדעי בין ישראל לבין המדינות המתקדמות, בכל האמור בהצטיידות בתשתיות מחקר גדולות ויקרות, דוגמת מיקרוסקופים אלקטרוניים רבי עוצמה".
נתוני השקעת המדינה במחקר קשים וסותרים. בשנת 2017 הייתה ההוצאה למו"פ אזרחי בישראל 4.8% מהתמ"ג - השיעור הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות החברות ב-OECD. ההוצאה הממוצעת במדינות המפותחות למחקר אזרחי עמדה על 2.3% כלומר פחות מחצי מאשר בישראל. אבל כשבודקים מי מממן את המחקר האזרחי מתגלה תמונה שונה לגמרי. 88% מהעלות ממומנת ע"י המגזר העסקי, 10% ע"י מערכת ההשכלה הגבוהה ועוד 2% ע"י המגזרת הממשלתי ומלכ"רים. התוצאה: ישראל ממוקמת במקום הלפני אחרון בשיעור ההוצאה של ההשכלה הגבוהה מההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי. ממוצע ה-OECD הוא 26.5% כלומר יותר מפי 2.5 מאשר בישראל.
ועדת מייעצת של וח"ת בשם ועדת הורן המליצה ב-2013 על הקמת 11 תשתיות מחקר מרכזיות, אך ות"ת החליטה להקים 4 מהן בלבד, 3 קטנות ואחת גדולה – מרכז לייצור עכברים מהנדסיים גנטית. ב-2018 המליצה ועדה נוספת של הות"ת להפסיק לתמוך בתשתיות מרכזיות בשל עלותן. בפועל הוקמו תשתיות בעלות של 7.5% בלבד מהמלצות ועדת הורן (13 מיליון דור מתוך 174 מיליון).
מות"ת נמסר: "נושא תשתיות במחקר במערכת ההשכלה הגבוהה מהווה מרכיב מרכזי וחשוב ביותר בתוכנית הרב שנתית הנוכחית של ות"ת ומל"ג". בות"ת אומרים שתקציבים רבים הוקדשו למטרה זו הן במסגרת תקציב כללי להשקעה בתשתיות והן במסגרת תקציבים ייעודיים בתחומי הקוונטים, מדעי הנתונים והרפואה המותאמת אישית. עוד מציינים כי "ועדת התשתיות בות"ת סברה שיש לטפל בראש ובראשונה בתשתיות אישיות לחוקרים".
