ניתוחבדרך להפרטה הציבור ימשיך לממן את הדואר
ניתוח
בדרך להפרטה הציבור ימשיך לממן את הדואר
המדינה כבר הוציאה יותר ממיליארד שקל על דואר ישראל ותוציא עוד מאות מיליונים בדרך להבריא את החברה. חגיגות ההבראה מנסות להעלים את הרשלנות שליוותה את החברה במשך שנים - מכישלון ביישום התייעלות, דרך דרישות רגולטוריות הפסדיות ועד לחגיגת מינויים פוליטיים
ההודעה לתקשורת שיצאה ממשרד האוצר השבוע על ההסכם להבראת דואר ישראל נוסחה כמו בשורה גדולה על מהלך מאקרו־כלכלי יוצא דופן. משהו בסדר הגודל של ביטול הפנסיה התקציבית במערכת הביטחון. לא בכל יום מצטופפים כל כך הרבה ראשי אגפים בכירים — כולם בדרגת מנכ"ל משרד ממשלתי — בהודעה אחת לעיתונות, כשכל אחד מהם מפליא בשבחיו של המהלך.
לפי ההסכם, 1,050 מתוך 5,000 עובדי החברה יפרשו בשתי פעימות - בדצמבר השנה ובאמצע 2023. בנוגע לעובדים - 650 מהם יופרשו לפנסיה ו־400 יקבלו פיצויים. המדינה גם תממן פרישת 150 עובדים במסגרת הסכם שכבר נחתם ב־2020. ההסכם כולל גם מכירת נדל"ן של הדואר בשווי של כ־800 מיליון שקל שיועברו למדינה. בעבר הוערך הנדל"ן על ידי כמה שמאים ב־600 מיליון שקל. הדואר מחזיק ב־700 סניפים. בנוסף, תעמיד המדינה הלוואה של 400 מיליון שקל, ובמידת הצורך עוד 180 מיליון שקל בתמורה למכירת נכסים נוספים. 3% מכספי מכירת החברה יועברו לעובדים. עוד סוכם עם ועד העובדים, כי הדוורים יהפכו לשליחים, כדי לתמוך במערכת החבילות שצומח לעומת הירידה בפעילות חלוקת הדואר.
זה היה סיומו של מו"מ מפרך שארך קרוב לחמישה חודשים בין הנהלת האוצר, רשות החברות והנהלת הדואר. עיקר המחלוקת במו"מ הסוער היה לגבי היקף הסיוע שתעניק המדינה לחברה מול הנכסים שיועברו אליה בתמורה. הנכסים הם סוגיה חשובה במיוחד לקראת הפרטת החברה, שבין היתר לוטשת אליה עיניים שורה של גורמים עסקיים שמתעניינים בנדל"ן שלה.
ובחזרה להודעת האוצר על ההסכם. החגיגה הזו ערב ראש השנה נראתה מנותקת. 1,050 עובדים יאבדו את עבודתם. מדובר בעובדים משכבת השכר הנמוכה במגזר הציבורי, שילכו בחודשים הקרובים הביתה. המדינה תכניס — בפעם השלישית מאז המעבר מרשות ממשלתית לחברה ממשלתית — יד עמוקה לכיסם של האזרחים כדי לנסות ולהציל את חברת הדואר.
במדינה מתוקנת היתה נפתחת כאן חקירה. אם הדואר היתה חברה בורסאית, דירקטורים, מנהלים ורגולטורים היו צועדים למשרדי אחת מרשויות האכיפה ומתבקשים להסביר איך הגענו לכאן. אם לדואר היה בעל שליטה, שקוראים לו נוחי דנקנר או יצחק תשובה, תמונתו היתה מרוחה על העיתונים עם דרישה שייקח אחריות אישית.
אבל דואר ישראל היא לא חברה בורסאית ואין לה בעל השליטה שהוא טייקון. דואר ישראל היא עוד אחת מהחברות הממשלתיות המתנהלות בחצר האחורית של השירות הציבורי עד שזה מתפוצץ. כמוה, יש עוד חברות לא מעטות. ההבדל היחיד בינה לבין האחרות הוא שגם היום, בעידן הווטסאפ והמייל, יש עדיין דרישה לחלק מהשירותים שהיא מספקת.
בשנים 2021-2015 סיפקה המדינה מימון של מיליארד שקל לדואר. 236 מיליון שקל מהם, הסיוע הגדול ביותר, ב־2015. ב־2020, שנת הקורונה, קיבלה החברה 31 מיליון שקל. החברה הוציאה על שכר בלבד כמיליארד שקל בשנה. אף שהמדינה מימנה פרישת עובדים מ־2015 ב־467 מיליון שקל, הדואר הגדיל את מספר העובדים בניגוד להסכמים שנחתמו.
תחום הלוגיסטיקה והמשלוחים הוא אולי התחום החם ביותר בשנתיים האחרונות בעולם. הדואר פועל בתחום זה ואחרי הפסד של 180 מיליון שקל ב־2021, הוא רשם במחצית הראשונה של 2022 הפסד של 176 מיליון שקל, מה שהביא את החברה למצב של חדלות פירעון, שמחייבת הזרמת חמצן מיידית מהמדינה בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
יש לא מעט הורים לכישלון הזה. החל משרי התקשורת - מלימור לבנת דרך בנימין בן אליעזר, דליה איציק ועד לאיוב קרא - שהפכו את החברה לחצר האחורית שלהם והציפו אותה במאות מינויים פוליטיים. הקריסה מיוחסת גם למי שהיה עד לא מזמן יו״ר הדירקטוריון חזי צאיג, שב־8 שנותיו בתפקיד בלט הדואר במינויים של מקורבי פוליטיקאים למיניהם. אחראי נוסף הוא מי שהיה המנכ״ל ב־7 השנים האחרונות, דני גולדשטיין, שנחשב לאדם חביב אולם בתקופתו הצליח הדרג הפוליטי להעביר לא מעט החלטות שקשורות בחברה, ומצבה האמיתי של החברה הוסתר במידה מסוימת.
גם חלקו של יו״ר ועד העובדים, שמעון פרג׳ון, שבין תוכנית הבראה אחת לשנייה סיכל כל שינוי שביקשה הנהלת החברה להכניס, איננו נקי מאחריות. כמו בכל קריסה של חברת ענק, עולה גם השאלה איפה היו רואי החשבון שלה, אנשי פירמת E&Y שאיחרו לזהות את התמונה ו"שכחו" להצמיד בזמן לדו״חות החברה הערת עסק חי.
חלק מהאנשים אינם יכולים לענות על שאלות. בן אליעזר כבר נפטר. לבנת, איציק וקרא כבר נפלטו מהעולם הפוליטי. צאיג וגולדשטיין שילמו בראשם את מחיר הכישלון וסיימו את תפקידם לא בכבוד רב.
איכשהו דווקא נציגי בעלי המניות והרגולטורים - הפקידים המקצועיים במשרד האוצר, ברשות החברות ובמשרד התקשורת - יצאו נקיים עד עכשיו. אבל הם אלה שהיו אמורים לזהות את הסטייה החריפה של ספינת הדואר ממסלולה. הרי דואר ישראל קורס כבר שנים, מאז הפך מרשות לחברה ממשלתית. למעשה, אין עוד חברה ממשלתית בסדר הגודל הזה, שהרגולטור מחייב אותה לפעול במודל עסקי הפסדי מובנה כמו דואר ישראל.
הגוף שמפקח על הדואר במשרד התקשורת, הוא מינהל הדואר. המינהל מעסיק שמונה עובדים שמפקחים על הדואר, ובשנים האחרונות המשיך לכפות על החברה לספק שירות במחירי הפסד, כמו לחלק ולאסוף דואר בכל יום מ־1,200 נקודות יישוב באמצעות צי משאיות של דואר־נע או להציב סניף דואר במרחק של 1.5 קילומטר מ־90% מבתי האב בישראל — במנותק מביקושים וממודל כלכלי סביר. גם היום, כשההחברה רוצה לסגור סניף, היא נדרשת לקבל אישור. גם התעריפים שקבע המשרד לחברה על שליחת מכתבים העמיקו את הבור.
כך, לדוגמה, משרד התקשורת קבע תעריף של 2.5 שקלים למכתב רגיל, כזה שאנשים שולחים זה לזה וכותבים את הכתובת בכתב יד על המעטפה. מכתב כזה נוסע למרכז המיון המרכזי של הדואר במודיעין, ועד שהוא מגיע אל הנמען הוא עובר שלושה תהליכים של מיון ידני. לכולם ברור שמדובר בתעריף מפסיד, אך למרות בקשות של מנהלי הדואר, משרד התקשורת סירב לקבוע תעריפים כלכליים אמיתיים. פגיעה נוספת נגרמה לדואר מהחלטה של המשרד שנוגעת לתחום שנקרא הדואר הכמותי (המכתבים שאנחנו מקבלים מחברות הביטוח, הבנקים, חברות האשראי וחברות הסלולר). דווקא בתחום זה קיימת רווחיות, שכן המכתבים מודפסים באופן ממוחשב בבתי דפוס דיגיטליים (כמו בארי ואורדע פרינט) — מה שמאפשר תהליך מיון ממוחשב ויעיל. המשרד קבע לחברת דואר ישראל תעריף על הפצת של דואר כמותי (כ־80 אגורות) ואסר עליה להוזיל את המחירים, גם אם הדבר משתלם לה כלכלית, למשל בעסקה עם בנק שמתחייב על עשרות מיליוני מכתבים בשנה.
התוצאה היתה שהמתחרים של הדואר, כמו חברת הדואר הפרטית "מסר", השתלטו על שוק הדואר הכמותי והציעו ללקוחות מחירים נמוכים שהדואר לא יכול היה להציע. מסר ודומיה הפיצו בעצמם את הדואר הכמותי באזורים עם בנייה צפופה, שם דוור אחד יכול לחלק מאות מעטפות בבניין — מה שמגדיל את הרווחיות. אבל מה בנוגע ליישובים הרחוקים או להתיישבות החקלאית, שם צריך לעבור מבית לבית בשביל לחלק מעטפה אחת? המתחרים של הדואר מצאו פתרון. את המכתבים ליישובים הקטנים שאינם רווחיים הם שלחו באמצעות דואר ישראל, שמחויב על פי החוק לחלק כל מכתב בכל מקום, גם אם הוא מפסיד על זה כסף.
בכך לא מסתיימות הצרות העסקיות של הדואר. בנוסף, חלה ירידה של 20% בכמות המבקרים בסניפים בשנה. 10% מפעולות הפקדת הצ'קים עברו לדיגיטל. והשימוש במכתבים על ידי אזרחים פוחת ב־7% מדי שנה. למעשה, בשנתיים האחרונות רק 0.5% מהמכתבים בארץ נשלחו בידי אזרחים. לעומת זאת, יש גידול נרחב בשוק החבילות והדואר הוא זה שמחלק למשל את החבילות מאמזון.
מי שדיבר עם גולדשטיין באחרונה, שיש לו כאמור אחריות מרכזית למצב, שמע ממנו כיצד ניסה לאחד את מערכי המיחשוב הכפולים והמיותרים ולחסוך עשרות מיליוני שקלים, ואז הגיעה אליו שיחת טלפון ממינהל הדואר במשרד התקשורת - שדרש ממנו לא לבצע את המהלך. המינהל אפילו לא נימק את ההתערבות החריגה שלו, אבל גולדשטיין הבין את הרמז והתקפל. אותו דבר היה בתחילת גל התפרצות הקורונה ב־2020, כשכל המשק נכנס לסגר ורק סניפי הדואר המשיכו לעבוד כרגיל. גולדשטיין התחנן לסגור את הסניפים ולהוציא את העובדים לחל"ת. אין לקוחות, הוא אמר, הסניפים שוממים, חבל על הכסף. במינהל התעקשו שלמרות המגפה והסגר, פעילות הדואר תימשך כרגיל. וכך פעלה לה חברה עסקית בישראל, עם מנגנון הוצאות גבוה של מאות סניפים, שייצרו כמעט אפס הכנסות.
ממשרד התקשורת נמסר לגבי מערכי המחשוב כי אסור לאחד את המערכים לפי חוק מסיבות ביטחוניות ופרטיות (המערכים אוחדו בסופו של דבר מבחינת כח אדם רק בחודשים האחרונים). מבחינת סגירת סניפים נמסר כי בסגר הראשון והשני המשרד איפשר לדואר לסגור סניפים, אבל היו תלונות של לקוחות, וגם בסגר השלישי איפשר להם לסגור סניפים.
היום יערוך משרד התקשורת שימוע ויפרסם את הרישיון החדש של הדואר, שיצמצם כ־80% את הרגולציה הקודמת, ואמור לאפשר יותר גמישות ניהולית לחברה תוך התאמה לשינויים בשוק. במקביל יוחל בהפרטת הדואר ומכירת 100% ממניותיו למשקיע במכרז. התהליך מתבצע לאחר שבשנה האחרונה השר יועז הנדל ומנכ"לית המשרד לירן בן אבישר הובילו, בניגוד לקודמיהם, את החברה המפסידה להבראה והפרטה.
גם רשות החברות, שעל פי חוק אמורה לפקח על הנעשה בדואר ולזהות בטרם פורענות את התקרבותה לאזור המסוכן, לא נקפה אצבע. נציגיה של הרשות משתתפים כמשקיפים בכל ישיבות הדירקטוריון והם חשופים לכל המידע הכספי של החברה. איש מהם לא הרים דגל, לא התריע ולא הזעיק. אנשי הרשות היו נלהבים מהרעיון להפריט 20% ממניות החברה והיו בטוחים שהמהלך או־טו־טו קורה. הם אפילו כפו על החברה לפתוח חדר־מידע למשקיעים פוטנציאליים. כל זה, מי היה מאמין, קרה לפני פחות משנתיים.
אגף התקציבים במשרד האוצר, הגוף העוצמתי שמטיף למורים, למתמחים, לעובדי המדינה ולמי לא על חוסר יעילות ועל התנהלות כלכלית לא ראויה, איפשר למשרד התקשורת להשית על החברה רגולציה הפסדית. בעיצומה של הקורונה בא גולדשטיין אל אנשי האגף והזהיר שהחברה קורסת ושהוא חייב לצמצם את כוח האדם. הוא נשלח לקחת הלוואה של 400 מיליון שקל בבנק הפועלים, כדי לממן את פרישת העובדים. העובדה שהיה ברור שהחברה לא תצליח לעמוד בפירעון ההלוואה, לא הפריעה לאנשי אגף התקציבים, שמטעמם מכהן דירקטור בדואר.
ההסדר הנוכחי אמור לבוא לוועדת הכספים של הכנסת לאישור בימים הקרובים. כתנאי לאישור מן הראוי לבקש חקירה של האירועים שהובילה לקריסה, ולו רק כדי לנסות למנוע את הקריסה הבאה.
