ניתוחהחוק שפוגע בשלטון החוק: בן גביר משלים את ההשתלטות על המשטרה
ניתוח
החוק שפוגע בשלטון החוק: בן גביר משלים את ההשתלטות על המשטרה
"חוק בן גביר" עשה היום צעד נוסף לקראת אישורו בכנסת למרות אזהרות שהשמיעו נציגי היועמ"שית ומשפטנים נוספים מפני פגיעה בדמוקרטיה. באמצעות החוק הזה בן גביר מפקיע לעצמו את ניהול המשטרה ומשאיר את הממשלה מחוץ לתמונה
חוק בן גביר לתיקון פקודת המשטרה מגביר תאוצה לקראת חקיקתו במליאת הכנסת ביום שני הקרוב. לאחר שעבר השבוע קריאה ראשונה, הסתיימה היום הכנתו לקריאה שניה ושלישית בוועדה המיוחדת בראשות ח"כ אופיר כץ. לנוסח הסופי מתנגדת היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה. נציגה בדיון, עו"ד גיל לימון סיכם: "החוק לא מאזן כראוי בין סמכויות השר לבין עצמאות המשטרה, איזונים ובלמים שנועדו להגן מפני השפעות פוליטיות, פגיעה בשלטון החוק ופגיעה בזכויות אדם כחופש ההפגנה והביטוי". גם הסתייגות חשובה של הייעוץ המשפטי של הכנסת — לשלב בחוק סעיף שמכפיף את המשטרה לדין, לממלכתיות, ומרחיק אותה מהשפעה פוליטית – נותר בחוץ. ולפני הפרטים, מבט־על על האירוע.
1. ח"כ איתמר בן גביר, שמעולם לא היה שר ושהיכרותו עם המשטרה נסמכת על עברו כחשוד או סניגור של נערי גבעות, כופה על המדינה הצעת חוק פרטית לשינוי דרמטי בסדרי שלטון החוק ואכיפתו. שינוי שנחקק במהירות שיא כתנאי של עוצמה יהודית להקמת הממשלה. שינוי שנחקק כהצעה פרטית ולא ממשלתית. ומדובר בפגמים מהותיים ולא פורמליים בלבד. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים, בסעיפים, באותיות הקטנות. חוק בן גביר מנוסח בעורמה, בעמימות שתידלקה חילופי דברים קשים בוועדה היום. לא רק כאלה שקשורים למחלוקת הפוליטית והאידיאולוגית (וכאלה היו בשפע) אלא גם כאלה שקשורים לכוונת המחוקק ולהבנת מטרותיו.
במרכז ההצעה שלושה סעיפים: 8ג. השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות... 8ד. השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי עדיפויות עקרוניים, לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר התייעצות עם המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות. 8ה. השר רשאי להתוות מדיניות ולקבוע עקרונות כלליים בעניין משך הטיפול בתיקים, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות.
בהצעה מופיעות המילים "מדיניות" שהשר יתווה וסמכויות שנוגעות לחקירות. אבל לפני שניגע בהן, חשוב להתרכז במה שלא מופיע בהצעת החוק. ומדובר בשני נעדרים דרמטיים.
2. ראשית, היעדר מקומה של הממשלה כמפקחת־על על המשטרה. השר נכנס לתווך הזה ומשתלט על הפעלת המשטרה בנושאים שיכולים להבעיר את המדינה והאזור. כמו הוראות פתיחה באש, כמו הפעלת כוח בהר הבית, כמו מצעדי דגלים ועוד. בעניין זה צודק ח"כ אלעזר שטרן: "זו הצעה שנוגעת ללב ליבה של האחריות הממשלתית ולכן היא צריכה להיות הצעה ממשלתית כי היא נוגעת גם למשרדים אחרים. נניח שבן גביר מחליט להעביר פלוגות של משמר הגבול שבאחריותו מיהודה ושומרון לנגב. לשר הביטחון לא אמורה להיות היכולת להתנגד?"
ח"כ גדי אייזנקוט, רמטכ"ל לשעבר שמבין משהו ביחסים המורכבים בין רמטכ"ל (מפכ"ל במקרה זה)־שר־ממשלה אמר: "הרמטכ"ל הוא הדרג הפיקודי העליון שמפקדו הוא הממשלה. שר הביטחון לא יכול לתת הוראות לאלופים. בהצעה הנוכחית השר מקבל כוח שלא היה לו אף פעם. מדוע לא להכניס את האמירה שהמשטרה פועלת בהתאם לחוק ונתונה למרות הממשלה. צריך להכניס לחוק אינסטנציה נוספת כדי לסדר את ההיררכיה – ועדת שרים לענייני ביטחון פנים או הקבינט".
שנית, בהצעת החוק חסר הדגש על מעמדה הממלכתי והא־מפלגתי של המשטרה. בהצעת היועמ"שית מוצע לחזק את המעמד הזה באמצעות הניסוח שקיים בחוק השב"כ: "במילוי כל תפקידיה ובהפעלת כל סמכויותיה תפעל המשטרה באורח ממלכתי, עצמאי, נטול אינטרסים מפלגתיים־פוליטיים וללא משוא פנים כשעליה מרותו של החוק בלבד". משום מה, בן גביר מסרב לגלולת ההרגעה הזו. המגבלות שמופיעות בהצעת החוק על כוחו של השר הן חלשות ועמומות יותר.
3. המילה מדיניות היא מתעתעת. האם היא כוללת הנחיות כלליות או הוראות לביצוע? האם המדיניות היא של השר או של הממשלה? היועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל־שור הבהירה: "כשיש מחלוקת בין השר לממשלה – הממשלה גוברת. כשאין, מדיניות השר קובעת". וכאן טמונות עוצמתה וסכנתה של הצעת החוק. תחת "יתווה מדיניות" בן גביר מפקיע לעצמו את ניהול שגרת המשטרה כאשר הממשלה מחוץ לתמונה, ועד שתתעורר, ספק אם ניתן יהיה לכבות את הלהבות.
ח"כ יואב סגלוביץ, סגן השר לביטחון פנים ולשעבר ראש אגף חקירות במשטרה, אמר: "גם בלי החוק יש מדיניות שר. חשוב שתהיה ותמיד הייתה. יחידות במשטרה הוקמו כחלק ממדיניות שר – להב 433, יחידת הסיגינט, מאגר הדנא. אבל אני לא מכיר דבר חקיקה שמדבר מפורשות על 'מדיניות' השר. מדיניות שר שמעל מרות הממשלה היא תקלה חוקתית חמורה".
בהמשך נמצאו שני חוקים שמסמיכים שר להתוות מדיניות: חוק משק החשמל וחוק החדשנות. ההבדל הוא כפי שציין המשנה ליועמש"ית גיל לימון: "ההסדרים האלה הם בתחום הכלכלי, וכאן סמכויות שנוגעות לזכויות אדם ודרושה התייחסות זהירה ומדוקדקת".
בן גביר הודיע שבאוסטרליה וניו־זילנד החוק מדבר על כוחו של השר להכתיב מדיניות. הוא התעקש על הדמיון שבין המשטרה לצבא והדף את הטענה שהמשטרה פועלת מול אזרחים ואילו הצבא מול אויבים. "במלחמה נגד אויבים אין אמנות בינלאומיות?", שאל באחד הרגעים הקומיים של האירוע, "נגד אויבים מותר לעשות מה שרוצים? אני אומר זאת כאזרח שוחר דמוקרטיה", המשיך לצמצם את הפער ואף להתעלות על אהרן ברק.
4. החשש הגדול הוא ש"מדיניות" היא המפתח שפותח את הדלת להתערבות אופרטיבית. והצעת החוק כבר מסמנת יעדים — חקירות ואפילו משכי חקירות. המשנה ליועמ"שית עו"ד עמית מררי טענה כי "יש לעגן את עצמאות המשטרה בחקירות. אם השר ירצה למנוע חקירות בנושאים מסויימים, אנחנו חושבים שהחשש הזה לא ממוזער באופן מתאים וראוי". כדאי לשים לב לזהירות המופלגת של ההסתייגות: "החשש שהשר יתערב לא ממוזער באופן ראוי".
עו"ד גבריאלה פיסמן ממשרד המשפטים חיזקה את מררי: "ההתערבות של השר בפרקי הזמן של החקירות, אנו רואים בה פגיעה בזכויות נחקרים וחשודים. לתפיסתנו היא שגויה". אבל ההתערבות יכולה להיות בעשרות משימות של המשטרה: באילו הפגנות תופעל אכיפה אלימה או מרוככת, האם לתקצב יחידות שחוקרות שחיתות שלטונית, פשע מאורגן או מונעות תאונות דרכים ועוד. מתי מסתיים השיקול המבצעי של המפכ"ל ומתחילה המדיניות של השר.
5. בעוד שבן גביר נאבק בכנסת על החוק, אנשיו מסגירים את המטרות האמיתיות. בן גביר מגייס משפטנים שמערבבים בניסוחיהם את המציאות ואת הוועדה, אבל חבר הכנסת ממפלגתו תא"ל צבי פוגל אמר בריאיון לרדיו שהמשטרה צריכה להיות זרוע ביצועית של הממשלה. בן גביר, שתמיד יש לו הסברים, הבהיר: "הוא אמר לי שדיבר על ההבדל בין הפגנות להתפרעויות שבהן יש לטפל". שיהיה.
ח"כ גלעד קריב עדכן את הנוכחים: "בעוד אנחנו דנים באיזונים ובלמים על כוחו של השר המיועד, המיועד מטעמו לתפקיד יו"ר הוועדה לביטחון פנים מסתובב כרגע בהר הבית ומעביר מסר לאזרחי ישראל מי הולך לקבוע את סדר היום בנושאים הכי רגישים". בן גביר בתגובה נדלק, כלומר הדליק את עצמו בשאגות: "אתם גזענים, אתם חשוכים, אתם לא דמוקרטים. יהודי עולה להר הבית וואי וואי...". ח"כ אפרת רייטן החמיאה על מופע ההתקרבנות המרהיב של הדמוקרט: "אני מעבירה לך מנתניהו את התואר 'קוסם'".
בן גביר דיבר על החוק כמופת של לקיחת אחריות. החברים עדכנו אותו לאן הוא באמת נכנס באמצעות דוגמאות מוכרות מאסונות אזרחיים גדולים שנותרו יתומים מאחריות. ח"כ מרב בן ארי דיברה על אסון הכרמל: "נתניהו הזיז את השר אלי ישי מניהול האירוע ובסוף השר היה זה שסולק מהחיים הפוליטיים. מי ששילם את המחיר הוא השר".
ח"כ יוליה מלינובסקי דיברה על אסון המירון: "התערבות פוליטית בוטה – זה מה שגרם לאסון. ומי שלקח בסוף את האחריות היה הש"ג, מפקד המחוז. האחראים האמיתיים נמצאים כרגע בוועדת חקירה".
6. לעצירת החוק, או לפחות לריכוכו ותיקונו, גויסו שניים מבכירי משרד המשפטים לשעבר, מייק בלאס ויהודית קארפ שהופיעו בוועדה ביום שני. בלאס שטח טיעון מכובד, רהוט ומנומק, זכה לקשב כשהצביע על כשלי החוק ועל הבעיות שגלומות בו. לעומתו, קארפ פתחה את דבריה ב"הצעת החוק היא לא רק רשלנית היא חנטרישית". מרגע זה היא איבדה את הקשב ודבריה החשובים נבלעו במחאות וצעקות נגד. ואגב, כך הסגירה חלק מהסיבות למה משרד המשפטים איבד את הפופולריות שלו בחוגים מסוימים ונרחבים.
בסיום הדיון הודיע בן גביר שקיבל שתי הערות לתיקון ה"נוסח הכחול" שעליו התנהל הדיון: שתיהן קשורות לדרך שבה יפרסם את המדיניות שלו – באתר האינטרנט ובוועדות הכנסת.
נציג היועמ"שית גיל לימון סיכם את התנגדותו להצעת החוק: "עמדתנו היא כי ההצעה בנוסח המוצע אינה מאזנת כראוי בין סמכויות השר לבין עצמאותה המקצועית של המשטרה וככזו אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד במשטר דמוקרטי. הנוסח המוצע מעורר חשש אמיתי מפני השפעה של שיקולים פוליטיים על פעילותה של המשטרה, בתחומים הרגישים ביותר הקשורים בזכויות האדם הבסיסיות – חופש הביטוי וההפגנה וזכויות חשודים ונאשמים".
גם עו"ד מירי פרנקל־שור, היועצת המשפטית של הוועדה, הודיעה על הצעות שלה שנדחו, ובראשן הכנסת סעיף הממלכתיות מחוק השב"כ שבן גביר מסרב לאמץ לכאן. כעת, חברי הכנסת המתנגדים ינסחו הסתייגויות בניסיון לפיליבסטר כדי לעכב ככל שניתן את העברת החוק שצפויה ביום שני הקרוב.
