תיק נוה-מנדלבליט: ראוי לנקוט צעדים לצמצום הפגיעה בחשודים
תיק נוה-מנדלבליט: ראוי לנקוט צעדים לצמצום הפגיעה בחשודים
בתקופה בה עולות חדשות לבקרים ידיעות על פעולות שנויות במחלוקת של המשטרה, ראוי בהחלט כי ינקטו צעדים לצמצם את הפגיעה בחשודים באמצעות יכולת בקרה מסוימת על הרשויות החוקרות
החלטת בית משפט שניתנה לאחרונה בעניין האזנה לשיחות מוקלטות בין ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, לבין היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, עו"ד אביחי מנדלבליט - ממחישה את היעדר יכולת הפיקוח על רשויות חקירה בכל הנוגע לחיפוש במכשירי מחשב.
בינואר 2022, קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי (הלכת אוריך) כללים להליכי חדירה וחיפוש במחשב ובמכשירים סלולאריים. פסק הדין למעשה מנציח פרקטיקות נהוגות במשטרה ובבתי המשפט, שמגבילות באופן ניכר את יכולתו של חשוד להתנגד במהלך החקירה לחיפוש במכשיר, אלא רק לאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום. אלא שבשלב זה, המשטרה כבר נחשפה לחומרים שעלולים לפגוע בפרטיות של החשוד ושל צדדים שלישיים שאולי כלל לא קשורים לחקירה, ויתכן שאף חומרים אלו ביססו, במישרין או בעקיפין, את כתב האישום.
בהחלטת בית משפט השלום בעניין אפי נוה מיום 21.7.2024, קבע בית המשפט כי יכל לדון בהתנגדותו של נוה להאזנה לשיחות המוקלטות בינו לבין מנדלבליט (שנשמרו על התקן נייד), רק משום שנוה טען כי שיחות אלו חוסות תחת חיסיון עורך דין-לקוח, אחד החריגים להלכת אוריך. בית המשפט האזין לעשרות השיחות וקבע שאמנם אינן חסויות, אך אינן רלוונטיות לחקירה בעניין נוה.
אם עוצרים בשלב זה של ההחלטה, כבר מצטיירת תמונה עגומה לפיה אלמלא נוה היה מעלה טענה כי השיחות חסויות, לא היה מתקיים כל דיון בשאלה האם ניתן להאזין לשיחות. המשטרה הייתה יכולה להאזין לשיחות ולהשתמש בהן כפי שמוצאת לנכון, ללא כל מגבלה או פיקוח, גם במקרה בו מדובר בחומרים רבים במספרם שאינם רלוונטיים לחקירה, ויתכן שאף פרטיים.
אך המשך קריאה של ההחלטה מצייר תמונה בעייתית אף יותר – אנו נחשפים להסבר המשטרה על דרך פעולתה במעבר על חומרי מחשב, לפיה הם ראשית מאזינים לכלל השיחות והקבצים שנתפסו, ורק אז, "לאחר החשיפה של האוזן המשטרתית השומעת אל כלל התכנים" מפעילים שיקול דעת - אם מדובר במידע פרטי או לא רלוונטי, בהתאם לסייגים שנקבעו בצו החיפוש. גם השופט העיר שמדובר בדרך פעולה ש"מעוררת אי נחת" וכי לטעמו על המשטרה לנקוט בזהירות יתירה בכל הקשור לקבצים על ההתקן הנייד.
השילוב של הלכת אוריך, ששרטטה את המגבלות על הזכויות של חשוד לאתגר החלטות הנוגעות לחיפוש בחומרי מחשב, יחד עם פרקטיקות "מעוררות אי נחת" של משטרת ישראל בחיפוש בחומרי מחשב - מביא ועלול להביא בעתיד לפגיעה בזכויות חשודים, ובפרט בזכות לפרטיות ואף לחשיפה לחומרים חסויים.
מצד שני, החלטה זו עלולה גם ליצור תמריץ בלתי רצוי לחשודים, שבניסיונם להישמע, יעלו טענות שנכנסות בגדרי החריגים הקבועים בהלכת אוריך, כמו טענה לחסיון עו"ד-לקוח (גם אם אינם יכולים לעמוד מאחורי טענות אלו, כמו במקרה של נוה), בכדי שתינתן להם האפשרות (שמשום מה, איננה מובנת מאליה ואף חריגה ונדירה) לעמוד מול שופט ולהסביר מדוע יש למנוע עיון המשטרה בחומרים שיפגע בזכויותיהם.
נוכח השלכות אלו, שמשתקפות בבירור מהחלטה זו בעניין נווה, ובפרט בתקופה בה עולות חדשות לבקרים ידיעות על פעולות שנויות במחלוקת של המשטרה, ראוי בהחלט כי ינקטו צעדים לצמצם את הפגיעה בחשודים באמצעות יכולת בקרה מסוימת על הרשויות החוקרות. כך, ראוי כי בית המשפט העליון ירחיב את החריגים הנדירים בהלכת אוריך, יחליט בתוקף כי פרקטיקות חקירה המעוררות "אי נחת" הן אינן חוקיות, ויתווה למשטרה באופן ברור כיצד עליהם לנקוט בזהירות יתירה, כך שלא יושאר שוב שיקול הדעת המלא אצלה, ללא כל יכולת פיקוח והשגה.
שיר רוזנצוויג היא עורכת דין במשרד ברנע, ג'פה, לנדה ושות' המתמחה בתחומי הפשיעה הכלכלית והאכיפה המנהלית בישראל ובחו"ל
