פרשנותארגון עובדים אוהב עובדים?
פרשנות
ארגון עובדים אוהב עובדים?
בחודשים האחרונים נראה שההסתדרות שכחה את תפקידה להגן על העובדים, ומעדיפה להתמקד בקמפיינים שדווקא עלולים לפגוע בשכירים, בחיסולי חשבונות עם מתנגדי היו"ר והשיא - הגנה על מנהלת מתעמרת
אי אפשר להתבונן על מהלכיה של ההסתדרות הכללית בחודשים האחרונים בלי לתהות אם מדובר בשעמום של ימי קיץ לוהטים או התברברות שמסמנת אבדן דרך. ניקח לדוגמה את מקרה "העובדת המתעמרת" במקורות, שהוא בעצם סיפור על ארגון מבולבל ששכח בשביל מי ועל מה הוא צריך לעבוד.
מעשה בעובדת שמאיישת משרה בכירה ורגישה בחטיבת משאבי האנוש של חברת המים הלאומית, הנאשמת בהתעמרות ממושכת בעובדות שהיו כפופות לה ואשר כמה מהן גם התפטרו, כי עם כל הכבוד לערך העבודה ולחשיבות הקריטית של הפרנסה — יש גבול לכמות הצפרדעים שעובד מסוגל לבלוע. כשהחשדות נודעו להנהלה, גייס המנכ"ל עמית לנג מומחית לדיני עבודה, השופטת (בדימוס) יפית זלמנוביץ גיסין, למען תבדוק ותמליץ. על בסיס דו"ח ממצאים עב כרס שקיבל בתום הבדיקה, הוא עדכן את חברי הדירקטוריון, הכניס לעניינים גם את רשות החברות הממשלתיות והורה על הדחה מהירה של העובדת: "מקרה קיצון" הגדיר זאת לנג באיגרת ששיגר לעובדיו.
אלא שוועד העובדים במקורות החליט לתפס צד בסיפור, ולא את זה של עובדות ועובדי החברה. בשם הגיבוי שהחליט להעניק לעובדת הבכירה, הוא שיבש בשבוע שעבר את הפעילות בכמה מאתרי החברה הארץ. "שיבושים מינוריים" כהגדרת יו"ר הוועד, אילן הללי שהוסיף "אבל השמיים הם הגבול".
יו"ר הוועד מקל בטענות נגד הבכירה, גם על ההיקף ועל המנדט של בדיקת השופטת: "קשקושים", "בסך הכל לא אמרה לעובדות שלה 'בוקר טוב'", "עובדות זמניות שהתמרמרו כי לא קיבלו קביעות", "עובדות שבקשתן לעבוד פעמיים בשבוע מהבית נדחתה", "הגבילו את המנדט של בדיקת השופטת".
אפשר היה לצפות שההסתדרות, כארגון עובדים שקשוב לרחשי השטח, יכיר בתופעה של התעמרות במקומות עבודה. בהיותה ארגון עובדים מנוסה, אפשר היה לצפות שמבוגר אחראי מטעמו ירסן את הוועד, ילמד אותו לבחור את מאבקיו ובעיקר בשביל מי להיאבק.
אלא שבמקום למנף את סיפור ההתעמרות במקורות כדי להעיר שיח ציבורי חשוב ונחוץ בעידן של שוק עבודה שמשנה את פניו, ההסתדרות נעתרה לבקשת הוועד והכריזה על סכסוך עבודה בחברה. מתוקף הכרזה כזאת, בסוף החודש יוכל הוועד לנקוט צעדים ארגוניים נגד ההנהלה, לרבות השבתת פעילויות החברה.
עם זאת, קשה לבוא בטענות להסתדרות הכללית בימים כאלה, כשידיו של היו"ר שלה, ארנון בר־דוד, מלאות במעש. הרי הוא שקוע ומושקע בקמפיין פופוליסטי, יקר ומיותר שקורא לצרכנים להחרים יבואנים במסגרת המאבק ביוקר המחייה. בר־דוד עסוק בשיגור פעילים שיפגינו מול בתיהם של נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, ונשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין.
המאבק ביוקר המחייה תוך הדרכת הציבור לצרכנות נבונה הכרחי וחשוב, אך תפקידה של ההסתדרות אינו להיות ארגון צרכנים, אלא גוף שמספק לעובדים גב, כוח וביטחון. על זה משלמים לה חבריה מדי חודש 0.9% משכרם. רוצה בר דוד לסייע במאבק על יוקר המחיה? יתכבד ויתחיל בהפחתה או בהקפאת דמי החבר האלה עד שיבואו ימים אחרים וקלים יותר. ההסתדרות היא גוף עשיר, וסביר להניח שמהלך כזה לא יוביל לקריסתה.
גם התערבות בכאוס ששורר בנמלי הים, היתה יכולה להוריד את יוקר המחיה. לתורים תפעוליים של עשרות אוניות שמחכות ימים ארוכים לפריקה יש מחיר, אותו משלמים צרכני ישראל. אבל בר־דוד יודע על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה, ולכן הוא לא מתעסק עם ועדי הנמלים. קל יותר לשגר מפגינים לבתים של תומר ושל לין ולקרוא לציבור להחרים את מוצרי קימברלי קלארק, למשל.
קימברלי קלארק מעסיקה כ־1,000 עובדים במפעלים בנהריה, חדרה ועפולה, מרכז לוגיסטי גדול בצריפין ועוד. בהתממש תרחיש דמיוני ומופרך של חרם צרכנים מוצלח במיוחד שיפגע קשות ביצרנית החיתולים ומוצרי הספיגה - מי שעלולים לשלם בעל כורחם את המחיר עלולים להיות העובדים. וכיצד בר־דוד יביט להם אז בעיניים? אולי יספק להם תעסוקה בהסתדרות, כי תמיד צריך עוד מפגינים מול הבתים של לין ותומר.
כאילו כל זה לא מספיק, לבר-נתן נותר זמן לעסוק בחיסולי חשבונות. במאי האחרון התקיימו הבחירות לראשות ההסתדרות, שהסתיימו בניצחון מוחץ של בר־דוד על יריבו יו"ר ההסתדרות לשעבר, עופר עיני. בשבועות שחלפו מאז, בר־דוד הספיק כנראה לשכוח מי בחר אותו לתפקיד, אך לא שוכח מי התמודד מולו. זה התחיל בהחלפתה הבהולה של מנכ"לית רשת החינוך עמל של ההסתדרות, רוית דום, שנשואה לעיני. דום מונתה על ידי עיני לתפקיד במהלך שעורר ביקורת ציבורית חריפה, ורק אחרי המינוי הודו השניים שהם בזוגז;יות. ההודעה שההסתדרות הוציאה על החלפתה במנהלת החדשה, קארן טל, לא כללה אפילו את שמה של המנכ"לית היוצאת, שלא לדבר על איזו מילת תודה בסיסית. יממה לאחר מכן ההסתדרות גמגמה משהו על "טעות סופר".
בימים האחרונים הגיע תורו של יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקבי, לשלם את מחיר אי תמיכתו בבר־דוד בבחירות האחרונות. יעקבי כיהן בתפקיד מ־2006, עבד בהסתדרות כ־40 שנה, ובר־דוד ביקש את הדחתו בשל תמיכתו הגלויה בעיני. בהסתדרות אומרים כי יעקבי מסיים את דרכו בה ב"רוח טובה".
נראה כאילו הימים העמוסים של יו"ר ההסתדרות בר־דוד, לא משאירים לו זמן לזוטות, כמו הגנה על עובדות ועובדים במקורות מפני עובדת שנאשמת בהתעמרות.
