החרם הטורקי: כל המכות למשק וגלי ההדף לכיס של הישראלים
החרם הטורקי: כל המכות למשק וגלי ההדף לכיס של הישראלים
הקונספציה שאפשרה את ההתמכרות למוצרים הזולים מטורקיה התפוצצה באחת בעקבות המהלך של ארדואן, ודווקא כשהתעשייה הישראלית בשפל. מההתייקרות הצפויה במחירי הדירות, דרך עלייה במחירי המכוניות, ועד ייקור מוצרי המזון והצריכה – פגיעות העומק שיורגשו כבר בקרוב
השלכות החרם על ישראל שעליו הורה נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן יגיעו כבר בקרוב מאוד לכיסם של הישראלים. חומרי גלם בסיסיים לתעשייה לא יגיעו, ומחירי הסחורות יאמירו. מחירי הדירות עלולים לעלות, כך גם מחירי מוצרי המזון. כל זאת לצד סימני שאלה סביב יבוא הנפט לישראל שעובר דרך טורקיה. "כלכליסט" צולל לעומק הפגיעות המצפות לישראל.
תעשייה - מדיניות נתניהו להסרת מכסים עצמה עיניים כשאורות אדומים נדלקו
המדיניות של ממשלות נתניהו בעשור האחרון, שכללה הסרת מכסים שהיו אמורים להגן על תעשיות חיוניות, הפילה פעם אחר פעם על מזבח היבוא הזול מטורקיה מפעלים, קווי ייצור, וידע שערכו לא יסולא בפז. אמברגו הסחורות שהטיל הנשיא הטורקי ארדואן על ישראל תופס את התעשייה הישראלית רזה במיוחד, אחרי שנים ארוכות שבהן נאלצה להתאים את עצמה לסביבה מוטה יבוא. את זרי הקוצים התעשיינים והצרכנים צריכים לשגר לשרי ממשלות נתניהו שעצמו עיניים כשהאורות האדומים הבהבו ונראו ממרחקים.
עוד ועוד מפעלים וקווי ייצור דעכו ונסגרו כאן כשבמקביל עוד ועוד מכולות שעמוסות בסחורות זולות מטורקיה גדשו את נמלי הים בחיפה ובאשדוד. במשרדי האוצר והכלכלה התעלמו מהאזהרות התכופות על כך שההתמכרות לזול הטורקי תתפוצץ לכולנו בפרצוף ונשבו בקונספציה שארדואן ימשיך ויקפיד על הפרדה מוחלטת בין פוליטיקה לכלכלה.
כתבות נוספות בנושא:
הם האמינו שאם גם אחרי משבר המשט ב־2010, שבמהלכו נהרגו 13 אזרחים טורקים, ארדואן לא פגע ביחסי המסחר שלו עם ישראל, גם במשבר הנוכחי בעזה הוא יסתפק בטרמינולוגיה ארסית ובהפרחת איומים ריקים. אלא שגם במקרה הזה הקונספציה הישראלית התנפצה לרסיסים וההחלטה של טורקיה על עצירת קשרי המסחר התקבלה בארץ בהפתעה גמורה. ביום חמישי בבוקר, שעות לפני שהחלו הדיווחים הראשוניים על ההסלמה בזירה הטורקית, גורם ממשלתי–כלכלי בכיר התייחס לאיומי טורקיה לאמברגו סחורות כהוצאת קיטור בלבד של ארדואן וטען שהשטח מתנהג כפי שהתנהג בימים שקדמו למלחמה.
כך, אחרי שנים שבהן עודדה וטיפחה את היבוא אליה ישראל מוצאת את עצמה במשבר הנוכחי עם מפעלים בודדים בענפים שנחשבים קריטיים לרציפות התפקודית של המשק בחירום כמו ייצור שמן, מלט, כבלים למשק החשמל, פלדה וברזל לבנייה. זאת, בזמן שמדינות רבות אחרות דווקא ריסנו יבוא של תוצרת זרה כדי להגן על התעשיות האסטרטגיות שלהן בדיוק מפני תרחישים של אמברגו סחורות, כמו זה שהטיל ארדואן על ישראל.
ההשלכות של האמברגו הטורקי אורבות מעבר לפינה ויורגשו בישראל כבר בימים הקרובים. חומרי גלם בסיסיים לתעשייה לא יגיעו, מציאת מקורות יבוא אחרים דורשת זמן ומערכות של הסכמים וגם כשאלה ייחתמו – סביר שמחירי הסחורות יהיו גבוהים הרבה יותר מאלה שדרשו עד כה ספקי הסחורות בטורקיה. גם סגירת פערי המחירים האלה תהיה מתוך ארנקם של הצרכנים בישראל שנאנקים ממילא עם יוקר המחיה שהולך ומכביד. הגברת היצור המקומי כחלופה למוצרים חיוניים שיבואם מטורקיה נבלם כעת, לא ניתנת למימוש בלחיצת כפתור. היא תחייב השקעות משמעותיות בהקמת קווי ייצור, קליטת עובדים והכשרתם ובעיקר ודאות שאותה הממשלה לא מסוגלת לספק למשק. עוד לפני המלחמה התעשייה הישראלית נאנקה עם מחסור חריף ומתמשך של כ־12 אלף עובדים מקצועיים, בעיקר ברצפות הייצור במפעלים. מתחילת המלחמה מצוקה זו רק החריפה. כ־230 אלף, שהם כ־65% מכלל העובדים בתעשייה בישראל גרים בפריפריה, בעיקר בקו של חיפה וצפונה ובדרום. רבים מהם, שגרים ביישובי ספר, פונו מבתיהם בבהילות בתחילת המלחמה, ברוב המקרים לאתרים שמרוחקים משמעותית ממקומות העבודה שלהם. לאלה מתווספת הגבלת כניסתם של אלפי פלסטינים מיהודה ושומרון לאזורי תעשייה ולמקומות עבודה בישראל והצורך של עובדים רבים אחרים להתייצב לשירות במילואים ממושך. "הכבישים בדרום כמעט ריקים. אלפי עובדים עדיין חסרים והקושי שאיתו מתמודדים המפעלים כאן עצום. התעשיינים בדרום שומעים כבר יותר מדי זמן שאוטוטו מתחילים להזרים לשם תקציבים, לשקם ולהפריח את חבל התקומה אבל בשטח לא קורים דברים", אמר ל"כלכליסט" נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר.
בתוכנית האסטרטגית לשיקום, לחידוש ולפיתוח חבל התקומה בין השנים 2024 ל־2028 שאישרה הממשלה בהיקף כולל של כ־18 מיליארד שקל, נקבע תקציב של 70 מיליון שקל בלבד ל־2024 כדי לממן מהלכים להשבת פעילות התעשייה באזור שדרות והעוטף למצבה טרם המלחמה. "70 מיליון שקל זה לעג לרש", אומר תומר. יובל אזולאי
בנייה - מחירי הדירות יעלו
את הפגיעה החמורה בסחר עם טורקיה חווה ענף הבנייה והתעשייה שמספקת לו מוצרים כבר לפני כחודש כאשר טורקיה הגבילה את הייצוא לישראל של מוצרים מ־54 קטגוריות, רובם המכריע של המוצרים האלה סופקו לענף הבנייה והתשתיות. לכן הערכות הן כי הידוק החרם לא יכול להסב עוד נזק בתחום התשתיות והבנייה, ונראה כי ייפגעו מהמהלך תחומים אחרים שעד עתה לא היו ברשימה. בעקבות הצעדים של טורקיה, בשבועות האחרונים התעשיינים מאתרים אלטרנטיבות למוצרים הטורקים, נעשים ניסיונות לייבא מלט ממצרים וספרד. תחליף לריצופים, קרמיקה, וכלים סניטריים מוצאים בסין שבה אפשר לקנות את המוצרים האלה במחיר נוח יחסית, אלא שהאיום החות'י גרם להתייקרות עלויות ההובלה משם. איטליה היא מקור נוסף למוצרים האלה, אך שם הם יקרים יותר. מורגש מחסור חריף גם באבני חיפוי משום שעד תחילת ההגבלות, טורקיה היתה המקור העיקרי למוצרים מהסוג הזה. התחליף להם הוא אבן חיפוי מקומית או יבוא מסין. מוצרים נוספים שיובאו מטורקיה לענף הבנייה בכמויות גדולות הם זכוכית, פרופילי אלומיניום, כימיקלים וצבעים, לכל הדברים האלה ועוד מחפשים בענף תחליפים.
האירוע הטורקי הוא משקולת שמכבידה על הענף ומתווספת למחסור החמור בעובדים בעקבות הסגר שהוטל על השטחים ב־7 באוקטובר. הבעיה הזו מכבידה על הענף, אך גם על התעשיות שמספקות לו מוצרים. תעשיין בכיר אומר ל"כלכליסט" כי חברות דבקים, בטונים, טיח ואבנים משתלבות חוות ירידה של 50% בהזמנות בגלל המחסור בעובדים. הסיבה לכך היא שללא עובדים הקבלנים לא פותחים אתרי בנייה ולכן לא מזמנים מוצרים. כך נוצרה תנועת מלקחיים - מצד אחד חרם טורקי שמייקר מאוד את יבוא המוצרים, ומצד שני האטה בענף הבנייה בגלל מחסור בעובדים. גורמים בענף מעריכים שיהיו מפעלים שיתקשו לצאת מהמשבר הזה. האירוע הזה ישפיע בסופו של דבר על הציבור מכיוון שמחירי הדירות צפויים לעלות באופן חד, משתי סיבות - האטה בבנייה תוביל לצמצום בהיצע הדירות. ומצד שני התייקרות המוצרים תתגלגל בסופו של דבר למחיר הדירה כי עוד לא נולד הקבלן שמוכן למכור דירה בהפסד. אמיתי גזית
ספנות - עסקי השטעון צפויים להיפגע
עוד לפני ההודעה הרשמית של משרד המסחר הטורקי על החרם, הראשונים שהבינו כי יש בעיה חדשה בסחר בין ישראל לטורקיה הם אנשי תעשיית הספנות שראו כי המכס הטורקי מסרב לשתף איתם פעולה. "הביטול הזה גרם לסחורות להיתקע באמצע שרשרת האספקה בגלל שהמכס הטורקי לא נותן להכניס סחורות ולהוציא סחורות, היו אוניות שנסעו חזרה אחרי שהפליגו", סיפר ל"כלכליסט" נשיא לשכת הספנות ד"ר יורם זבה. רוב המטען שמגיע מטורקיה לישראל עובר דרך הים, ואחת הסיבות לכך שטורקיה הפכה ליעד ייבוא מרכזי של הישראלים, מלבד עלויות הייצור הזולות, הוא המרחק הקצר יחסית בין שתי המדינות – "מדרום טורקיה זה 18 שעות הפלגה, זה כלום. בגלל המלחמה והחות'ים דמי ההובלה עלו כבר ב־%20. המקורות האחרים יהיו יותר רחוקים וגם זמני האספקה יהיו גדולים יותר. אם האלטרנטיבה עכשיו היא להביא יותר פלדה מסין אז זה פחות טוב".
החרם הטורקי שהגיע אחרי המצור החות'י על הים האדום פוגע גם בחלומות הישראליים על כך שהמדינה תוכל לתפקד בתור "האב" – מסחר שיקשר בין המזרח הרחוק לים התיכון, וכתוצאה מכך עסקי השטעון (שימוש בנמל כנקודת מעבר סחורות) צפויים גם הם להיפגע: "החות'ים גרמו לכך שכל הקווים מקיפים את כף התקווה הטובה ומורידים את המטענים למערב הים התיכון. זו מכה נוספת, היו הרבה מטענים של שטעון וזו פרנסה גדולה לנמלים פה. נמל המפרץ הרוויח מזה. שלושה קווים ביטלו את השירותים שלהם עם טורקיה, גם מטען כללי וגם מכולות", אומר זבה וקורא למדינה לשפות את החברות שייפגעו בטווח הקצר מהמהלך הטורקי, כפי שנעשה בעקבות המצור החות'י. המהלך הטורקי מהווה הפרה בוטה של הסכמי איזור הסחר החופשי בין המדינות הדורשים התראה של חצי שנה לפני נקיטת מהלכים מהסוג הזה. יובל שדה
תעופה - טורקיה עדיין יבואנית מטען אווירי רביעית בגודלה
עד ל־7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, טורקיה היתה אחת משותפות הסחר המרכזיות של ישראל בכל הקשור לתעופה ותיירות. היא היתה יעד התעופה המרכזי של התייר הישראלי ב־2023, כאשר 2.3 מיליון נוסעים טסו אליה, מספר המהווה 13.1% מכלל הטסים מנתב"ג, בין היתר מפני שהמדינה משמשת לא רק כיעד תיירותי אלא גם כהאב מרכזי לטיסות קונקשן. טורקיש איירליינס היתה החברה הרביעית בגודלה מבחינת פעילות בנתב"ג ב־2023 (לפני ישראייר וארקיע) עם כ־1.1 מיליון נוסעים וחברת הלואו קוסט הטורקית פגסוס היתה החברה השביעית מבחינת מספר הנוסעים עם כ־692 אלף. ככל שהתקדמה המלחמה ועם החרפת הרטוריקה הטורקית נגד ישראל צומצמו הטיסות ההדדיות עד שהופסקו לחלוטין – וכרגע אין אף טיסת נוסעים ישירה הפועלת בין ישראל לטורקיה.
אך לא כל הטיסות בין טורקיה לישראל הופסקו, וחלקן עדיין רשומות בלוח הטיסות של נתב"ג (נכון לאתמול), כשהכוונה היא לטיסות מטען. ב־2023 טורקיש איירליינס היתה החברה השנייה בגודלה מבחינת טיסות מטענים שנחתו בנתב"ג (אחרי אל על) וזו פרקה בישראל כ־10.6 טון סחורות. טורקיה היתה המדינה השלישית בגודלה מבחינת מטען אווירי הנכנס לישראל, כאשר ב־2023 נכנסו דרך נתב"ג 21.5 אלף טון סחורות. אמנם טורקיש הפסיקה לטוס לישראל, אך חברות אחרות תפסו את מקומה ובמרץ נותרה טורקיה היבואנית הרביעית בגודלה לישראל בכל הקשור למטען אווירי גם בעת המשבר הנוכחי. יובל שדה
נפט - מה יעלה בגורלו של יבוא הנפט לישראל שעובר דרך טורקיה
בשוק האנרגיה בישראל ממתינים בדאגה לימים הקרובים כדי לבחון אם ההחלטה הטורקית להפסיק את יחסי המסחר עם ישראל תכלול גם את הפסקת העברת הנפט מאזרבייג'ן, מספקיות הנפט המשמעותיות לשוק הישראלי, דרך שטחה של טורקיה. נכון לכתיבת שורות אלו, בשוק האנרגיה הישראלי טרם קיבלו הודעה מספקיות הנפט על הפסקת המסחר, אך לא פוסלים אפשרות שהודעות מסוג זה יגיעו בימים הקרובים. אם תרחיש כזה אכן יקרה, בשוק האנרגיה הישראלי יידרשו להסית את הרכישה לשווקים אחרים, מה שעלול להשפיע גם על עלות הדלקים וההובלה שלהם לבתי הזיקוק בישראל. ההחלטה בנושא הנפט מורכבת עבור ארדואן – שכן היא תפגע גם באזרבייג'ן, שותפה של טורקיה.
בינואר האחרון ייבאה ישראל מאזרבייג'ן נפט בהיקף של קרוב ל־300 מיליון דולר – המדינה אליה ייצאה אזרבייג'ן את הכמות הגדולה ביותר של נפט גולמי. הנפט הגולמי שמופק באזרבייג'ן עובר דרך צינור באקו-טביליסי-ג'יהאן (BTC), ובנמל ג'יהאן שבטורקיה עובר הנפט למכליות הנפרקות בנמל חיפה לקראת זיקוק הנפט ומכירה לתחנות הדלק ולתעשייה ברחבי הארץ בשני בתי הזיקוק בישראל (בזן בחיפה ובית הזיקוק אשדוד). כיום פריקת הנפט הגולמי בישראל נעשית בשלושה נמלים: חיפה, אשקלון (קצאא) ואילת. בנמל אילת כמעט ולא נפרקו מיכליות נפט עוד לפני המלחמה, ולא מן הנמנע שלא יהיה ניתן לפרוק מיכליות נפט בנמל. לכן, לא מן הנמנע שבמידה ותיעצר הובלת הנפט דרך טורקיה – בישראל יידרשו לאתר מקורות חלופיים, כשטרם ברור אם לאלו תהיה עלות נוספת. חברות הדלק ובתי הזיקוק יידרשו לחפש מקורות חדשים לנפט הגולמי – ולפרוק אותם בנמלים של קצא"א וחיפה. מלבד ייבוא הנפט, בזן גם מייצאת את התזקיקים לטורקיה. ב־2023 כ־21% מהייצוא של בזן היה לטורקיה, כך שלהפסקת המסחר עם טורקיה השפעה נוספת על פעילות החברה. עדיאל איתן מוסטקי
רכב - עלויות ההובלה יעלו
המהלך של ארדואן צפוי לפגוע ביבואני הרכב הישראלים וגם בצרכנים. יצרני הרכב הגדולים מייצאים מטורקיה לישראל שורה של מכוניות פופולריות: יונדאי I 20, טויוטה קורולה, פורד טרנזיט ואחרות. לפי נתוני איגוד יבואני הרכב, נכון לאשתקד יובאו ארצה 23,363 מכוניות מתוצרת טורקיה מתוך 270,023 מכוניות, נתון הממקם את טורקיה במקום הרביעי ביבוא ארצה.
"יצרני הרכב המערביים מקבלים סובסידיות מן הממשל הטורקי, הם לא יכולים להמרות את פיו של ארדואן והם לא יעשו זאת. בלית ברירה אוניות יצאו מנמלי טורקיה לסלוניקי והמשמעות היא תוספת של עשרות עד מאות יורו לעלות ההובלה של רכב", אמר ל"כלכליסט" בכיר בענף. תומר הדר
מוצרי חשמל - "הספקים מטורקיה קיבלו איומים על חייהם אם יעבדו עם ישראל"
"הכל התחיל ב־9 באפריל כשארדואן הגביל יצוא של 57 מוצרים לישראל. היות שאנחנו מייבאים כמויות גדולות מטורקיה ישר הבנו שהולך להיות פה אירוע", מסביר בעלים של אחת מחברות השילוח בארץ שמתאר את הקשיים לייבא מטורקיה. "ככל שאני מעמיק לפעול נגד אמברגו של מדינה, אני מבין שזה משהו מאוד מסובך, קשה ודורש יצירתיות. אני משלח מכולות ועושה יצוא ממדינות שלישיות, למשל יוון, איטליה או רומניה, ומשם יצוא לישראל. זה מאריך את השרשרת הלוגיסטית פי שניים גם ברמת התפעול וגם בתמחור".
לדבריו, הספקים מטורקיה קיבלו איומים על חייהם אם יעבדו עם ישראל. "הם ממש מפחדים, קיבלו איומים חריפים שייכנסו לכלא ויהרסו אותם". גם עניין מעבר הכספים מהווה בעיה שכן חברת השילוח הישראלית צריכה להעביר כסף לטורקיה דרך גורם שלישי במדינה זרה.
הפעימה השנייה מצד ארדואן בסוף השבוע החריפה עוד יותר את המצב. לדברי בעל חברת השילוח, "אין כמעט חברה בישראל שלא מייבאת מטורקיה. משטראוס, תנובה, קוקה קולה טמפו ואחרות. לעסקים כאלה לוקח חודשים למצוא ספקים חלופיים, הם חתומים על עסקאות והתחייבויות. אם זה יימשך הרבה זמן יהיה מחסור בהרבה סחורות כמו למשל שמן זית. זאת רעידת אדמה. אני חושב שהממשלה פה מצניעה מאוד את הנזק שזה גורם לסוחרים ישראלים".
גורם נוסף בתחום השילוח אומר כי המשלחים בישראל מנסים לחפש פתרונות "וזה לא משנה איזו מדינה שלישית זו תהיה, זה תמיד מסובך. ישראל יכלה לפתור את המצב ולא לחמם אותו עוד יותר. השר ישראל כץ מוציא ציוצים וזה משפיע ישירות. המדינה צריכה לפעול במישור המסחרי, לא הפוליטי, כי אני יודע שהספקים בטורקיה ממורמרים בצורה מטורפת על הממשל שלהם. הכלכלה הטורקית הרוסה ועוד נזק כזה לא עוזר להם".
בענף מוצרי החשמל, שהיבוא ממנו לישראל מגיע למעל מיליארד שקל בשנה, צופים כי בשלושה חודשים הקרובים לא תורגש דרמה כי היבואנים הצטיידו עם סחורות ויש להם גם הזמנות שיצאו ונמצאות בדרך לישראל. אך כבר ביולי הקרוב, לקראת ההזמנות לראש השנה, צפוי מחסור.
שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר ויו"ר חברת האופנה בריל, מאמין ש"הבעיה העיקרית היא לענף מוצרי הבנייה והמתכות. ייקח זמן למצוא ערוצים חלופיים". תורג'מן אומר שמה שישראל צריכה לעשות בראש ובראשונה זה להרגיע את המצב ולא להסלים אותו. "כשישראל כץ קורה לארדואן דיקטטור זה לא מרגיע את המצב. אנחנו לא צריכים חזית נוספת. יש לנו מספיק. בואו נרגיע ונתאזר בסבלנות ובסוף בטווח של שבועות העסק הזה ירגע. גם אם בטווח המיידי המחירים יעלו מעט". אורנה יפת
מזון ומוצרי צריכה - "עוצרים כל הזמנה שמודפסת עליה תווית בעברית"
החלטת טורקיה לנתק את קשרי המסחר עם ישראל מציבה אתגר ליבואנים של מותגי הצריכה הבינלאומיים ולמותגים הפרטיים של הקמעונאים, המהווים אלטרנטיבה זולה יחסית למותגים המובילים. בעוד היצרנים המקומיים מייבאים מטורקיה בעיקר חומרי גלם, להם ניתן למצוא מקורות תחליפיים, לחלק ניכר מהקונצרנים הבינלאומיים הגדולים בתחום מוצרי הצריכה, כמו יוניליוור, פרוקטר אנד גמבל ופלמוליב-קולגייט, יש מפעלים בטורקיה, מהם רוכשים היבואנים הבלעדיים בארץ ובהם: דיפלומט, שסטוביץ ויוניליוור ישראל את המוצרים המשווקים בישראל כמו דאודורנט ספיד סטיק, סבונים של פלמוליב, אבקות כביסה אריאל וחיתולי פמפרס.
5 צפייה בגלריה
מימין: אדם פרידלר מבעלי גוד פארם, ונעם וימן יו"ר דיפלומט. מבצעים רכש מהמפעלים בטורקיה
(צילומים: עוז מועלם, קרן בן ציון)
לאותם קונצרנים יש מפעלים גדולים נוספים ברחבי העולם, אולם חסמים מקומיים מכבידים על האפשרות שהיבואנים המקומיים יעברו לרכוש מהם את המוצרים. כך, למרות שמדובר באותה אבקת כביסה, שיש ליבואן רישיון לייבא לישראל, ברגע שהיבוא נעשה ממפעל שונה, דורש משרד הבריאות לעבור הליך רישוי מלא למוצר חדש. ל"כלכליסט" נודע כי בשנה החולפת ניסו יבואנים ישראלים לקדם יבוא מותגים בינלאומיים ממפעלים שיש לקונצרנים הגדולים באיחוד האמירויות, אך לטענתם, עד כה לא קיבלו את אישור משרד הבריאות.
פתרון חלופי שעומד בפני היבואנים יכול להיות יצוא של המוצרים מטורקיה לקפריסין ומשם לישראל, אך הדבר יהיה כרוך בעלויות נוספות. בחברות נמנעים מלהתייחס רשמית לנושא בשל הרגישות מול הקונצרנים הבינלאומיים, והן כיוון שמנהליהן עדיין אוחזים בתקווה שמדובר בהצהרות שלא יתממשו בשטח: "היצרנים הטורקים מתנגדים לארדואן ומעוניינים להמשיך בקשרי המסחר", אמר בכיר באחת החברות. אלא שלמרות הדברים, בחברות כבר החלו להיערך לשינוי: "האורות דולקים במשרדים מיום חמישי בערב ואנחנו מפעילים חדר מצב. אמנם יש לנו מלאים, אבל בודקים איזה מוצרים נכון להעביר לרכש ממפעלים במדינות אחרות ואילו עדיף לייצא למדינה אחרת ומשם לייבא לישראל", חושף בכיר בחברה אחרת.
לדברי אדם פרידלר, מבעלי גוד פארם המתמחה ביבוא מקביל, שרואה בטורקיה "סין של אירופה": "הם עוצרים כל הזמנה של מוצרים שמודפסות עליהם תוויות בעברית, כך שכרגע לא ניתן לעקוף את החרם".
לדברי פרידלר, המדינה צריכה להודיע כעת שכל מוצר שמיובא כתחליף למוצר המקביל שיובא עד כה מטורקיה, יזכה להקלה בתהליך הכניסה לישראל, אבל חושש שהדבר לא יקרה: "הרגולטורים לא מבינים את גודל השעה. מתחוללת קטסטרופה כלכלית והם לא נוכחים באירוע. עד שיתעוררו, המדפים פה יתרוקנו ואז יהיה מאוחר מדי". ההכרזה על החרם הטורקי נרשמה בעיצומו של גל התייקרויות רחב ועלולה להחריף את המצב כיוון שחלק לא מבוטל ממוצרי המותגים מיובאים מטורקיה. נורית קדוש
תרבות - "השקעות בתוכן ישראלי כמעט קפאו"
גם עולם התרבות סופג ביטולים וחרמות בעקבות המלחמה, והחשש הוא שהחרם הטורקי רק יחמיר את המצב. שיתופי פעולה בתחומי הטלוויזיה והקולנוע, הופעות של להקות מחול בעולם וגם הרכבי מוזיקה זוכים לכתף קרה מצד מפיקים ומנהלים בעולם. לתחרות האירוויזיון יצאה המשלחת הישראלית מלווה באבטחה כבדה ותחת אזהרת מסע לישראלים.
השבוע פורסם כי ענקית הדיגיטל אפל אסרה על "כאן 11" לשדר העונה השלישית והמצופה של "טהרן", שבהפקתה היא מושקעת, והוקפאו צילומי העונה הרביעית. בחודש שעבר בוטלה הקרנת הסרט "העיר הזאת" בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בבייג'ין על רקע היחסים המתוחים בין ישראל לסין בעקבות המלחמה. בנובמבר בוטלה ברגע האחרון גם השתתפות סדרת הטלוויזיה "חאנשי" של הוט בפסטיבל הסרטים בשטוקהולם.
מאיה פישר, מפיקה בכירה ומנהלת מחלקת הטלוויזיה והקולנוע בחברת ההפקות גרין פרודקשנס, אומרת כי "את המשבר אנחנו מרגישים כבר שנה וחצי מרגע שהממשלה הנוכחית נכנסה, אבל מאז שהתחילה המלחמה בעזה המצב קטסטרופה, ואני מדברת במונחים של חרם מוחלט שהמאפיין הקשה שלו הוא 'חרם שקט' והוא הכי מסוכן בעיני". לדבריה, "הבעיה המרכזית היא שאנחנו 'רעילים' וכולם מעדיפים לא לגעת בנו. בחצי השנה האחרונה ההשקעות בתוכן ישראלי כמעט קפאו, חלק מההתחייבויות שהיו קודם בוטלו ואלה שלא ביטלו אנחנו חיים בחרדה מתמדת שאולי תיכף כן". לדברי מנכ"לית קרן הקולנוע הישראלי נועה רגב, "לצערנו גם תעשיית הקולנוע הישראלית נפגעה קשות בשל המלחמה. אך אני מאמינה שלאחר תום המלחמה נוכל לשקם את הקשרים הבינלאומיים". מאיה נחום שחל
