דעהחוק גיל הפרישה כבר לא רלוונטי
דעה
חוק גיל הפרישה כבר לא רלוונטי
העלייה החדה בתוחלת החיים יצרה תקופת חיים חדשה שיכולה להימתח על פני שלושים שנים מהפרישה ואף יותר, תקופה הדורשת משאבים ומקורות פיננסים. בעידן של מערכות פנסיה מופרטות ושוק עבודה תחרותי, אין כמעט משמעות ל"גיל פרישה". ראוי לאפשר לחפצים בכך להישאר במעגל העבודה
חוק גיל פרישה חובה נחקק בשנת 2004, על החוק חתום שר האוצר בנימין נתניהו. החוק היה חוליה ברפורמות משמעותיות ששינו באופן דרמטי את שוק ההון והפנסיה בישראל. האם החוק מתאים גם לתקופה הנוכחית?
במהלך השנים הושמעו טענות רבות כלפי חוק גיל פרישה המאפשר לחייב עובד לפרוש רק בשל הגיעו לגיל פרישה; הטענות העיקריות נגד החוק הן כי מדובר בחוק מפלה, חוק המעודד ומנציח גילנות (אייג'יזם - דעה קדומה כלפי אדם הנובעת מעצם גילו) וחוק הפוגע בזכויות חוקתיות בסיסיות. מוסכם על כולם שככל שהזקנים ימשיכו להיות פעילים, חיוניים ומשתלבים בחברה, כך ייטב להם, לסביבתם הקרובה ולחברה כולה.
מעבר לטענות הנ"ל יש לבחון את הסוגייה גם מזווית נוספת ורלוונטית - הזווית הפנסיונית. מזה שלושה עשורים פועלת המדינה בעקביות ובנחישות לצמצום המעורבות הממשלתית וביטול רשתות הביטחון בתוכניות הפנסיה. מעבר משיטת זכויות (פנסיה המחושבת עפ"י וותק ושכר) לשיטת פנסיה צוברת (צבירת כסף), צמצום אגרות חוב מיועדות ועוד מהלכים ששינו את "כללי המשחק" הפנסיוניים. במילים אחרות, מדינת ישראל גלגלה את סיכוני שוק ההון והסיכון שבעליית תוחלת החיים אל החוסכים עצמם. אגב, מדובר במגמה עולמית בתמיכת ארגון ה-OECD שדוחף גם להעלאת גיל הפרישה במדינות השונות בשם "היציבות הכלכלית".
חיסכון פנסיוני הולם מחייב הפקדות לאורך שנים רבות, לכן מחקרים מעריכים ששיעור הפנסיה של הפורשים בעתיד עלול להגיע ל 35% - 40% מהשכר המבוטח בלבד, לעומת 70% של עובדים הפורשים מתוכניות הפנסיה הוותיקות. הפגיעה הגדולה בחיסכון הפנסיוני נובעת בעיקר מהעדר "ביטחון תעסוקתי", מסתבר ש"האויב" הגדול של הפנסיה טמון ב"אי יציבות תעסוקתית" ולא בהכרח בדמי הניהול שהופחתו במהלך השנים או התנודתיות בשווקים.
סביר להניח שתהליכי הגלובליזציה, השינויים הטכנולוגיים והדיגיטליים, הפרטות של שירותים ממשלתיים ימשיכו לאפיין את הסביבה העסקית ויחריפו את המצב הקיים; וההסתברות של עובד להיפלט משוק העבודה כבר בשנות ה- 50 לחייו אף תעלה. בהקשר זה של הפנסיה כדאי לציין את גלי העלייה שמביאים עימם אוכלוסיות מבוגרות יחסית, כמו עליית יהודי ברית המועצות בשנות ה-90 וכעת גל העלייה צפוי מאוקראינה ורוסיה, שמטבע הדברים מתחילות לחסוך לפנסיה בגיל שאינו מאפשר צבירה הולמת לגיל הפרישה.
לשינוי המצב נדרש שינוי בתפיסה אם כך, מצד אחד "המדינה" פעלה ופועלת להוריד מעצמה את "נטל" הפנסיה לטובת יציבות פיננסית ואיתנות כלכלית, כמצופה בעולם גלובלי מצד שני, המדינה חוקקה חוק אשר על פניו עלול לפגוע ב"חוסן הכלכלי" של הפרט ומשפחתו ולמנוע ממנו להמשיך ולהתפרנס בכבוד.
באתר כל-זכות מסבירים ש"גיל פרישת חובה הינו הגיל שבו מעסיק רשאי לחייב עובד לפרוש לגמלאות (גיל 67 לנשים וגברים). כפי שניתן לשים לב, החוק מנוסח בזהירות רבה עם ניסיון ל"מסגר" את התופעה; "מסגור" הינו מונח בתחום הכלכלה ההתנהגותית ומתייחס לתהליך שבו אנשים מגבשים את תפיסת עולמם בקשר לנושא מסוים, או משנים את תפיסתם הקודמת לגביו). כאמור נכתב "...המעסיק רשאי לחייב עובד לפרוש לגמלאות.." ולא נכתב "המעסיק רשאי לפטר את העובד..". נחדד, מהניסוח הראשון משתמע אירוע שיכול להיתפס חיובי – פרישה, לעומת הניסוח השני שעלול היה להיתפס עם קונוטציה שלילית - פיטורין. יותר מזה, הניסוח מאפשר לארגונים לאמץ אותו כברירת המחדל בקלות יחסית.
עוד מציינים באתר כל-זכות – "אם עובד/ת מבקש/ת להמשיך ולעבוד מעבר לגיל זה המעסיק חייב לשקול את הבקשה באופן פרטני"; ההנחיה להתייחסות "פרטנית" היא תוצאה של פסקי דין שנתנו במהלך השנים בסוגיה זו. בית המשפט הבין את הבעייתיות ב"ברירת מחדל" שאינה עולה בקנה אחד עם שמירת זכויות עובדים, במיוחד כאלה שלא בהכרח צברו מספיק שנות עבודה וזכויות פנסיוניות לאורך השנים ולא צפויים להיקלט ב"חיקה החמים" של קרן הפנסיה.
תכנון ארוך טווח
לסיום, העלייה החדה בתוחלת החיים והגידול המשמעותי בשיעור הזקנים באוכלוסייה יצרו תקופת חיים חדשה שיכולה להימתח על פני שלושים שנים מהפרישה ואף יותר, תקופה הדורשת משאבים ומקורות פיננסים. בעידן של מערכות פנסיה מופרטות ושוק עבודה תחרותי, אין משמעות ל"גיל פרישה", למעט הזכות לקבל קצבאות מהביטוח לאומי (נושא מורכב בפני עצמו) והטבות מס כאלה ואחרות.
ראוי לשנות את החוק בהקדם ולאפשר ככל שניתן לבני ה-67 החפצים בכך להישאר במעגל העבודה, בנוסף יש להשקיע בתכנון ארוך טווח הכולל תוכניות אפקטיביות להכשרת עובדים והסבות מקצועיות המותאמות לעולם המשתנה.
קובי רוזין הוא מומחה לשוק ההון והפנסיה, גרונטולוג פיננסי, מרצה בהתנהגות צרכנים במרכז האקדמי לב
