ברגע אחד: אור יהודה הפכה לבירת הריצה של ישראל
ברגע אחד: אור יהודה הפכה לבירת הריצה של ישראל
מרוץ אור יהודה הצנוע שהתקיים בשבוע שעבר, ובו המקצה של אליפות ישראל לריצת 5 ק"מ, נהפך לאחד המהירים שהתקיימו אי פעם בארץ, עם מבול של שיאים אישיים ותוצאות מעוררות השתאות. העובדה שהמסלול היה שטוח ומעגלי אינה הסיבה היחידה לכך
עוד לפני שעלתה השמש ביום שישי האחרון, החניון במרכז שדרות אליהו סעדון שבאור יהודה החל להתמלא עד כדי תפוסה מלאה. מהמכוניות שנהגיהן נאבקו על כל פיסת אספלט פנויה הגיחו שלל דמויות בלבוש ספורטיבי ססגוני. חלקן במכנסי ריצה קצרצרים וגופייה קרבית וממותגת — למרות הקור העז ששרר בחוץ. רובם נראו ערניים וקופצניים מדי לשעת בוקר כה מוקדמת.
"ברוכים הבאים למרוץ אור יהודה", הכריז קולו של קריין שבקע מהרמקולים העוצמתיים שהוצבו במרכז השדרה, ממש מחוץ לפתחו של החניון. "אם אתם בכושר והתכוננתם כמו שצריך למרוץ, אתם תוכלו היום לקבוע לעצמכם שיא אישי".
גם אם לא הכריזו על כך בקול רם, רבים מהבאים בשעת בוקר מוקדמת לאור יהודה עשו דרכם מכל הארץ בדיוק לשם מטרה זו: לרוץ מהר ככל שאפשר על ה”מסלול השטוח, המעגלי והמהיר", שהבטיחו להם המארגנים מבעוד מועד באתר המרוץ.
"אפשר לומר שהוא אפילו מהיר מאוד", טוען בגאווה דובב מזור מחברת מדידת הזמנים Real Timing, ששותפה בהפקת האירוע. הבטחת מארגני המרוץ כללה גם מדידה מדויקת של כל מרחקי המקצים בתחרות ובתור הדובדבן שעל הקצפת, זכייה בתואר אלוף ישראל לרץ והרצה הראשונים שיחצו ראשונים את קו הסיום במקצה ל־5 ק"מ. הקור שרבץ על אור יהודה באותן שעות מוקדמות, בערך 10 מעלות צלזיוס מרעידות ולא נעימות, הפך לנושא השיחה העיקרי בין הרצים המתחממים. "יש תנאים מושלמים היום", הם הסבירו אחד לשני, בדרכם לקו הזינוק, "אי אפשר היה לבקש יותר מזה". כל רץ מתחיל יודע שקור במידה הנכונה הוא אחד מחבריו הטובים ביותר של הרץ השאפתן.
1 צפייה בגלריה
ההזנקה למרוץ אור יהודה. ברגע אחד העיירה הקטנה נהפכה לבירת הריצה של ישראל
(צילום: ריל טיימינג- ראול ב.)
החשמל הורגש היטב באוויר ברגעים שקדמו ליריית הפתיחה. רבים חשו שהיום זה היום שלהם. שהם עומדים לשוב לביתם גאים, וכי לאחר המרוץ יוכלו להעלות תמונה מנצחת וסטטוס ויראלי שיציג את שיאם החדש לראווה. פתיחת המרוץ תאמה לתחושות הללו: במקצה האליפות ל־5 ק"מ עשרות רצים שעטו לפנים בקצב מסחרר כשהם דוחפים ללא הבחנה את חבריהם לענף. ליאת שוחט, ראשת עיריית אור יהודה, התבוננה בנחיל המוטרף שזה עתה שחררה בלחיצת צופר ההזנקה, דוהר על כבישיה של עירה הקטנה והבינה שאין להם שום כוונה להאט בקרוב.
אט אט הנחיל הרחב נמתח למיתר ארוך ודקיק. אין שיחות, אין מילים, רק התנשפויות והלמות צעדים. מלפנים, בכירי הרצים של ישראל, אלו שחיים, נושמים ועובדים ריצה, מכתיבים קצב רצחני ומפוררים את המרוץ. מיד אחריהם דולקים החובבנים המושבעים, אנשים שמתפרנסים מעבודה יומית במשרדים או חברות, אך כאלו שגם עבורם הריצה היא סם של חיים. קור הבוקר התחלף תוך דקות בזיעה נוטפת, בתחושת מחנק ושרירים בוערים. העיניים מתמקדות בשלטים שמורים את הזמן שחלף מאז ההזנקה, בשעונים וברגליים שרצות לפניך. כמה עוד נשאר לסבול ובאיזה קצב? המוח במצב הישרדות ואינו מסוגל למחשבות מורכבות.
"קדימה, קדימה", צועק בטירוף רץ חסון עם חולצה צהובה לחבר שאותו הוא מלווה, "אתה הולך לעשות את זה. היום זה שלך". אין תגובה מהצד השני. רק ריכוז וחפירה אינסופית במאגרים הפיזיים והנפשיים הנדרשים כדי להגיע בחזרה לקו הסיום בשדרות אליהו סעדון. ריצת 5 ק"מ היא אמנם אפיזודה קצרה, אך כזו שמכאיבה. בועטת את הגוף למחוזות אכזריים של אי נוחות. לא מומלץ לבעלי לב חלש, תרתי משמע.
הקילומטר האחרון של המרוץ נדמה כנצח
למרות "המסלול המהיר והתנאים המושלמים", הקילומטר האחרון של המרוץ נדמה כנצח. הרצים שמלפנים הפכו ליריבים מרים שחובה לעקוף, אלו שמאחור הם האויב שעשוי לחלוף על פניך. ממרחק ניתן כבר לשמוע את הכרוז מברך את המסיימים ומכריז על תוצאות שכאילו נלקחו מהסרטים (דוד טייאצ'ו, הראשון מבין הגברים, בזמן של 14:22 דקות; וכרואן חלבי, הראשונה מבין הנשים, בזמן של 16:19 דקות). עם כל צעד נוסף על השדרה, הנשימה נעתקת והקול הנלהב הולך ומתקרב. "תיכף זה נגמר", שואגים מאמנים ממדרכות הרחוב, "רק עוד קצת".
על קו הסיום שבו החיבוקים והחיוכים. אלוהי הריצה, ובטח שהמארגנים, קיימו את הבטחתם ומבול של שיאים אישיים ותוצאות סופר־מהירות ירד על הארץ. לבוקר אחד אור יהודה נהפכה לבירת הריצה של ישראל. המרוץ הפרברי הקטן, שהוכרז לפני מספר שבועות כאליפות ישראל, התגלה כאחד המרוצים המהירים שהתקיימו אי פעם בארץ. מהיר יותר אפילו מאחיו הגדול והמפורסם שמעבר לכביש — מרתון תל אביב.
"העומק הזה אכן נראה לא לגמרי אמיתי", אומר אחד מידעני התחום, שראה דבר או שניים בתחום ומנסה להסביר כיצד ייתכן מרוץ שבו האדם שסיים במקום ה־100 במקצה ל־10 ק"מ, חוצה את הקו כעבור 38:32.73 דקות. "היה מזג אוויר טוב, הרבה אנשים קונים היום נעליים מהירות ומי יודע, אולי היתה אפילו קצת רוח מסייעת".
כנראה שרוב הסיבות נכונות, אבל אי אפשר גם להמעיט בנחישות של מאות הרצים והרצות (ובהכוונה המדויקת של מאמניהם), שהתייצבו במרוץ ביום שישי האחרון כשלנגד עיניהם מטרה אחת בלבד: לטרוף את המסלול של מרוץ אור יהודה. הפייסבוק והאינסטגרם צהלו ושמחו.
