פרסום ראשוןבניגוד לחוות הדעת: ביהמ"ש אישר לקיים צוואה של אישה עם פיגור שכלי קל
פרסום ראשון
בניגוד לחוות הדעת: ביהמ"ש אישר לקיים צוואה של אישה עם פיגור שכלי קל
לפי הצוואה, כל רכושה של המנוחה יועבר לשכניה שטיפלו בה במשך שנים, במקום לבת דודתה, היורשת על פי דין. על פי פסק הדין, המנוחה ניהלה זוגיות המעידה על "חשיבה עצמאית ויכולת לנהל מצבי חיים מורכבים", ושכניה, שטיפלו בה במשך שנים רבות, היו "המשפחה האמיתית בחייה"
האם אנשים עם פיגור שכלי קל יכולים לערוך בעצמם צוואה? בית המשפט פסק כי צוואתה של אישה עם פיגור שכלי קל, שהורישה את כל רכושה, שכולל גם דירות, לשכניה שטיפלו בה במשך שנים, תצא אל הפועל. בכך, דחה בית המשפט לענייני משפחה את התנגדותה של בת דודתה של המנוחה, שלא הייתה בקשר עמה במשך שנים רבות.
בת הדודה טענה ששכניה של המנוחה השפיעו עליה באופן בלתי הוגן, ולהיעדר כשירות לערוך את הצוואה בעצמה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות, היא שוכנעה כי השכנים הוכיחו שהמנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה נכון למועד עריכתה. המשמעות היא שהשכנים יירשו את המנוחה והתנגדות בת הדודה נדחתה.
במהלך המשפט, מומחית מטעם בית המשפט התבקשה להכין חוות דעת וקבעה כי מכיוון שהמנוחה הייתה ברמת פיגור שכלי קל, היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה. אולם, השופטת סנונית פורר קבעה כי "המומחית לא ייחסה כל משמעות ליכולתה של המנוחה לנהל זוגיות ארוכת שנים, למרות שניהול זוגיות יכול להעיד על עצמאות ועל חשיבה עצמאית ויכולת לנהל מצבי חיים מורכבים". השופטת קבעה באופן חריג כי חוות הדעת של המומחית אינה מספקת ואין לאמץ את מסקנותיה, ועל כן יש לפנות לראיות ועדויות אחרות.
מפסק הדין עולה כי בשנת 2001 מונתה אימם של השכנים לאפוטרופסית של המנוחה לאור הקרבה ביניהן. בשנת 2015 חתמה המנוחה על צוואה בפני עדים (שני עורכי דין) בביתה, והורישה את רכושה שכולל דירות ברמת גן - לשני הבנים של השכנה - לא בחלקים שווים. כחמש שנים מאוחר יותר היא הלכה לעולמה. בעלה נפטר שנים קודם, ולבני הזוג לא היו ילדים.
"לא שמרה על קשר"
בת דודתה של המנוחה, שהיא יורשת על פי דין, טענה כי המנוחה הייתה תלויה בשכנתה ובבני משפחתה, והם ניצלו לרעה את מעמדם על מנת לגרום לה להוריש להם את מלוא רכושה. מנגד, הבנים עתרו לקיומה של הצוואה ולדחיית ההתנגדות על כל חלקיה. אחד מהם הדגיש את מערכת היחסים ארוכת השנים בין משפחתו לבין המנוחה ובעלה. הוא גם ציין כי בת הדודה לא שמרה על קשר עם המנוחה זה יותר מ-40 שנה, וכי מעולם בת דודתה של המנוחה לא הוזכרה על ידי המנוחה.
עוד טען אחד השכנים כי משפחתו, מתוך שכנות טובה ולאור מצבה של המנוחה ובעלה, החלו לסייע לבני הזוג, ומערכת היחסים התהדקה בעקבות כך. כל בני המשפחה התגייסו לסייע למנוחה ולבעלה, ולדברי השכן הם היו עבורו סבא וסבתא לכל דבר ועניין. הוא העיד כי למרות שהמנוחה סבלה מפיגור שכלי קל, היא ידעה לדאוג לצרכיה ולקבל החלטות עבור עצמה. לטענתו, הצוואה נוסחה על פי רצונה של המנוחה ומשקפת את המציאות. הבן השני טען כי המנוחה הביעה בעבר את רצונה בפני בית המשפט כי ברצונה להוריש לבני משפחת השכנים את רכושה וכי היא אף נימקה זאת.
בפסק הדין השופטת סנונית פורר הפנתה לדיון בבית משפט שנערך ב-2008 ובמסגרתו המנוחה הביעה את רצונה להוריש את רכושה למשפחת השכנים. "המנוחה אינה הסתירה את רצונה ואמרה בצורה מפורשת כי ברצונה להעביר את רכושה למשפחה. העובדה כי המנוחה לא הסתירה את רצונה ואף ציינה אותו מפורשות לבית המשפט, מחזקת את היותו של שיקול דעתה עצמאי". גם אחד מהעדים לעריכת הצוואה העיד כי המנוחה אמרה לו: "אין לי אף אחד אחר מלבדם".
מפסק הדין עולה כי בת הדודה של המנוחה אישרה כי השתיים לא היו בקשר משנת 1988 וכי גם לפני כן הקשר היה רופף. עוד עולה כי אחד הבנים סיפר כי ידע כבר מילדות שהוא עתיד לסייע למנוחה ולבעלה והיה אחראי על החלפת המצעים בדירתם. השופטת קבעה כי הרושם שהותירה עדותו היה מהימן ביותר. "התובעים (שני הבנים היורשים -ל.ד) הצליחו להוכיח כי המנוחה הבחינה בטיבה של הצוואה, הייתה עצמאית בהחלטה למי לצוות, ידעה את היקף רכושה, ידעה לומר כי אינה חפצה להוריש לבני משפחה אחרים וכי משפחת התובעים הם המשפחה האמיתית בחייה", קבעה השופטת והוסיפה כי "התובעים (הבנים שירשו-ל.ד) עמדו בנטל להוכיח כי לא התקיימה השפעה בלתי הוגנת וכי יש לדחות טענה זו".
כמו כן קבעה השופטת כי על בת הדודה של המנוחה לשאת בהוצאות המשפט בסך כולל של כ-35 אלף שקל. את הבנים ייצגו (בנפרד) עורך דין בעז קראוס ועו"ד ירדן קראוס שוקרון ועו"ד ליאת נח.
עורך דין בעז קראוס, שייצג עם עו"ד ירדן קראוס שוקרון את אחד הבנים שירשו, מסר בתגובה : "'טוב שכן קרוב מאח רחוק' נאמר בדיוק על מקרה זה. בית המשפט בפסק דין אמיץ וחשוב קבע בניגוד לדעת המומחה הרפואי שמינה, שאדם הלוקה בפיגור אינו פסול מלערוך צוואה. מדובר באבן דרך חשובה של שוויון כאשר יש לבחון כל מקרה לגופו".
עו"ד משה בן דוד, בא כוח בת הדודה מסר בתגובה: "אנו שוקלים לערער מאחר והתוצאה היא שבית המשפט נתן גושפנקא לאפוטרופוסות שניצלה את מצב המנוחה. ללקוחה יש עוד שיקולים להגיש ערעור. היא אומנם לא צריכה לתקן את העולם אך בית משפט כן אמור לשמור על תיקון העולם. זו תוצאה קשה שמאשרים לאפוטרופוס ליהנות ממצב בו היו בניגוד עניינים".
