הקלות יבוא המזון מאירופה ממתינות: ראש הממשלה יכריע
הקלות יבוא המזון מאירופה ממתינות: ראש הממשלה יכריע
תוכנית הממשלה לקדם הקלות ביבוא מזון מאירופה נתקלה בחוסר הסכמות בין משרדי האוצר והכלכלה שמוכנים לוותר על הרגולציה המקומית כליל למשרד הבריאות שמבקש לבצע התאמות מקומיות בלבד – והטיפול בבעיית יוקר המחיה מתעכב
בזמן הקרוב יצטרך ראש הממשלה בנימין נתניהו להכריע בין שתי הצעות להקטנת חסמי יבוא המזון לישראל. מצד אחד, עומדת ההצעה של משרד הבריאות המבקשת לתקן באופן נקודתי רגולציה ישראלית, שהתבררה כחוסמת יבוא, אך להמשיך להיות כפופים לה. מצד שני, ניצבת ההצעה של משרדי האוצר והכלכלה המבקשים ללכת צעד נוסף ולקבוע כי יהיה ניתן לייבא כל מוצר מזון המשווק באירופה ללא ההצהרה הנדרשת כיום כי "כל משלוח עתידי יעמוד בדרישות חקיקת המזון, בעת כניסתו לישראל", כלומר שלא תהיה דרישה למעקב אחר הרגולציה הישראלית לשם יבוא.
שתי ההצעות עלו במסגרת הדיונים בוועדת השרים למאבק ביוקר המחיה שהקימה הממשלה, והן מושפעות באופן משמעותי מהקשיים שעליהם הצביעה רשת המזון קרפור בכניסתה לארץ. ראש הממשלה ביקש ממייצגי שתי ההצעות, משרדי האוצר והכלכלה מכאן ומשרד הבריאות מכאן - לנסח מסמכים מפורטים עם ההצעה, והורה ליו"ר רשות האסדרה יואל בריס לנסות לתווך ולהכריע בין ההצעות. נתניהו גם מינה את מנכ"ל משרדו יוסי שלי לדון בהצעות, אך גורמים המקורבים לנושא מסרו כי משקלו של שלי בסוגיה זו נמוך למדי.
מאבקים בין משרד האוצר למשרד הבריאות סביב סוגיות של רגולציה הם לא דבר חדש, והם נובעים מהבדלים יסודיים באופן שבו רואים את העולם מי שמופקדים על כך שהשווקים יתפקדו ביעילות ובתחרותיות לבין האופן שבו רואים את העולם מי שמופקדים ונושאים באחריות על בריאות הציבור.
אך דווקא בנקודת זמן זו ניתן להגיד שרב המשותף על המפריד בין ההצעות. תפיסת רגולציית המזון הבסיסית של משרד הבריאות עברה בשנים האחרונות שינויים מרחיקי לכת, והוא אימץ את התפיסה העקרונית כי ככל הניתן, יש להסתמך ולהתאים את עצמנו לתקינה האירופית. המשרד גם אימץ את תפיסת העומק של הרגולציה האירופית כי יש להעביר ככל הניתן את האחריות בתחום המזון אל העסקים.
כלומר, במקום קביעה של פרטי פרטים בתהליך הייצור, נותנים ליצרן ולמשווק הנחיות כלליות שהוא צריך לתרגם לפעולות קונקרטיות שמוודאות שהמזון תקין. תפיסת העולם הזו מזכירה כמעט את תפיסת העולם של האוצר עד שצריך להתאמץ כדי למצוא את ההבדלים.
במסמך של המשרדים הכלכליים ישנה חזרה על הנתונים הבסיסיים שמטרידים את הישראלים - המזון בישראל יקר מאוד. באותו מסמך נכתב כי מוצרי המזון בישראל (ללא פירות וירקות) יקרים ב־47% בהשוואה למדינות מפוחתות מקבילות. גם אם החישוב הזה מוגזם מעט, הרי שהעובדה שמחירי המזון בישראל יקרים אינה חדשה. אך במסמך של המשרדים הכלכליים טוענים גם כי ניתן לקבוע שרפורמת היבוא שקודמה בממשלת הקודמת לא הביאה לשינוי המספק. הקביעה מתבססת על כך שהיבוא במסלולים החדשים לא התבסס מספיק בחודשים שחלפו ועל שיחות עם יבואנים שתיארו את הקשיים שלהם.
לגבי החלקים הנוגעים לרפורמת המזון, כותבים פקידי המשרדים: "ההערכות היו כי הרפורמה - המתאימה את הרגולציה הישראלית לזו האירופית - תחול רק על כחצי מהמזון הרגיש, אך מבדיקות ראשוניות שמבצע משרד הכלכלה עולה שהיבואנים מעלים קשיים שונים במימוש הרפורמה כך שאף פוטנציאל החיסכון לא ימומש". בהקשר זה מזכירים את תוספי התזונה שהרגולציה הישראלית לגביהם שונה מזו האירופית. אך גולת הכותרת היא המקרה של קרפור כשלדברי פקידי המשרדים, "קרפור הכניסה כ־600 מוצרים בלבד של מותגים פרטיים, זאת מתוך 15 אלף מוצרים במותג הפרטי, ולעומת 3,000 מוצרים שהוכנסו ליוון, שאליה נכנסה קרפור במקביל".
משרד הבריאות לא מתווכח עם הנתונים הללו, ואף שגורמים בכירים במשרד טורחים להזכיר כי החסם העיקרי ליבוא כעת הוא דווקא מדיניות הכשרות של הרבנות הראשית בישראל, הם מודים כי התגלו במהלך הכניסה של קרפור לארץ כמה פערי רגולציה שהפכו להיות חסמי רגולציה.
אך מבחינת משרד הבריאות בישראל, הדרך הנכונה לפתור את הבעיה הזו היא לטפל בה שלב אחר שלב. ואכן המתווה של משרד הבריאות מתמודד עם הקשיים הקונקרטיים העיקריים שהעלו בקרפור. כך לדוגמה תקן 1145 הישראלי קובע מדיניות סימון מוצרים שתקשה באופן דרמטי על היבוא בישראל ותותאם לדרישות האירופיות. דוגמה בולטת היא הצורך לפרסם את ארץ הייצור וכתובת היבואן, נתונים כאלו קשה להשיג אם היבואן הוא אינו יבואן רשמי אלא יבואן מקביל ואין לו קשר עם היצרן.
בנוסף, מדיניות סימון המוצרים הישראלית שונה מעט ובשביל לעמוד בה היבואן נדרש לבצע בדיקות מעבדה מסוימות. אגב, במשרד הבריאות מדגישים כי מדיניות המדבקות האדומות תישאר, ובמשרד האוצר אומרים שהם מסכימים לכך וכי לא מדובר בנטל רגולטורי משמעותי. משרד הבריאות מציע לוותר על הדרישה לקשר עם יצרן המזון כדי להקל את היבוא המקביל, מצמצם את הזמן הנדרש כדי להיחשב כיבואן נאות, ומקל את התהליך של יבוא תוספי תזונה.
מבחינת האוצר מדובר בצעדים יפים שיביאו לכך שיבואנים יצטרכו לעשות פחות התאמות כדי להביא מוצרים לישראל, אך בעיית חסמי רגולציית היבוא לא תיפתר, מבחינתם יש צורך לא רק בהתאמה של הרגולציה הישראלית לזו האירופית אלא בהסתמכות מלאה על הרגולציה האירופית. הטענה התיאורטית של האוצר היא כי "השוואה של 99% לרגולציה האירופית אינה 99% מהפתרון. אפילו חריגה קטנה ודרישה ביורוקרטית נוספת שמבצע הרגולטור המקומי, מהוות חסם יבוא".
מבחינת האוצר, על משרד הבריאות לא "לבלוע" לתוכו את הרגולציה האירופית, אלא להפנות אליה. באוצר סבורים כי ההתבססות על מהלך של תיקונים הדרגתיים תביא לכך שבכל פעם יימצאו בעיות חדשות ופערים חדשים. בנוסף באוצר מציינים שלפעמים עצם הצורך בהבנת הרגולציה הישראלית, שלעתים היא סבוכה, מהווה חסם יבוא גם אם בסוף התהליך מתגלה כי הרגולציה אינה בהכרח מחמירה יותר.
מאחורי הוויכוחים התיאורטיים בין משרדי האוצר והכלכלה למשרד הבריאות יש גם ויכוחים קונקרטיים למדי - בישראל יש מדיניות מחמירה בנוגע לחיידק הליסטריה. באוצר מבקשים שתאומץ הנורמה האירופית לפחות לגבי יצרנים אירופים. אך במשרד הבריאות אומרים כי בשלב זה יש להסתפק ביציאה למהלך אסטרטגי ארוך טווח כדי לבחון הקלות לגבי הימצאות חיידק הליסטריה.
המהלך ידרוש איסוף נתונים ושיפור יכולות הניטור של המעבדות בישראל. לצד הוויכוח הזה, יש גם ויכוח שגרתי למדי על כך שבשירות המזון אומרים כי יש צורך לחזק את היכולות המקצועיות שלהם באמצעות תוספת של 48 תקנים השווים 45 מיליון שקל. מנגד אומרים באוצר כי אין לשירות המזון בעיה של תקני כוח אדם, קושי לגייס בשל הנסיבות ובשל תנאי השכר הנמוכים יחסית לשוק הפרטי. משרד הבריאות מבקש להסיר רק את סעיף 3, בעוד שמשרדי האוצר והכלכלה מבקשים להסיר גם את סעיף 2.
