דעה"היעדר ניסיון ניהולי״ - התירוץ להכשלת מינויו של יובל אלבשן למנכ"ל ביטוח לאומי
דעה
"היעדר ניסיון ניהולי״ - התירוץ להכשלת מינויו של יובל אלבשן למנכ"ל ביטוח לאומי
פרופ' יובל אלבשן ניתב את הקריירה שלו למפעלות צדק חברתי למוחלשים. ביום רביעי הקרוב הוא צריך לצלוח את ועדת גילאור, התחנה האחרונה באישור מינויי בכירים בשירות הציבורי. למרות הפגם המרכזי שמפומפם נגדו בתקשורת, עולה דווקא שניסיונו הניהולי עולה על זה של מינויים קודמים
1. גילוי נאות: את פרופ' יובל אלבשן אני מכיר עוד מימיו כעוזר המשפטי של שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל. בין העוזרים והמתמחים שהסתובבו במסדרונות אז, אמצע שנות התשעים של המאה שעברה, היו יגאל מרזל, נמרוד קוזלובסקי, גרשון גונטובניק, עודד שחם, איריס לושי עבודי, חני אופק, יופי תירוש, מיכל טמיר ועוד. אלבשן שבה את ליבי במאבק אישי מיוחד שניהל אז מול אגד - להקמת תחנת אוטובוס שתעצור ליד בית המשפט העליון, נדמה לי תחנה של קו 9 שיצא מהתחנה המרכזית. וזאת, כדי שגם הנזקקים התלויים בתחבורה הציבורית יוכלו להגיע להיכל הצדק ולא רק מערערים שלרשותם נהג אישי כמו נוחי דנקנר או אלי הורביץ.
אלבשן, להבדיל מהעוזרים האחרים, ניתב את הקריירה שלו למפעלות צדק חברתי למוחלשים. הוא יצא מתחנת האוטובוס ההיא למפעל חיים של תחנות קשב וסיוע. ועכשיו הוא קרוב לאחד התפקידים הרלוונטיים והמשפיעים במפעל חייו זה: מנכ"ל הביטוח הלאומי. מאחוריו שתי ועדות (תיכף נפרט) ולפניו, ביום רביעי הקרוב, ועדת גילאור – התחנה האחרונה באישור מינויי בכירים בשירות הציבורי.
2. הפגם המרכזי שמפומפם בתקשורת נגד המינוי הוא היעדר ניסיון ניהולי מספק. ההשוואה לכמה מינויים קודמים – ישראל כץ, רפי רוטר ויוסי תמיר – מלמדת שאלבשן עולה עליהם בניסיונו הניהולי. לאלבשן התנסויות ניהוליות רבות באקדמיה, בעמותת "ידיד'"במשרד הרווחה. אמנם לא בסדרי הגודל של הביטוח הלאומי, אבל השילוב שהוא מספק בין הניסיון הזה לבין מומחיותו בתחום הביטחון החברתי, צולח את האיזון הנדרש על מנת להפוך את המינוי לסביר (בטרמינולוגיה המשפטית) ואפילו ראוי (בטרמינולוגיה הערכית).
והזויה במיוחד, היא ההתנגדות מטעמי "ניסיון ניהולי" שהעלה לאחרונה עו"ד יהודה שפר. "כך למשל מונתה לאחרונה", מקונן שפר, "מנהלת חדשה לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור במשרד המשפטים הנעדרת למעשה כל ניסיון ניהולי". את המשפט הזה ראוי לאתגר פעמיים. ראשית, שפר עצמו מונה לראש הראשון של אותה הרשות, הרשות לאיסור הלבנת הון, כשבאמתחתו כמעט אפס "ניסיון ניהולי". זאת, לאחר שנשלף ממחלקת הבג"צים, שם ניהל לכל היותר כמה עורכי דין ומתמחים. שנית, הביטוח הלאומי הוא לא חברה ממשלתית (אגב, המאבקים נגד עמיר פרץ ואמי פלמור). הוא תאגיד סטטוטורי שקרוב יותר ברוחו ובמהותו לרשות ממשלתית (כמו הרשות ששפר עמד בראשה), לגוף פנים ממשלתי. וכאן, מרחב ההתערבות של ועדת גילאור הוא מצומצם יותר, ואילו מרחב שיקול הדעת של השר הממנה הוא רחב יותר.
3. ועכשיו לוועדות. ועדת האיתור שפעלה לפי חוק ותחת היועמ"ש המליצה פה אחד על אלבשן לאחר שקיבלה חוות דעת שהוא עומד בתנאי הסף (שדרשו 8 שנות ניהול מתוכן 4 שנות ניהול בכיר). בשלב הבא, ועדת המינויים הפנים מוסדית של הביטוח הלאומי התעוררה ההתנגדות שמצאה את דרכה גם לתקשורת. זו ועדה פוליטית שמורכבת מנציג ההסתדרות, נציג המעסיקים ומנכ"לית משרד הרווחה. מנכ"לית משרד הרווחה הצביעה לאלבשן, ההסתדרות התייצבה נגדו. וכשההסתדרות מתנגדת בתוקף למישהו, אתה טובע בביצות אינטרסים ומאבקי כוח ארגוניים, פוליטיים ואף מפלגתיים, שאצלי, ואצל רבים, היא מעוררת דווקא את התחושה שהמועמד שמתנגדים לו, הוא המתאים. בינתיים, המועמד שנתמך בידי ההסתדרות, ראובן קפלן כנראה לא רלוונטי עוד לאחר שהתגלה דו"ח מבקר מדינה חריף נגדו כפי שדיווח שחר אילן ב"כלכליסט".
4. ועכשיו לפוליטיקה עצמה, לא רק לפוליטיקאים. אלבשן מעורר התנגדות לא בגלל "ניסיון ניהולי" (את זה מנסים למכור לגילאור), אלא בגלל אג'נדה שנועדה לנער כמה תהליכים בביטוח לאומי, שפקידיו מתפרנסים מהם היטב. בעיקר ועדות על גבי ועדות ובירוקרטיות על גבי בירוקרטיות. אלבשן מבקש לבטל, לייעל ואפילו להוציא חלק מהן מהמוסד. וזה יבוא על חשבון עובדי הביטוח לאומי שעשו על הוועדות והבירוקרטיות האלה שעות נוספות ותוספות שכר. למשל, ביטול תהליכים שיוחלפו באפליקציה זריזה שתתכתב עם המציאות, ותזרים את הכסף ישירות לנזקקים. למשל, ביטול ועדות רפואיות כפי שפירט בוועדת האיתור ובמאמר שכתב לאחרונה ב"הארץ": "עלינו להוציא את הוועדות מהמוסד ולבנות רשות לאומית לבדיקות רפואיות (שתיתן שירות בדיקות מקצועי גם לגופי שלטון אחרים), הרשות תרוכז במקום אחד – מה שיאפשר הגדלה של מספר הרופאים המומחים, יקצר זמני ההמתנה ויבטיח שהמבוטחים אכן מקבלים יחס וטיפול מקצועי ללא פניות והטיות. הגוף הבודק והגוף שנותן את הקצבה אינם יכולים ואינם צריכים להיות גוף אחד".
5. תמצית זו אמורה לטעמי להכשיר את המינוי. מי שמוותר על כוחות וסמכויות, מי שמעדיף יותר מהות ופחות בירוקרטיות, מי שתומך בהפרדה בין הגוף שבודק לבין גוף מתקצב, מי שנקודת המוצא שלו הוא צרכי האזרח ולא צרכי המנגנון – הוא זה שצריך לקבל את ההזדמנות להוביל את המפעל החברתי החשוב ביותר שמפעילה מדינת ישראל.
