חלוקת רכוש חיצוני – פגיעה בזכות הקניין
חלוקת רכוש חיצוני – פגיעה בזכות הקניין
חלוקת רכוש השייך רק לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין וחלוקת ירושות ומתנות, לשני הצדדים, מנוגדת לחוק יחסי ממון
לאורך השנים, נגסה הפסיקה בהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, בהתייחס לרכושם החיצוני של הצדדים. מדובר בפגיעה בזכויות הקנייניות של בני זוג, זכויות המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עפ"י סעיף 5 א (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, רכוש שצבר מי מבני הזוג לפני הנישואין (נכס חיצוני) ולרבות מתנות וירושות, יהיה שייך לו/לה גם לעת גירושין. אלא מאי? בפסקי דין רבים מידי, פוסקים בתי המשפט, בניגוד לחוק יחסי ממון, כי רכוש חיצוני כדוגמת דירה, יש לחלק בין שני בני הזוג, גם אם אחד מן הצדדים, רכש את הדירה לפני הנישואין בשלמותה.
בשלהי שנת 2012, קבע בית המשפט העליון בדעת רב, כי אישה רשאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בדירה, אשר רכש בעלה כארבע שנים לפני הנישואין ואף לפני שהכיר את אשתו והדירה רשומה על שמו, ללא משכנתא. פסק דין זה, היווה תקדים בעייתי לפסקי דין רבים בנושא חשוב זה.
האישה לא אמרה אמת, בתביעתה לבית המשפט לענייני משפחה בראשית הדרך וטענה, כי הדירה נרכשה בסמוך לנישואין, כדי שתשמש למקום המגורים למשפחה העתידית. עוד טענה האישה, כי במהלך הנישואין הצדדים ביצעו שיפוץ נרחב בדירה. שתי טענות אלו הוכחו כטענות כזב. האם העובדה שטענות האישה היו טענות שקר, עשו רושם כלשהו על ביהמ"ש, או השפיעו על פסיקתו בסוף ההליך? התשובה היא לא. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע, כי יש לרשום מחצית מן הזכויות בדירת הבעל ע"ש האישה.
בית המשפט המחוזי הפך את פסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה וקבע, כי היא "מרחיקת לכת ואיננה הולמת את נסיבות העניין ואת הוראות החוק והפסיקה."
האישה ערערה לבית המשפט העליון, אשר קיבל את הערעור. ביהמ"ש העליון קיבל את טענת האישה, כי הצדדים הסכימו למכור את הדירה ולרכוש דירה אחרת תחתיה. לעדות האישה בעניין זה, התווספה עדותו של חבר משפחה בנושא, לפיה, הבעל הסכים לרכישת דירה משותפת, אך חזר בו מכך. על סמך זאת נקבע, כי על הבעל להעביר לאישה מחצית מזכויותיו בדירה, שרכש לפני שהכיר את האישה ואשר נרכשה מכספיו בלבד. מפסק הדין עולה, כי די שהבעל שוחח עם אשתו במהלך השנים אודות הדירה ומכירתה, כדי להוציא מחצית מן הזכויות בה מידיו. זאת מן הטעם, שאמירה מעין זו מעידה לקביעות בתי המשפט, על רצונו של הבעל בשיתוף ספציפי בנכס.
בין בני זוג מתקיימות במהלך הנישואין שיחות על בסיס קבוע. אם התוצאה של פסיקה זו היא, כי נגזר על בני הזוג לשקול את מילותיהם בדברם עם בני זוגם, פן יאבדו רכוש בשווי של מיליוני שקלים, אזי אוי לפסיקה הקובעת כך. שיתוף ספציפי בנכס, ניתן להוכיח בדרכים מגוונות, אבל שיח בין בני זוג, או אמירה שאמרו במהלך נישואיהם, היא לא הדרך הראויה, על מנת לפסוק פסיקות כלכליות כה משמעותיות.
נראה, כי החוק הפך כמעט אות מתה, בהתייחס לדירת המגורים של בני זוג וזכות הקניין שהיא זכות יסוד, לא עומדת למי שרכש דירה לפני הנישואין במצבים מעין אלו.
אין ספק, שכאשר מדובר בדירת מגורים אשר נרכשה לפני הנישואין, רבות הנסיבות ומגוונות. לעיתים, הצדדים במהלך נישואיהם, משביחים את הדירה באופן משמעותי, או שהצד שלא רכש את הדירה משתתף בתשלומים משמעותיים בגין המשכנתא אשר רובצת על הדירה. במצבים כגון אלו, מן הראוי להעביר לפחות חלק מן הזכויות בדירה לאותו צד שלא רכשה. אך כאשר מדובר ברכוש חיצוני של ממש, שהבעל או האישה קיבלו מהוריהם, או שהם עצמם עמלו במשך שנים, כדי לרכוש דירה זו, לא יתכן שהדירה תחולק בין שני הצדדים לעת גירושין. לא יעלה על הדעת שביהמ"ש יפגע בזכויות קנייניות, חוקיות ועל חוקיות ויפסוק כי יש לתת רכוש לא לבעליו החוקי, רק מחמת נישואין.
הגדיל עשות מי שהיה שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים חיים שפירא וקבע בפסק דין, קביעה מנוגדת בברור לחוק: "אמור מעתה, בן זוג שהביא עימו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלא נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין. מוסד 'הסכם ממון' שיצר החוק, נותן מענה לבן זוג שאכן דעתו הנחרצת היא לא לשתף את בן זוגו בדירה זו. דברים אלו יפים אף לעניין זכויות בקופות גמל ופנסיה של שני הצדדים".
בניגוד לפסיקתו של חיים שפירא, אין כל דרישה בחוק לערוך הסכם ממון, על מנת להגן על זכויות ברכוש חיצוני. ההיפך הוא הנכון, החוק קובע מפורשות, שרכוש חיצוני כולל מתנות וירושות, לא יחולק לעת גירושין.
לנוכח הפסיקה הבלתי עקבית, אשר נוטה לחלק גם רכוש חיצוני בין בני זוג על סמך אמירה, קיימת חשיבות עליונה לערוך הסכם ממון, למי שחפץ להשאיר את רכושו בידיו לעת גירושין. הסכם הממון, אשר אף הוא עשוי להיות נתון לפרשנות שיפוטית, חייב להיות מדויק, ברור ולא נתון לפרשנות סותרת. בהסכם הממון ניתן לקבוע, כי רכוש חיצוני שהגיע לאדם לפני נישואיו, יישאר שלו על פרותיו לעת גירושין ובאמצעות זאת, למנוע את חלוקתו.
d&b – לדעת להחליט
