דעהלא רק פינלנד: מדוע נאט"ו צריכה לצרף גם חברות ענק כמו גוגל
דעה
לא רק פינלנד: מדוע נאט"ו צריכה לצרף גם חברות ענק כמו גוגל
כשחברות "אזרחיות" כמו אפל או פייפאל מעורבות בעימותים כאילו היו יחידות צבאיות עולה הצורך בברית נאט"ו חדשה, שמתמקדת בשיתופי פעולה בין מדינות ובין התאגידים הללו, ובין בעלי עניין אחרים שהופכים את עידן המידע לכה מסוכן בנקודה זו בהיסטוריה
בדיחה פופולארית שרצה בין מתנגדי משטר רוסיים ברשת, הולכת בערך כך: אישה ממוסקבה שואלת את בעלה אם הוא מבין מדוע רוסיה נלחמת באוקראינה. כן, שואג הבעל, ומצטט את דף המסרים של המשטר: זוהי מערכה של רוסיה נגד התוקפנות של נאט"ו! האישה ממשיכה ושואלת כיצד מתקדמת המלחמה, לפתע הבעל נעשה עצוב ואומר כי הצבא הרוסי ספג הפסדים קשים ואיבד יותר מ-18,000 חללים. וכמה חללים, שואלת האישה, ספגה נאט"ו? הבעל מושך בכתפיו: "אני לא יודע", הוא אומר, "נאט"ו טרם הצטרפה למלחמה".
כמו כל פאנץ' ליין טוב, גם לאחד הזה יש מספר רמות. בתוך הביקורת הבוטה נגד מרחץ הדמים של פוטין, חבויה היטב הבנה רחבה יותר לגבי הדרך בה מלחמות מתנהלות היום, וכיצד המוסדות הישנים, שהוקמו כדי לשמור על שלום בעולם, אינם תקפים יותר.
נאט"ו, למרבה הצער, היא הראיה הראשונה. כיצד הגיבה הברית - שנוצרה בעקבות מלחמת העולם השנייה ונועדה לעצור תוקפנות בדיוק מן הסוג שרוסיה מפגינה היום - לפלישה של פוטין? התשובה הכנה ביותר מגיעה באדיבותו של נשיא אוקראינה. בנאום בפני פסגת מנהיגי נאט"ו בתחילת האביב, וולודימיר זלנסקי פירט רשימה ארוכה של כשלים מצד נאט"ו. החל בשלילת אכיפת אזור אסור לטיסה ועד אספקה מועטה מדי של כלי נשק ותחמושת. "כל האנשים שימותו מיום זה ואילך, ימותו גם בגללכם", אמר זלנסקי.
הביקורת הדוחקת מעלה שאלה דוחקת לא פחות: אם נאט"ו כבר איננה סוללת-מגן יעילה מול הרעים שבעולם, כיצד תיראה החלופה שלה? כבעל קריירה בביטחון-סייבר וניסיון בהערכת סיכונים מסוג שונה, התופס תאוצה בימינו, והגנה מפניהם, הרשו לי להציע הצעה צנועה: אם העולם חפץ בשלום, עליו לחשוב פחות במונחים של אנגליה, צרפת וגרמניה, ויותר במונחים של גוגל, אפל ו-PayPal.
הבה נבחן את הראיות. ראשית, לתאגידים רב-לאומיים, שמניעים חלק כה ניכר מהצמיחה הכלכלית שלנו, יש יכולות טכנולוגיות – מבלי להזכיר יכולות כלכליות – לעצב וליישם אמצעי הרתעה מהירים ויעילים שאף ממשלה אינה יכולה לספק באותה קלות. כאשר PayPal יצאה מן השוק הרוסי בחודש מרץ, לדוגמה, היא הקשתה באופן ניכר על אזרחים רוסיים להשתתף במסחר וירטואלי בינלאומי, כלומר לקנות או לשלם כמעט על כל דבר באינטרנט. השלכות כאלו על חיי היומיום דרשו בעבר מאמץ ממושך ומתואם מצד מדינות-לאום; היום, חברות מסחריות מסוגלות לעשות הרבה יותר, מהר יותר.
תאגידים משפיעים יותר ויותר על השלום העולמי אם מחשבים את החזיתות החדשות בהן מלחמות מתנהלות. בחודש אפריל למשל, ויקטור זורה, מומחה ביטחון-סייבר מטעם ממשלת אוקראינה, דיווח על ניסיון של ה-GRU, סוכנות המודיעין הצבאית של רוסיה, בימי הקרבות המוקדמים, לחבל במתקני אנרגיה אוקראיניים, כולל סביב ובתוך הבירה קייב. ככל הנראה, כהקדמה למבצעים קרקעיים. הניסיון כשל, אבל הוא שימש תזכורת הכרחית לכך שבעוד תמונות של בניינים הרוסים ואזרחים עקורים נושאות השפעה רגשית, הרבה מהלוחמה המודרנית נעשית באמצעות מקלדת, כשם שהיא נעשית באמצעות טילים. לאחרונה, טום קלרמן, מומחה ביטחון-סייבר וחבר בוועדה המייעצת לחקירות סייבר של השירות החשאי האמריקאי, כתב דו"ח שטוען כי אמנם רוסיה כשלה במתקפות הסייבר שלה נגד אוקראינה, אך היא אחראית לשורה של מתקפות כופרה ברחבי העולם, שמשמשות לממן את העלויות הגבוהות של המלחמה של פוטין.
אם כן, מה עלינו לעשות כעת, כשחברות "אזרחיות" מוצאות עצמן מעורבות בעימותים הרי גורל כאילו היו יחידות צבאיות? התשובה פשוטה: אנו זקוקים ל'ברית נאט"ו' חדשה, שמתמקדת בשיתופי פעולה בין מדינות ובין התאגידים הללו, ובין בעלי עניין אחרים שהופכים את עידן המידע לכה מסוכן בנקודה זו בהיסטוריה.
אם אינכם מרגישים בנוח עם הרעיון שמנכ"לי חברות הייטק ישבו לצד שרי חוץ וגנרלים צבאיים, יש לי חדשות לא קלות לבשר לכם: הקשרים הללו כבר מתקיימים. אמזון למשל, חידשה לאחרונה את העיסקה שלה עם ה-NSA, בשווי 10 מיליארד דולר, במסגרתה היא מסייעת לסוכנות הביון לאחסן מידע רגיש בשרתי ה-AWS שלה. בעוד לנאט"ו ולארגוני ביטחון לאומיים ובינלאומיים אחרים יש זרועות סייבר, אף אחת מהן אינה מסוגלת לעמוד בפני סבך השאלות – המשפטיות, האתיות והטקטיות – שמעלה המציאות החדשה בה מדינות ותאגידים מוצאים עצמם כתף לכתף בשדה הקרב הווירטואלי.
במילים אחרות, מה שאנחנו זקוקים לו כעת הוא לא השקעות נוספות בביטחון-סייבר – זה קורה בין כה וכה – אלא למוסד חדש שיכול לעזור לנו לשמור על השלום אפילו מול אתגרים שנעשים מגוונים ומסובכים יותר ויותר. אנחנו זקוקים לאמנת ז'נבה חמישית, כזו שתעסוק בתחום הסייבר, ותקבע גבולות לגבי מוסדות מסויימים – כמו בתי חולים, בתי אבות או בתי ספר – שאינם יכולים להיות מטרות לגיטימיות במלחמת סייבר. הגוף החדש יכול לפעול לייצר מסגרות משפטיות שמבטיחות כי נוכל להפיק תועלת משיתופי פעולה בין מדינות-לאום ותאגידים מסחריים, מבלי להעניק יתרון לצד אחד על פני אחר. אותו גוף יוכל גם להוביל השקעה משותפת במחקר ופיתוח שיעניק לנו את מערכות ביטחון הסייבר המתקדמות ביותר.
זו משימה קשה, אבל כאשר חיי אדם רבים מוטלים על הכף - לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים. חברות ההייטק הגלובליות הגדולות מתגאות בהתערבות שלהן בכל תחום בחיים האנושיים, מרפואה לכלכלה ועד לוגיסטיקה. הגיע הזמן שנלמד כיצד להתערב גם במלחמות.
שלמה קרמר הוא הוא מייסד-שותף ומנכ"ל "קייטו נטוורקס", ולשעבר ממייסדי "צ'ק פוינט" ו"אימפרבה"
