משט המרמרה II- היערכות ולקחים
משט המרמרה II- היערכות ולקחים
לאור ההתממשות הצפויה של משט המרמרה II, חשוב להבין את אירוע המשט הראשון, ולהיערך הן אופרטיבית והן משפטית
בימים אלו מפרסם ארגון ה-IHH, תחת הכותרת "משט החופש" מטורקיה את כוונתו המוצהרת להביא כלשונו את ה"ג'נוסיד" המתרחש בעזה בחזרה לתודעתם של מקבלי החלטות וארצות ולשלוח משט חזק ומשמעותי הכולל מאות מתנדבים אשר יפרוץ את הסגר הימי ויביא אספקה הומניטרית לעזה. משט זה מכונה משט המרמה II וכוונתו לבצע 'שידור חוזר' ואף עוצמתי יותר למשט המרמרה משנת 2010.
במהלך התקופה 2005 עד ינואר 2009 5,000 טילים, רקטות ופצצות נורו מתוך רצועת עזה אל ישראל, מעמידים בסיכון מאות אלפים מתושבי המדינה שהיו מצויים אז בטווח הטילים. על רקע זה, בתאריך 3 בינואר 2009 הטילה מדינת ישראל סגר ימי (Naval Blockade) על האזור הימי אל מול רצועת עזה ואסרה על כניסתם של כלי שייט למרחק של עשרים מיילים ימיים מהחוף. דבר הטלת הסגר הימי דווח ב"הודעות לימאים" – Notice to mariners"", שידורי אלחוט ורדיו, ובהמשך נמצא כמי שהוטל ודווח כהלכה. מאז הטלתו, עצרו רשויות המדינה (חיל הים) כל כלי שיט שניסה להיכנס לאזור הימי החסום.
אור ליום 31 במאי 2010 פשטו כוחות חיל הים על משט בן 6 אוניות ועליהן 950 איש, שעשו את דרכן מטורקיה במטרה מובהקת לפרוץ את המצור הימי ולא נענו לקריאות המוקדמות הרבות שהזהירו אותן כי הם מגיעות לאזור סגר ימי וכי באם לא תחזורנה ממסלולן חיל הים ינקוט בכל האמצעים על מנת לאכוף את הסגר. הגדולה שבהן היא האנייה Mavi Marmara (מרמרה) אשר נשאה בין היתר 40 חברי IHH שלא עברו בדיקה ביטחונית בעת עלייתם לאנייה בנמל איסטנבול ואשר גם לא נשאה כל ציוד הומניטרי שהוא, וממילא לא היה ברצועת עזה כל מתקן נמלי שיכול היה לקלוט אותה (מפאת גודלה).
בתחילה ניסה חיל הים להשתלט על המרמרה מתוך סירות חיל הים אולם לנוכח ההתנגדות האלימה ניסיון זה לא צלח והסירות נסוגו. לאחר מכן פשטו לוחמי חיל הים על המרמרה בהשתלשלות מתוך מסוקים, ועם נחיתתם הותקפו באלימות אלימה מאורגנת ושיטתית מצד קבוצה גדולה של נוסעים שהיו חמושים במוטות ברזל, מקלות מחודדים, שרשראות רוגטקות וכן סכינים. 3 לוחמים נתפסו, שני לוחמים נפצעו מירי ולוחמים נוספים נפצעו. תשעה נוסעים נהרגו ואחרים נפצעו. יצוין כי לצד ובנוסף לאמצעים המתוארים, אותרו על סיפון המרמרה גם גז מדמיע, מסכות, משקפות לראיית לילה וככל הנראה אלו תפסו את המקום לציוד הומניטרי, שכן ציוד שכזה לא נמצא על גבי המרמה עצמה.
ההשתלטות, האוניות שהשתתפו במשט, נלקחו לנמל אשדוד ולאחר פינוי פצועים ועריכת בדיקות רפואיות וביטחוניות לנוסעיהן, הללו הובלו לשדה תעופה בן גוריון וטסו לטורקיה ביום 1.6.2010. חפציהם האישיים נשלחו בעקבותיהם לאחר שנבדקו. האוניות עצמן הועברו לנמל חיפה שם שוחררו בתאריך 5.8.2010. אותה עת, מדינת ישראל / חיל הים לא מצאו לנכון להחרים את האוניות ולהגיש בקשת החרמה בפני בית המשפט לימאות.
אירוע "משט המרמרה" הביא להקמת טריבונל מטעמו של המזכיר הכללי של האו"ם בראשות Sir Geoffrey Palmer ("פאלמר") ואשר כלל את נציגים מטעם ממשלות ישראל וטורקיה (את ישראל ייצג מר יוסף (יוסי) צ'חנובר) אשר הציגו את התחקירים שערכו כל אחת מהמדינות ואת טענותיהם. ממצאי הטריבונל פורסמו בדו"ח שהנו למעשה שילוב בין פסק דין והצעת מגשר אשר פורסם בספטמבר 2011 (Report of the Secretary-Generals Panel of Inquiry on the 31 May 2021 Flotilla Incident) ("דו"ח ועדת פאלמר").
דו"ח פאלמר קובע מפורשות כי "המצב המשפטי הלא נהיר של רצועת עזה על פי כללי המשפט הבינלאומי אין משמעותו כי לישראל אין זכות להגן על עצמה כנגד התקפות חמושות המופנות לטריטוריה שלה" (פסקה 72); וכן כי- "ישראל הייתה רשאית לנקוט בצעדים סבירים למנוע זרימת נשק אל רצועת עזה" (פסקה 74); וכן - "כפי שנדרש, המצור הימי הוכרז והודע" (פסקה 75). וכן כי- "הפאנל קובע אפוא כי המצור הימי הישראלי היה חוקי" (פסקה 81). עוד קובע דו"ח פאלמר כי ""הפאנל משוכנע כי כשם שכוונתם המוצהרת של מארגני המשפט הייתה לספק ציוד הומניטרי, אחד ממטרותיהן העיקריות הייתה להביא לפרסום המצב ההומניטרי ברצועת עזה על ידי פריצת הסגר הימי הישראלי". לכן קובע הדו"ח למעשה כי מאחר ולישראל נתונה הזכות להטיל סגר ימי על רצועת עזה והוא הוכרז והודע כנדרש, ומאחר ומטרת המשט כמטרה עיקרית הייתה לפרוץ את הסגר הימי (לצורכי תודעה בינלאומית) הרי שלישראל הייתה הזכות לעצור את המשט. אלא מאי, דו"ח פאלמר מצא, כי המבצע לעצירת המשט היה אמור להיות מתוכנן טוב יותר תוך לקיחה בחשבון כי דרך הפעולה שנבחרה תביא להתפרצות של אלימות מצד נוסעי ה- Mavi Marmara כפי שאכן התרחשה (פסקה 116) ואף מציין את ההערה בתחקיר הישראלי כי היה מקום לעצירה והערכת מצב מחודשת לנוכח האלימות וההתנגדות שהופגנה עם תחילת ניסיונות ההשתלטות על האונייה מתוך סירות חיל הים.
הדו"ח מציין כי הגם שחיל הים הישראלי מקנה בידי מפקד הכוח הסמכות להפעיל אמצעים שונים לעצירת האוניות כגון "פצצות בואש", התזת מים מתותחי מים, חסימה, ירי פצצות תאורה, אף לא אחד מאלה ננקטו ודרך הפעולה שנבחרה הייתה השתלטות על אוניות המשט. אל מול הטענה הישראלית כי בהתחשב בגודלה של המאווי מרמרה לא היה כל טעם להשתמש באמצעים אלו, הפאנל קבע כי לא היה מקום לדלג על השימוש באמצעים המנויים בהם השתמש חיל הים בעבר בהצלחה (פסקה 111). לכן, מציע הדו"ח בדברי הסיכום, כי בהתחשב בחשיבות היחסים בין טורקיה לישראל וחשיבותם לאזור ועל מנת לשקם את אלו, ישראל תמסור הצהרה בדבר חרטה או צער (regret) בקשר למקרה ולאור תוצאותיו (in respect of the incident in light of its consequences). כלומר, הבעת צער על האופן בו הסתיים המקרה וזאת להבדיל מהתנצלות (apology). כן הציע הדו"ח כי ישראל תציע פיצוי לנפגעים ובני משפחותיהם בדרך של הקמת קרן ובה יופקדו סכומי הפיצויים כפי שיסוכמו בין הצדדים; וכי טורקיה וישראל יחדשו את יחסיהן הדיפלומטיים במלואם. לימים, בשנת 2016 וגם זאת במעורבותו של יוסי צ'חנובר הגיעו ממשלות ישראל וטורקיה להסדר פיצויים בעניין משט המרמרה ברוח הצעת דו"ח פאלמר.
מספר ימים לפני שהמרמרה יצאה לדרכה, הועבר רישום האונייה לרישום אצל המדינה איי קומורו- ארכיפלג של 3 איים השוכן אל מול חופי אפריקה המזרחית. מרשם איי קומורו ממוקם בתחתית הדירוג ובקטגוריה "הרשימה השחורה" של ה- Paris Mou Performance List (התאגדות אירופאית וצפון אמריקאית אשר ממפה את איכות כלי השייט שבמרשמים השונים על סמך בדיקות של האוניות שבמרשם). מה למרשם נחות זה ולאוניות טורקיות? מתברר כי "היתרון" הגדול של מרשם איי קומורו הוא היותה של מדינת קומורו צד לאמנת רומא (אשר טורקיה אינה צד לה). כך, שאכן לאחר אירועי המשט, במאי שנת 2013, פנה משרד עורכי דין טורקים בשמה של מדינת קומורו אל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) והביאו למינוי הרכב של שלושה שופטים לבחינת הליך מקדים לנקיטת הליך פלילי נגד ישראל בגין אירועי המשט. אותה עת (נובמבר 2014) הוחלט שאין מקום לפתוח בחקירה שכזו שכן תוצאותיה לא יביאו לכדי תוצאה משמעותית שתצדיק המשך נקיטת הליכים על ידי ה- ICC. מאז לאורך השנים, הוגשו מדי פעם בפעם בקשות חוזרות לבחינה נוספת של ההחלטה לסגור את התיק.
שאלת החרמתן של ספינות פורצות הסגר הימי, הועלתה על ידי המדינה בעניינה של הספינה Estelle אשר באוקטובר 2012 נתפסה כשהיא פורצת את הסגר תוך שהיא נושאת 34 משטחים של שקי מלט וצעצועים, מסומנת בכיתוב בולט 'SHIP TO GAZA ובמניפסט המטען נרשם נמל הפריקה כ- GAZA (PALESTINE). לאחר תפיסתה היא הובלה לנמל אשדוד, המלט נפרק והועבר בחלקו לרשות הפלסטינית ובחלקו לאונר"א והיא זו שזכתה לעורר את שאלת סמכותו של בית המשפט לימאות לשמש כבית משפט למלקוח ימי (Prize court). ה- Estelle עצמה שוחררה והחרמתה בוטלה בגלל העיכוב בו התמהמה המדינה/חיל הים בהגשת בקשת ההחרמה. אולם בהמשך, מכוח החלטות בית המשפט לימאות הוחרמו וחולטו הספינות Marianne , Zaytouna Oliva, FREEDOM ו – KAARSTEIN, שהנן ספינות קטנות -בודדות שביקשו לפרוץ את הסגר הימי לאות מחאה ותוך שבית המשפט לימאות קובע כי: "זכותם של מארגני המשפטים, לרבות של בעלי הספינה וארגון ה- STG בו חברים מארגני המשפט הנוכחי, להפגין ולמחות על פעולות ישראל ברצועת עזה, בכל מקום ובכל דרך חוקית אחרת עם זאת הניסיון להפר את הסגר הימי כאמצעי לביטוי מחאה פוגע באינטרס הציבורי ופוגע בתכליות הטלת הסגר ובמיוחד בתכלית של החלשת כוח עמידתו של ארגון חמאס ברצועה. כניסת ספינות לצורכי מחאה תעודד את האוכלוסייה, תחזק את כוחו של ארגון החמאס ותפגע בתכליות הסגר" (הדברים נכתבו בתאריך 20 בנובמבר 2016, בעניין החרמתה של האנייה Marianne). הספינות שהוחרמו הן נמכרו בצו בית המשפט לימאות ותמורת המכירה הועברה לאוצר המדינה. בימים אלו נידונה בפני בית המשפט לימאות בקשת החרמתן של שתי ספינות דיג עזתיות אשר הוחרמו עוד לפני ה- 7 באוקטובר, לאחר מספר מקרים בהן חרגו מגבולות הדיג שהטיל חיל הים.
בהתחשב בגודל משט מרמרה II המיועד כעת, הכוונה המוצהרת של מארגניו לפרוץ את הסגר הימי ולגרום ל"מקבלי ההחלטות" לנקוט בצעדים כנגד מדינת ישראל, ההתארגנות הממושכת והשילוב הצפוי בין "לוחמי" IHH וידוענים למיניהם ואנשי ציבור (זרים), טוב יעשו הרשויות הנוגעות בדבר בחיל הים וייערכו הן במישור הפרקטי-מלחמתי של אופן עצירת ספינות המשט והן במישור המשפטי. היערכות זו אמורה לכלול גם את שיטות ודרכי הפעולה לעצירתן הפיזית של הספינות והשתלטות עליהן -כן או לאו, גיבוי משפטי לאכיפת הסגר הימי על רקע המצב ההומניטרי ברצועה, וגם בכל קבלת החלטה האם להחרים את הספינות ולהביא אותן אל בפני בית המשפט לימאות על מנת שיכיר בהן כמלקוח ימי (Prize), על ההשלכות הדיפלומטיות של מהלך שכזה.
מאת יואב הריס, עו"ד, הריס ושות', עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
