דעההשביתה הצליחה? את מי זה מעניין
דעה
השביתה הצליחה? את מי זה מעניין
מה שעומד מאחורי השביתה שהוכרזה אתמול במשק לא משנה - במבחן התוצאה, ההכרזה על שביתה סללה את הדרך לעסקים רבים להרים ראש ולנקוט עמדה בעד עסקה לשחרור החטופים
ההחלטה של יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד להשבית את המשק השבוע בתגובה להירצחם בשבי של ששת החטופים הפכה די במהרה לשיח על מידת הצלחתו או כישלונו של המהלך — אם השביתה תשרוד יותר מכמה שעות, אם מדובר בספין או תרגיל ביחסי ציבור, מי יצטרף לשובתים ומי לא. זו כנראה נטייה אנושית לשפוט מפגן כוח לפי גודל השריר, כאילו היה תחרות בכיפוף ידיים, ולא להביט לתוך משמעות השביתה.
מנהיגותו של בר דוד היא לא זו שבאמת מעניינת ברגע גורלי כזה של המדינה, וגם לא הכוח שיש לו מול הממשלה או מול הוועדים החזקים. עצם ההכרזה על השביתה הוא שמסמל שקרה דבר מה שצריך להקים אותנו מהכיסא, שצריך לטלטל אותנו, את הממשלה ואת כל מי שעוד לא הבין שהמלחמה הזאת לא עוסקת רק בשמירה על הבית. היא גם על ערכים של ערבות הדדית, של בחירה בחיים.
אם לבר דוד היו שיקולים ציניים בהכרזה על השביתה או אם הצלחתה מעידה על כוחו בשטח — זה בכלל לא מעניין. במבחן התוצאה, ההכרזה על שביתה סללה את הדרך לעסקים רבים — מרשתות קמעונאות, דרך משרדי עורכי דין ועד לחברות הייטק מובילות — להרים ראש ולנקוט עמדה, ולהודיע: "אנחנו דורשים שממשלת ישראל תחתום על עסקה להשבת החטופים הביתה". אם לשפוט את ההצלחה של הכרזת השביתה לפי "דרגת החומרה" שיוחסה לה על ידי ראש הממשלה ושופרותיו, הרי שמדובר ברמה הכי גבוהה שיש: "פרס לסינוואר", שמיד אחריה "אנטישמי", "ערבי" ו"שמאלני".
"פרס לסינוואר" גם כונה בעבר על ידי הליכוד המהלך של גנץ לפירוק ממשלת האחדות, וההמשך של זה הוא תמיד הקלף המשלים המנצח שנשלף במצבים שכאלה: "ישראל זקוקה לאחדות, ולא לפילוג". בשני המקרים הרגיש נתניהו בחושיו המחודדים שהאקלים הציבורי עלול להשתנות, ומיד שלח את שופרותיו ושליחיו "לטפל" באירוע על מלא: מפגינים נשלחו להפגין מול ביתו של יו"ר ההסתדרות, צייצנים נשלחו לפזר רעל ולהכריז על כישלונו של המהלך, ושרים בממשלה הצטרפו למיידי האבנים: סמוטריץ' פתאום הכיר בקיומה של היומע"שית וביקש ממנה לעתור נגד ההסתדרות, ודיבר על חשיבותה של העבודה המאורגנת והפגיעה בה, דיסטל התריעה מפני מפגן "מופרע", וסטרוק ושיקלי הצטרפו ללהקת המעודדות שהדהדה ללא הרף דברי הסתה בגנותן של המחאה וההסתדרות.
עוד הגדילו לעשות חמישה חברי כנסת מהליכוד, שאת חלק משמותיהם הציבור אינו מזהה, אך הם משרתים כבדרך קבע את אדונם לצרכיו הפוליטיים, כשפנו אתמול ליו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, בדרישה דחופה לקידום שתי הצעות חוק כבר במהלך הפגרה. מדובר בהצעות שנועדו לבלום את "הכוח הבלתי מרוסן של ההסתדרות", שכן ההחלטה להשבית את המשק היא לא פחות מ"מסכנת את ביטחונה של מדינת ישראל".
כך קורה שבזמן שהממשלה עסוקה בלשסות את הציבור זה בזה ולזרוק בוץ על כל דבר שמאיים להגביר את המחאה נגדה ועל יציבותה, היא מזניחה את הטיפול במשימותיה החשובות, ובראשן הגעה להסדרה שתביא להשבת החטופים. עדות חיה לכך אפשר היה לקבל אתמול מאחד מידידיה הטובים ביותר של ישראל בעת המלחמה, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שהשיב "לא" לאחר שנשאל אתמול אם לדעתו נתניהו פועל מספיק לשחרור החטופים. נותר לקוות שההשבתה של המשק אתמול, והיציאה של מאות אלפי האזרחים לרחובות בקריאה לעסקה, יצליחו בכל זאת לעבור את מעטה הפחדנות, הציניות, וההפקרה, אצל חלק משרי הממשלה, ושאלה יעשו את הבחירה הנכונה ויצילו את החטופים שעדיין בחיים משבי החמאס.
