הערעור נדחה: חברות המשקאות הקלים ישלמו 48 מיליון שקל קנס - לא עמדו ביעדי המיחזור
הערעור נדחה: חברות המשקאות הקלים ישלמו 48 מיליון שקל קנס - לא עמדו ביעדי המיחזור
ביהמ"ש המחוזי ירושלים דחה את ערעורן של שורת חברות, בהן יפאורה, טמפו והחברה המרכזית לייצור משקאות, על קנס שהטיל עליהן המשרד להגנת הסביבה ב-2018 בגין אי עמידה ביעדי המיחזור. הקנס קוצץ לחצי בבית משפט השלום, אך הוחזר לקדמותו במחוזי
ניצחון משמעותי למשרד להגנת הסביבה בבית המשפט, על חברות המשקאות הקלים. השופט ארנון דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורן של חברות המשקה ואישר קנס בגובה 48 מיליון שקל, שהטיל עליהן המשרד להגנת הסביבה ב-2018, בגין אי עמידה ביעדי המיחזור ב-2016.
מדובר בקנס שקוצץ לחצי בערכאה הקודמת בבימ"ש השלום, אולם השופט, שקיבל את הערעור הנגדי שהגיש המשרד להגנת הסביבה, אף החזיר את הקנס לגובהו המקורי.
את הקנס הטיל הממונה על חוק הפיקדון במשרד להגנת הסביבה, לאחר שמצא כי שורת חברות ביניהן החברה המרכזית להפצת משקאות, יפאורה תבורי, טמפו שווק, מי עדן, שופרסל וחברות נוספות, לא עמדו ביעדי האיסוף והמיחזור של מכלי משקה גדולים.
על החלטת הממונה הגישו היצרנים והיבואנים ערעור לבית משפט השלום בירושלים, ובנובמבר 2020 התקבל הערעור בחלקו, כך שהקנס קוצץ לכמחצית גובהו. אז נקבע בפסק הדין שהיצרנים והיבואנים אכן לא עמדו ביעדים, אבל יחד עם זאת, על המשרד היה להכיר באופן רטרואקטיבי באיסוף מכלי משקה שבוצע על-ידי חברה קבלנית בשנת 2016, למרות שתאגיד המיחזור אל"ה, אשר מייצג את חברות המשקאות, התקשר ושילם עבור איסוף המכלים רק בשלהי שנת 2017.
על פסה"ד הוגש ערעור מטעם היצרנים והיבואנים, אשר טענו כי יש לבטל כליל את העיצומים הכספיים. כמו-כן, הגיש המשרד ערעור שכנגד בגין ההחלטה להכיר בדיעבד בהתקשרות שבוצעה.
ביהמ"ש בוחן האם תהליך ההחלטה של הרשות מצוי במתחם הסבירות
בפסק הדין שנתן אתמול (ג') השופט דראל, התקבלו במלואן טענות המשרד. השופט כתב כי בטרם ידרש לטענות לגופן יש להגדיר את מתחם ההתערבות של ביהמ"ש בהחלטות הממונה בדבר הטלת עיצום כספי, וקבע כי לדעתו היקף ההתערבות השיפוטית הוא מוגבל שכן הטלת עיצום כספי היא מעשה מנהלי של הרשות: "בית המשפט אינו שם עצמו במקום המשיב, אלא בוחן את תהליך קבלת החלטתו והאם היא מצויה בתוך מתחם הסבירות".
בכך בפועל מחזק בית המשפט את היכולת של הרגולטור לקבל החלטות שכן מידת ההתערבות בערעור היא מוגבלת מלכתחילה.
לפי השופט, גישת המשרד להגנת הסביבה לכך שהוא זכאי לדרוש את המידע והנתונים שיאפשרו לו לבחון את מהימנות הדיווח עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המנהלי, ו"פרשנות אחרת הופכת את הליך הבדיקה והבקרה שאמור הממונה לעשות בכדי לממש את תפקידו לחסר ערך ועקר, שכן משמעות קבלת עמדת המערערות היא שהממונה אינו יכול לדרוש ולקבל את האסמכתאות העומדות ביסוד הדיווחים שנמסרו לו וכך גם נשללת ממנו האפשרות לבחון את אמיתות הדיווח שנמסר לו".
חברות המשקאות טענו כי הזכות לדרוש "כל מידע" מוגבלת רק למצבים בהם נוכח הממונה שקיים פגם בדיווח שקיבל או שיש לפניו ראיות מהימנות המביאות אותו למסקנה שהדיווח אינו מדויק. השופט לא קיבל את הטענה וכתב: "לדידי הממונה רשאי ואף חייב לבצע כל פעולת בדיקה כדי להבטיח קבלת דיווח אמין ומדויק".
החברות השתמשו בשיטת מצליח
עוד קבע השופט כי הוא אינו מסכים עם עמדת בית משפט שלום, והחלטת המשרד להגנת הסביבה שלא להכיר באיסוף שנרכש בדיעבד והוצג בסוף 2017 או תחילת 2018 לגבי שנת 2016 מקובלת עליו ולא היה מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה זו. "ברובד העקרוני, שלא כבית משפט קמא שסבר ש"קיימים פנים לכאן ולכאן", עמדתי היא שאין להכיר ברכישה מלאכותית של פעילות איסוף הנעשית בדיעבד, שכל מהותה לעקוף את דרישות החוק ולנכס יש מאין פעילות איסוף ומיחזור שנעשתה על ידי גורם אחר למערערות, בחלוף שנה ואף יותר", כתב השופט.
השופט כתב כי אין חולק כי הדיווח שמסרו המערערות על אודות נתוני העמידה ביעדים בשנת 2016 לא כלל את פעילות האיסוף שבוצעה על ידי חברה בשם דניאלי בסביבה. "ההתקשרות בין המערערות לבין דניאלי נעשתה בשנת 2017, וההסכם התייחס לשנת 2017, ואפשר רכישה בדיעבד של איסוף ומחזור שבוצעו בשנת 2016, בכפוף להודעה בכתב שהתעורר ספק אם ניתנה", כתב השופט. עוד כתב כי נראה כי תחושתו של המשיב (המשרד להגנת הסביבה) לפיהן נקטו המערערות בשיטת "מצליח" אינה קלוטה מן האוויר.
השופט הוסיף: "קבלת גישתן של המערערות מביאה ליצירת מתווה לעריכת עסקאות מלאכותיות, אף לאחר סיום אותה שנה, ומאפשרת לגורם אחד לרכוש לעצמו עמידה, שעמד גורם אחר, בדרישות החוק בדיעבד. גישה כזו אינה יכולה להתקבל. יש בה כדי ליצור מסלול עוקף של עמידה ביעדים שנקבעו, והיא מביאה למעשה לפיתוח "תעשייה" של רכישת איסוף ומיחזור על ידי גופים אחרים בדיעבד, על ידי מי שלא הצליח לעמוד ביעדים".
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג מסרה: "פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מאשר שוב את עמדת המשרד להגנת הסביבה כי לא הייתה עמידה ביעדי האיסוף והמיחזור של מכלי משקה גדולים בשנת 2016, וכי ההחלטה להחיל את מנגנון הפיקדון על מכלים אלה הייתה מוצדקת. ביהמ"ש אישר את הטיפול המקצועי והענייני של עובדי משרדי, שהתמודדו עם סוגיה מורכבת זו תוך השקעת מאמצים מרובים ואלפי שעות עבודה, למען הציבור ואיכות הסביבה. חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים שיוחל ב-1 בדצמבר 2021 הוא הצעד הנכון למען הציבור, הסביבה והכלכלה".
חברות המשקאות יוצגו בהליך באמצעות עורכי הדין יגאל קווה, שלמה מנחם ובר הולנדר. המשרד להגנת הסביבה יוצג בידי משה וילינגר.
