המגמה מארה"ב תגיע גם לישראל - בעתיד נצביע על הכלכלה והאינפלציה
המגמה מארה"ב תגיע גם לישראל - בעתיד נצביע על הכלכלה והאינפלציה
בשנת 1992 תבע ג'יימס קארוויל, אסטרטג הקמפיין של ביל קלינטון את הביטוי האלמותי "that's the economy, stupid" (זו הכלכלה, אידיוט) ועל כנפי הסלוגן המריא קלינטון לכהונה רציפה בת 8 שנים. 32 שנים אחר כך, מהצד השני של המפה הפוליטית, הביס דונלד טראמפ את סגנית הנשיא קאמלה האריס עם קמפיין ששידר את אותם מסרים ב"טראמפית מדוברת", כמובן.
בסוף, זו הכלכלה.
האינפלציה בישראל התחילה לזנק בישראל ובעולם במהלך משבר הקורונה. העלויות כולן, וביניהן כמובן מחירי המזון, הדיור (וכמובן השכירות), עלו בחדות. לכאורה נראה כי עליית האינפלציה היא משהו שהישראלים התרגלו אליו, אבל ייתכן שמשהו עומד להשתנות. לפני שנדון לעומק במצב הכלכלי בישראל, נסתכל על בת הברית הגדולה ביותר שלנו, שרבות מהמגמות בה, מגיעות אלינו באיחור מסוים. כאמור, בארה"ב הנושא הכלכלי היה מרכז הכובד של הבחירות האחרונות ואף הסיבה לזכייה המובהקת של דונלד טראמפ, שוב, בבחירות לנשיאות.
כל זה מגובה לא רק בתחושות בטן, אלא גם בסקרים שאחרי הבחירות. דפוסי הצבעה בבחירות 2024 בארה"ב מוכיחים כי הכלכלה, ובמיוחד יוקר המחיה, היו נושאים מרכזיים עבור הבוחרים, מה שמודגש בכמה סקרים בינלאומיים.
למשל סקר של Economist/YouGov מצא ש-22% מהבוחרים ציינו את האינפלציה ומחירי המחייה כגורם המרכזי בהחלטה שלהם, בעיקר בשל עליית מחירי המזון (68%), דיור (17%), שירותים (8%), ודלק (3%). הבוחרים הצביעו על הפער בין עליית המחירים לקצב עליית השכר כאתגר כלכלי משמעותי, כאשר 74% חושבים שהפערים מתרחבים והמצב הכלכלי מידרדר.
בבחירות הנוכחיות, נושא האינפלציה הפך ליתרון עבור טראמפ, מאחר ובכהונה הקודמת שלו האינפלציה והריבית היו נמוכות בהרבה מנתוני ההווה. כלומר, בממשל ביידן האינפלציה והריבית עלו בחדות. למשל, טראמפ דגל בהרחבת ייצור האנרגיה המקומי כדי להוזיל מחירי דלק, בעוד האריס הציעה מדיניות רגולציה למניעת העלאת מחירים מוגזמת על ידי חברות.
מי יהיו המפלגות שייקחו שוב את השרביט הכלכלי?
בישראל האינפלציה דוהרת וחברות כבר לא מתביישות או חוששות להכריז על העלאות מחירים. אחת הדוגמאות היא הנסיקה של מחירי הטיסות במהלך השנה האחרונה, מבלי שנמצא לכך פתרון בדמות פיצויים לחברות זרות שביטלו טיסות כדי לשמור על קווי התעופה ורמות המחירים. מרבית החברות החליטו להימנע מלהגיע לישראל לא בגלל המצב הביטחוני, אלא בשל היעדר פיצויים בגין ביטולי טיסות והצורך שלהן להחזיר את הכספים לנוסעים.
בשקט בשקט, ישראל גם איבדה את מנועי ההייטק והצמיחה שלה. למשל, חברה כמו אינטל שלא הפסיקה להשקיע בישראל, נאלצת לפטר עובדים ולהצטמצם בשל מצבה הגלובלי. עם זאת, נדרשים גם איזונים והשקעות של חברות ענק אחרות, אך בזמן מלחמה מעטות הן החברות הבינלאומיות שיכריזו או יחשבו על השקעות משמעותיות בישראל.
בדיוק כמו הסיסמה של טראמפ, Make America Great Again, גם בישראל נדרשת אג'נדה וחשיבה להצעדת הכלכלה הישראלית בחזרה לימי הזוהר שלה. במוקדם או במאוחר, אחת המפלגות תבין שיש לנושא הכלכלי הרבה יותר אוזניים קשובות והיא תבחר להוביל אותו, לא ממקום פופוליסטי, אלא ממקום ענייני עמוק וכזה שדוגל בהצעדת הכלכלה הישראלית ליוקר מחיה נמוך יותר, השקעות של חברות בינלאומיות וגם בעתיד הפחתות מסים. אנחנו, אזרחי ישראל, צריכים לדרוש את השיח הזה יותר ויותר, וכך גם הפוליטיקאים יתעניינו יותר בכלכלה ובצרכי הציבור (ואולי פחות בצרכים הפוליטיים?) וישכילו לפעול כדי להצעיד את הכלכלה הישראלית, כפי שהתרחש בארה"ב. דווקא בגלל שהשיח הביטחוני הועצם, מגיעה ההזדמנות לפעול למען הכלכלה.
כשהשיח הכלכלי הוא רדוד ולא מגיע למרכז הבמה ולעומק (ולמרבית נבחרי הציבור מכל הקשת הפוליטית אף אין הבנה בסיסית בכלכלה, בעיקר למי שאמון על אוצר המדינה - שר האוצר), הרי שהכלכלה לא עולה לסדר היום הפוליטי והמדיני, האזרחים לא רואים בה כנושא מרכזי וכך אנחנו ממשיכים להצביע "כביכול" רק על נושא הביטחון ובשנים האחרונות הבחירות הן בכלל "כן/לא ביבי" וכל השאר ממש לא מעניין.
גזירות המסים והקיצוצים, מתקבלים כעובדה מוגמרת, מבלי שיש דיון גם על בנייה ויצירה של מקורות צמיחה למשק ומבלי שנוצרה תכנית אמיתית להפחתת יוקר המחיה. כמו בארה"ב, גם בישראל, יבוא היום המיוחל בו השיח הציבורי יגיע גם לכלכלה, שתהפוך לנושא מרכזי בבחירות.
הכותב הוא שותף ומנכ"ל אינווסטו קפיטל
