לא ליחד הזה פיללנו
לא ליחד הזה פיללנו
"אנחנו לא עובדים, כל הפעילות הוקפאה נכון לעכשיו, המשרדים הפכו למוקדי איסוף אחסון ואספקה וכל העובדים עסוקים בהתנדבות למען חיילי צה"ל והמפונים", אמר לי איש עסקים ערבי בכיר במשק הישראלי, בעודנו יושבים לפגישה בבית קפה תל אביבי בנובמבר האחרון. זו תמונה שכלל הציבור כנראה לא רואה ואפילו לא מדמיין את היקפה.
בזמן שרבים בישראל חששו משומר חומות 2, התמונה בחלקים גדולים מהחברה הערבית העסקית והתעסוקתית, הייתה למעשה של סולידריות והתגייסות להתאוששות מהאסון הגדול שפקד את המדינה.
ה-7.10 היווה מתקפה, לא רק על חיי היהודים, אלא על החיים המשותפים פה. החמאס תקף את החלום של חיים של שילוב ושפיות, וחיזק את הקיצוניות וההתבדלות. האסון פקד אותנו, דווקא במקום שבו היינו במצב של השתתפות הולכת וגוברת של החברה הערבית בפן העסקי ובכלכלת ישראל, שהביאה עמה מהלכים משמעותיים ובעיקר הזדמנויות ייחודיות.
מבחינת השכלה, ראינו עלייה משמעותית במספר הסטודנטים הערבים לתואר ראשון (עליה של 95%) שני (עליה של 174%) ושלישי (עליה של 107%) בין השנים 2010 ו-2020 . המעורבות באקדמיה פתחה את הדלת גם לעולם התעשייה, על ידי נטוורקינג משמעותי בקרב הסטודנטים, המרצים ובעיקר מנחי התארים המתקדמים. התהליך הזה יצר דור שני או שלישי של יזמים, שהינו משכיל הרבה יותר ובעל פתיחות רחבה להיטמעות בכלכלת המדינה ובשוק ההון הישראלי. החברות במגזר הערבי, רובן ככולן משפחתיות, החלו להבשיל לתהליכי מיזוגים, מכירות והנפקות, ולהיפתח לשווקים בינלאומיים.
אמנם לא ראינו חברות ערביות בגל ההנפקות האחרון, אך היו לא מעט שהתחממו על הקווים ורבות שהטמיעו סדר וארגון והנהלה מקצועית יותר, שלא נשענת רק על כוח אדם משפחתי ואזורי, על מנת להיות מוכנות לגל הבא. זאת לצד עסקאות שבוצעו בפועל כדוגמת קינגסטור, ש-20% ממניותיה נרכשו על ידי הפניקס וטחינה אל -ארז, שנרכשה על ידי פורטיסימו. אלו מעידים על המוכנות של החברות המשפחתיות הללו, להטמיע שותפים מוסדיים ולהשתתף באופן מלא בכלכלה הישראלית. נראה שהשוק המוסדי, ובהדרגה גם הפרטי, החלו להכיר בהזדמנות החד פעמית הזו.
חברות אלו אינן פעילות רק בתחומים הכלכליים המקושרים בד"כ עם המגזר העסקי ערבי, כגון חברות בנייה ותשתיות, אלא בתחומים רחבים אחרים, כגון ציוד רפואי, מזון וטכנולוגיה. חברות תעשייתיות בתחומים מגוונים מהוות חלק משמעותי מפוטנציאל הצמיחה העודף בישראל. ענף התעשייה הישראלי כולו, מאופיין בריבוי של חברות בבעלות ערבית-ישראלית. בעוד ענף זה מתקדם והופך חכם וטכנולוגי יותר בשאר העולם, בישראל, בכל המגזרים , יש מימוש חלקי ביותר של פוטנציאל המודרניזציה.
החברות הערביות שכן הצליחו להשתלב עד למתקפה הארורה, הוכיחו במלחמה גם את החשיבות שלהן בעורף, על ידי העמדת המשאבים שלהם לטובת התנדבויות וקווי היצור שלהן לטובת צה"ל. עם זאת, לא ניתן להתעלם מההקצנה שחלה בשיח, ומהפגיעה במרקם החיים המשותפים. באופן טבעי, אך מסוכן ברמה הלאומית, סוגיית השיתוף הולכת צעד אחורה.
דווקא עכשיו, ישנה חשיבות גבוהה אף יותר לא לאפשר לכוחות הקיצוניים לנצח. להנציח את השפיות והחיים המשותפים, ומעל לכל, לנצל את אותה הזדמנות, לפיתוח כלכלי, צמצום ההפסד העצום הגלום בחוסר השותפות ומימוש מלוא הפוטנציאל הגלום בחברה הערבית, תהליך שהיה בתנופה עד ל-6.10. שילוב מלא יותר של המגזר העסקי הערבי בכלכלת המדינה , יכול לייצר ערך רב, חברתי ועסקי. לכן , אסור לתת לתנופה הזו להיעצר. כל מי שבעד חיים של שיתוף ושגשוג - צריך לעמוד מאחורי האמרה "ביחד ננצח". כלכלה משותפת, שכל הזרמים בחברה הישראלית לוקחים בה חלק בהתאם לחלקם באוכלוסייה - זה הביחד האמיתי. ורק ככה, ננצח.
שני עמרם היא שותפה מנהלת בבית ההשקעות AMANI - המתמחה בקרנות השקעה ייחודיות וביניהן INDUSTRY - AMANI המתמחה בהשקעות Private Equity בתעשייה מסורתית, במגזר העסקי ערבי בישראל
