משבר הגלובליזציה: לעזוב, אי אפשר להישאר
משבר הגלובליזציה: לעזוב, אי אפשר להישאר
המאמר מתמקד במשבר הגלובליזציה, תחזיות לטווח קצר וארוכות טווח של "התנהגות" של שחקנים כלכליים מרכזיים בסביבת ה"דה-גלובליזציה"
התזוזות המהותיות המתרחשות כעת בעולם עומדות להשפיע על הגלובליזציה, שהייתה המגמה השולטת של ההתפתחות העולמית בעשורים האחרונים.
הדה-גלובליזציה שבאה במקומה, כלומר, חלוקה ברורה של העולם לשלושה גושים עיקריים (גוש המערב - ארה"ב, מדינות האיחוד האירופי, בריטניה, יפן, טייוואן ואחרות; הגוש המזרחי - סין, רוסיה, איראן, קזחסטן, ונצואלה ועוד; והמחנה הניטרלי - רוב מדינות אפריקה, הודו, ברזיל וכו') תשפיע בוודאות על פיתוח אסטרטגיה חדשה עבור חברות הטכנולוגיה המובילות בעולם.
נושא הדה-גלובליזציה הועלה בפרסומים כלכליים ופוליטיים הרבה לפני ה-24 בפברואר 2022. מה שגרם לכך היה המשבר הכלכלי העולמי של השנים 2009-2007 וכן עליית הנטיות הפופוליסטיות בעולם. מלבד זאת, החל משנת 2014 התגברה המגמה של מאבק פוליטי וכלכלי בין מדינות.
התפשטות המגפה העולמית של נגיף הקורונה החריפה מגמות אלה עוד יותר.
הרעיונות המופיעים במאמר זה מבוססים על ניסיונו של המחבר בעשורים האחרונים, בעבודתו כמנהל אזורי בתאגיד תעשייתי טכנולוגי מוביל, על תפקידו הפעיל בתהליכי הגלובליזציה ונקיטת הצעדים הראשוניים במענה לאתגרי הדה-גלובליזציה.
כישלון המאמצים רבי השנים לבנות שיתוף פעולה עסקי בין רוסיה לארה"ב בתחום טכנולוגיות תעשייתיות מתקדמות (advanced industrial technologies) גרם למחבר להעריך בצורה מפוכחת את העבר ולבחון את העתיד מבלי ליפול לאופטימיות מוגזמת.
1 ."החמדנות" ו"הפחד"
המניע העיקרי של הגלובליזציה הייתה "החמדנות" של תאגידים, ובראשם, חברות הענק בגוש המערב. מדינות הגוש המזרחי והמחנה הניטרלי כונו בשפת התאגידים "high growth regions" - כלומר, אזורים שבהם פיתוח עסקי קשור תחילה בגידול משמעותי בהיקפי המכירות, ולאחר מכן, ככל שהשירות מתפתח, ברווחים גבוהים.
עם זאת, המדינות הגדולות ביותר באזורים אלה (למשל, סין, הודו, רוסיה) הבהירו לתאגידי הגוש המערבי כי הם יכולים להיות נוכחים בשווקים שלהן, אך חייבים להעביר אליהן חלק מהייצור, לספק טכנולוגיות ולפתח רשת של שותפים מקומיים. מה שהפריע למימוש מלא של שאיפות אלה (אמנם בדרגות שונות אצל שחקנים שונים) היה "הפחד" או "חוסר האמון", אם לומר זאת בצורה עדינה.
"פחד" זה נגע לא רק לחרדות המובנות הקשורות להעברת מקומות עבודה, שיכלו להיווצר בגוש המערבי, ולסיכוני "גניבת" הטכנולוגיות על ידי מדינות הגוש המזרחי, אלא גם לסיכונים של הפסדים כספיים (אובדן נכסים) הקשורים לחלוקת המדינות לגושים גיאופוליטיים, שעוצבו סופית לאחר ה-24 בפברואר 2022.
לפי נתוני AEB, חברות אירופיות לבדן הפסידו לאחר מועד זה לא פחות מ-100 מיליארד דולר ברוסיה. באופן טבעי, הפסדים גדולים יותר השפיעו על אלה ש"החמדנות" שלהם גברה באופן משמעותי על "הפחד".
2. מה צפוי בטווח הקצר והבינוני
אין כל ספק כי כבר מתרחשת ירידה בהשקעות של הגוש המערבי במזרחי, ובחלק מהמקרים, הפסקה מוחלטת של נוכחות כלשהי של רוב תאגידי הגוש המערבי במספר מדינות הגוש המזרחי. כדוגמה, נזכיר את העזיבה המלאה או כמעט מוחלטת של ענקיות ההיי-טק, כמו General Electric, Schneider Electric, Emerson, Honeywell ואחרות, שעזבו את רוסיה לאחר ה-24 בפברואר 2022. אגב, רשימת החברות בדוגמה זו אינה מקרית. למרות העובדה שחברות אלה לא היו המשקיעים הגדולים ביותר ברוסיה, בניגוד לרשתות קמעונאיות, יצרניות רכב ומוסדות פיננסיים, עזיבת החברות שהן בעלות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר המבטיחות את היעילות והבטיחות של הייצור התעשייתי, הינה רגישה מאוד וקשה למצוא להן תחליף.
אציין שעזיבה זו היא רק דוגמה הממחישה מגמה כללית שככל הנראה תתפשט בהדרגה למדינות אחרות בגוש המזרחי.
יש אומרים שרוסיה היא מקרה מיוחד. אין בינתיים עזיבה מסין. נטישת פרויקטים אסטרטגיים בסין (תעשייה אווירית, אלקטרוניקה, IT) כבר החלה ויש הרבה דוגמאות לכך.
אם אנו עומדים כעת בפני משבר אמיתי בטייוואן,
אז נטישת החברות המערביות מסין
תתרחש כ"מפולת".
בגדול, חברות הגוש המערבי וצרכני המוצרים והשירותים שלהן ממדינות הגוש המזרחי וגם מהמחנה הניטרלי למדו את השיעור הרוסי או ילמדו אותו בקרוב.
במקביל לתהליך זה אפשר לראות צמיחה מסוימת של נוכחות/השקעות של החברות שעזבו את הגוש המזרחי ועברו למדינות מסוימות של המחנה הניטרלי, כגון הודו ומרכז אסיה. למרות שברור, כמובן, שחברות מערביות מפנות כעת יותר השקעות ל"מדינות בעלות הברית".
החברות המערביות שעזבו את הגוש המזרחי השאירו "ירושה" כזו או אחרת במדינות שהן עזבו: מתקני ייצור, כוח אדם בעל הכשרה, טכנולוגיות מקומיות ו"know-how".
"ירושה" זו תתמוך בטווח הקצר בתפקוד/ביצועים של הציוד ומתקני הייצור שנבנו בעשורים האחרונים של שלטון "החמדנות" על "הפחד".
אולם בטווח הבינוני, "ירושה" זו תהווה גורם חשוב באסטרטגיה של בניית חלופות מקומיות לייבוא הטכנולוגיות והציוד הקריטיים ממדינות הגוש המערבי.
3. מה צפוי בטווח הארוך
אם הדה-גלובליזציה עוצבה סופית ולא יתרחש "פיוס" בין הגוש המזרחי והמערבי, אזי הפורמט שתואר לגבי הפרספקטיבה בטווח הבינוני (הסתמכותו של הגוש המזרחי על הכוחות של עצמו בלבד) והניצחון הסופי של "הפחד" על "החמדנות" בגוש המערבי יהפכו לנורמות בטווח הארוך.
אך אם בכל זאת "הפיוס" בין הגוש המערבי והמזרחי יתרחש, אז כניסתם המחודשת של תאגידים מערביים למדינות שהם עזבו תהיה שונה מהותית מהפעם הקודמת.
הכניסה הקודמת התבססה על השקעות ישירות ויצירת מתקני ייצור מקומיים, מרכזי הנדסה
ושירות מקומיים, שירותי מכירות ותפעול עורפי עצמאי.
הכניסה המחודשת שבה, למרות התרחיש האופטימי, "הפחד" גובר על "החמדנות", תיבנה ככל הנראה על "שותפויות". בואו נפרט כאן קצת יותר.
4 ."שותפויות" כמענה לאתגרי הדה-גלובליזציה
עבור חברות טכנולוגיה תעשייתית מתקדמות, הכניסה המחודשת למדינות שהן עזבו תתבצע באמצעות שותפים מקומיים שייטלו על עצמם את כל הסיכונים העסקיים. השותפים הללו יהיו "השחקנים" שטיפלו ב"ירושה" שהושארה מאחור על ידי החברות המערביות שעזבו, או שחקנים חדשים ש"פיתחו שרירים משלהם" במהלך השנים/העשורים שלאחר העזיבה.
עבור ענקיות ההיי-טק, שותף פוטנציאלי טוב הוא כזה שיש לו ניסיון בעסקי שירות עתירי ידע.
אפשר להביא מספר דוגמאות לשירותים מסוג זה: שילוב מערכות (תשתית IT, מערכות בקרת תהליכים אוטומטיות, מערכות זרם נמוך); מידול של תהליכים טכנולוגיים להדרכה, בקרה ואופטימיזציה; בדיקת מעבדה למאפייני ביצועים של זרזים וריאגנטים חדשים; בדיקות של תוכנות מיוחדות.
שותף מקומי שכזה פוטר את התאגיד המערבי מסיכוני מעסיק, משקיע בעצמו בלוקליזציה ובדרך כלל יש לו מומחיות ייחודית, כולל מומחיות רב-תחומית.
בשלב הראשון של שיתוף הפעולה, השותף המקומי יחזק את הבסיס החומרי, יעצב מחדש את היחסים עם לקוחות "קצה" בהתאם לאינטרסים של התאגיד המערבי וייקח על עצמו תפקידי הפצה (אולי בלעדיים).
מובן כי המחיר שתאגיד מערבי ישלם על העברת כל הסיכונים לשותף מקומי יהיה הפחתת הרווחים מהמוצרים והשירותים המסופקים.
ככל שהרעילות של חברות הגוש המזרחי תפחת (בתרחיש "האופטימי") בעיני שווקי העולם, תתאפשר שותפות "הפוכה", כאשר באמצעות שיתוף פעולה עם תאגיד מהגוש המערבי או מהמחנה הניטרלי, השותף המזרחי ייכנס לשוק העולמי עם מוצרים/פרויקטים/שירותים משלו.
שיתוף פעולה דו-כיווני זה יהיה כדאי, מכיוון ש"הרעילות" ההדדית של המערב במזרח והמזרח במערב תימשך זמן רב מאוד. ה"חשש" של קונים במזרח ובמערב לרכוש מוצרים/שירותים/פרויקטים מהגוש הנגדי לא ייעלם, ורק שיתוף פעולה איתן, המאפשר לוקליזציה עמוקה ומיתוג מחדש, יכול לסייע "לרפא" את השווקים מהפחדים הללו.
אציין גם שבמקרים מסוימים, חברות מקומיות קטנות/בינוניות ואפילו סטארטאפים יכולות להפוך לשותפים של "הכניסה מחדש", ובמיוחד עבור חברות בינוניות ו-"new comers".
לשותפים הפוטנציאליים "הבינוניים" האלה יש שאיפות מוצר בריאות. ככלל, יש להם "כתם לידה" של יצירתיות, "אגו" בריא של עובדים וצמא לרווח מהמוצר.
בשיתוף פעולה עם שותף מערבי הם מחפשים הזדמנויות/רעיונות חדשים למו"פ, התרחבות גיאוגרפית וכניסה לענפי שוק חדשים.
אדגיש, שבניגוד לסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, השותפים הללו לא יהפכו ל"מיזמים משותפים", אלא יישארו ב-100% חברות מקומיות.
לסיכום אציין שהנהנים העיקריים מהדה-גלובליזציה שהתרחשה הן מדינות המחנה הניטרלי וחברותיהן.
הן מצאו את עצמן בין שני גושים עוינים ולמדו להפיק תועלת מכך. החברות מהמחנה הניטרלי יכולות, אגב, לשתף פעולה עם החברות המקומיות האמורות וליצור שותפויות יחד איתן ועם חברות מערביות בעת כניסתן מחדש למדינות הגוש המזרחי.
אני מניח שמצב נוח זה יישמר עבורן גם בתרחיש ה"אופטימי" של "פיוס", שכן בגוש המערבי והמזרחי "הפחד" ימשיך לגבור על "החמדנות" במהלך העשורים הקרובים לכל הפחות.
ומיד עולה השאלה, האם יש בכלל מקום לבחון תרחיש "אופטימי" ולדון בתבניות הכניסה המחודשת?
אענה על בסיס הניסיון שלי. אחרי כניסתו של צבא ברה"מ לאפגניסטן בשנת 1979 קשה היה לשער שאך 15-10 שנים מאוחר יותר חברות הטכנולוגיה התעשייתיות המתקדמות ממדינות הגוש המערבי "יפרחו בשיא פריחתן" במדינות ברית המועצות לשעבר.
ולכן Never say never.
נ.ב. "MADE IN CHINA 2025" - האם כל הסדר העולמי יכול להשתנות?
לפני שתשמיעו לי את טענות המחנה האנטי-גלובליסטי הדוגל בעמדה כי "אין שום צורך בשובם של תאגידים מערביים למדינות הגוש המזרחי ועל כולם להתכוונן כלפי סין ככלכלה הגדולה בעולם על רקע הצניחה הבלתי נמנעת של ארצות הברית", אגיד: אין דבר מאחורי אמירות אלה, מלבד "משאלת לב". לאורך מאות השנים נעו הישגי המדע והטכנולוגיה מהמערב מזרחה ודרומה. המדינות המתפתחות (במזרח ובדרום) התקדמו הודות ליישום ההישגים המתקדמים של מדינות המערב. "להפנות עורף" למערב - פירושו להישאר מאחור ללא כל תקווה להשיג את הצועדים מלפנים.
התוכנית שעליה הכריזה הנהגת סין בשנת 2015 "Made in China 2025" הגדירה ענפים בעלי פוטנציאל שבהם החברות הסיניות צריכות להיכנס לרשימת החברות המובילות בעולם. ענפים אלה הם IT, AI, רובוטיקה וטכנולוגיות ירוקות. ולמרות שהודות לסובסידיות הענק מהמדינה נרשמו הצלחות בחלק מתחומים אלה (למשל, בייצור סוללות לרכבים), בגדול ההצלחה היא די צנועה.
כמות הפטנטים שרושמות חברות סיניות בכל יום עדיין קטן בהרבה מכמות הפטנטים של חברות אמריקאיות. וזהו מדד אובייקטיבי למנהיגות טכנולוגית אמיתית.
ולגבי ההערה הנוספת של האנטי-גלובליסטים על כך ש"אפשר וצריך להזניח זכויות יוצרים וזכויות פטנטים כי זו מורשתו של הקולוניאליזם", יש לי תשובה ברורה - הזנחה כזו היא הדרך לבידוד מהמדע, הטכנולוגיה והתרבות העולמית. ספק אם יימצאו מדינות רציניות שירצו לעלות על מסלול זה.
ובכן, אם אתה, הקורא שלי, אדם אופטימי, אז תמחק את הפסיק לאחר המילה "לעזוב" בכותרת המאמר והצב אותה לאחר המילה "אי אפשר". אולם, אם אתה אדם מציאותי, אז השאר את הפסיק כפי שהוא.
מאת פרופסור לאוניד סורקין, יועץ אסטרטגי וגה נכסים יזמות והשקעות בע״מ
d&b – לדעת להחליט
