סגור
חולים במסדרון בית החולים ברזילי אשקלות מערכת הבריאות מצוקת אשפוז בתי חולים
מיטה במסדרון בבית חולים (צילום: הדר גיל עד)

פרסום ראשון
ועדת גמזו ממליצה: כך תטפל המדינה במחסור ברופאים

הוועדה בראשות פרופ' רוני גמזו הגישה את המלצותיה למשרד הבריאות ולמל"ג במטרה לשפר את יחס הסטודנטים לרפואה לכל מיטת אשפוז שהוא הנמוך ב-OECD. ממליצה בין היתר להחיל חובת הוראה בכל בית חולים, הגדלת מספר המיטות ללמידה בהתאם לגודל המחלקה וכן תמרוץ כלכלי לבתי חולים שיספקו שדות הכשרה מעבר לסטנדרט שנקבע

הוועדה לקביעת מנגנונים להגדלה והסדרה לאומית של שדות קליניים, בראשות פרופ' רוני גמזו, הגישה היום (ג') את מסקנותיה למשרד הבריאות ולמל"ג.
"ועדת גמזו" היא למעשה ועדת משנה תחת ועדה גדולה יותר- הוועדה לטיפול במצוקת כוח האדם הרפואי שהקים משרד הבריאות. המשרד זיהה את מצוקת כוח אדם במערכת כבעיה המרכזית שלה והציב אותה בראש סדר העדיפויות.
הוועדה קיבלה על עצמה לטפל באחת הבעיות הקריטיות שגורמות למחסור של כוח אדם הרפואי: מחסור חמור של סטודנטים על רקע בעיית השדות הקליניים - אותן מיטות בבתי חולים שמאפשרות לסטודנטים להתנסות וללמוד רפואה "בשטח", בבתי החולים עצמם.
למעשה, ישראל מככבת זה כבר כמה שנים כשיאנית במספר הרופאים שמקבלים תואר מחוץ לישראל (57.8% לעומת 21% בממוצע ב-OECD). נזכיר כי מיטות בבתי חולים הם בעלות שני יעדים מרכזיים: המוכר יותר הוא כמובן לשמש ככלי מרכזי לקבלת שירות רפואי. אך יש למיטות אלו עוד יעד: לשמש כ"שדה הוראה" או "שדה קליני"- קרי, לשמש את הסטודנטים לרפואה בתהליך הכשרתם לרופאים.
הנתונים מדברים בעד עצמם: מספר הסטודנטים לרפואה המוכשרים במדינה הוא הנמוך ביותר ב-OECD ועומד על 6.8 בלבד ל-100 אלף תושבים (פחות ממחצית הממוצע במערב - העומד על 14.2 סטודנטים). הוועדה חושפת ממצא קריטי: בניגוד למה שנהוג לחשוב כי מחסור בסטודנטים נובע ממחסור במיטות, הנתונים חושפים כי גם ביחס לכמות המיטות מספר הסטודנטים לרפואה המוכשרים בישראל הוא מבין הנמוכים במערב: 23 "בלבד" (מקום 4 מהתחתית) כ-30% פחות לעומת 33 סטודנטים ל-1,000 מיטות אשפוז כלליות בממוצע במדינות המפותחות. כלומר, הנתונים חושפים כי יש בעיה עמוקה ואקוטית הרבה מעבר ל"מחסור במיטות".

רפורמה משולשת

הלבנה הראשונה של הרפורמה המוצעת קשורה לתכנון המערכת שאינו קיים היום. הוועדה קובעת סטנדרטים של שימוש ב"משאב" ("שדה הוראה") לפי מחלקה. אחד הממצאים של הוועדה הוא כי קיימת שונות עצומה ביחס מספר מיטות האשפוז המסונפות לכל סטודנט לרפואה בפקולטה: אם באוניברסיטה העברית (הדסה) מסונפות 2.56 מיטות לסטודנט, בטכניון מסונפות יותר מ-5 (כלומר בהדסה מצליחים ללמוד יותר סטודנטים פר מיטה ולכן הוא נחשב להכי יעיל בהוראה).
הוועדה מדגישה כי אחד מהיעדים הוא לחזק את חובת ההוראה של כל מחלקה בכל בית חולים במדינה וכל מיטה חייבת להתחשב במטרת ההוראה שלה. הכללים החדשים - 40 שבועות וקבוצות של 10 סטודנטים לפחות - יקשו על מנהלי המחלקות לדרוש מיטה ולא לאפשר להשתמש בה כשדה הוראה ואף למקסם את השימוש במשאב הזה, וזה כולל סנקציות של ממש - לרבות לקיחת הרישיון של אותה מיטה על ידי משרד הבריאות במקרי קיצון.
כמו כן, הוועדה קובעת כי אם בית החולים מחליט להגדיל מחלקה, נניח מ-30 ל-40 מיטות, אזי מנהל המחלקה יהיה חייב "לקחת" סטודנטים נוספים ולהגדיל את "השדות הקליניים" באותו היקף (יקבל קבוצה נוספת של סטודנטים) ולא תהיה למנהל המחלקה אפשרות לסרב. המטרה ברורה: ליצור פריון הוראה הרבה יותר גבוה. אותו פריון יימדד לפי מדדים אובייקטיביים (KPI) קבועים מראש והמידע יעבור למנכ"ל משרד הבריאות ולמל"ג. מדובר בשינוי מהותי כי מנהלי המחלקות לא יוכלו ללמד 32 סטודנטים - אלא 40 או יותר. הדברים רלבנטיים במיוחד עבור חמשת צווארי הבקבוק של מערכת הבריאות: מחלקות פנימיות, ילדים, נשים, כירורגיה ופסיכיאטריה.
החלק השני של הרפורמה קשור לצורך ל"הסתכלות על" (ניהול המערכת). לכן הוועדה ממליצה על הקמת ועדת תכנון-על שבה יישבו גם נציגים ממשרד הבריאות, גם מהמל"ג, כל הדיקנים של הפקולטות וכל מנהלי בתי החולים. תפקידה של הוועדה יהיה לחלק את שדות ההוראה בראייה כוללנית. החלוקה והניהול של הוועדה יהיה מחייב והיא תנחה ממש את בתי החולים כמה סטודנטים בכל מחלקה. זאת בניגוד למצב הקיים שבו הכוח נמצא בידי כל מנהל בית החולים שמחליט ולעתים יש גם מנהלי מחלקות שאדישים לצורך של שדות הוראה משום שהם " שולטים בשיבר", קרי - המיטות אצלם.
החלק האחרון והלא פחות חשוב הוא התמרוץ הכלכלי. כדי לקדם את היעדים האלו מוצע מנגנון תמרוץ כלכלי (תקציב) לבתי חולים שיספקו שדות מעבר לסטנדרט שנקבע. התמרוץ גם משלב עוד אלמנטים כמו איכות הוראה ומתן שדות קליניים לפקולטות הקטנות. כמו כן מוצע לתת תוספת שכר זמנית ל"טיוטר" המוביל של ההוראה (הרופא שמנהל את קבוצת הלימוד). עוד צעד חשוב הוא קביעת תגמול מקסימלי לשדות קליניים וזאת כדי למנוע תופעה – שכבר מתחילה להתרחש - של "ג'ונגל" שבו כל המרבה במחיר מקבל שדה קליני (מצב שבו בית החולים מנצל את העמדה שלו כדי לסחוט יותר כסף מהמערכת עבור כל סטודנט).