הישראלים עדיין לא הוציאו מה שחסכו בתקופת הקורונה - האם זה ילבה את האינפלציה?
הישראלים עדיין לא הוציאו מה שחסכו בתקופת הקורונה - האם זה ילבה את האינפלציה?
לפי נתוני בנק ישראל, החיסכון העודף לישראלים כתוצאה מהירידה בצריכה והעלייה בהכנסות בתקופת הקורונה עמד על 200 מיליארד שקל, שהם 12.6% תוצר, זאת אל מול מגמה הפוכה בארה"ב. הישראלים עדיין לא החלו להשתמש באותם מיליארדים שנצברו, אך בנק ישראל סבור כי הם יוציאו את הכסף העודף במתינות ולא יגרמו לאינפלציה
אזרחי ישראל צברו חיסכון עודף של כ-200 מיליארד שקל בשנות הקורונה (2022-2020), שהם 12.6% תוצר - כך עולה מנתוני בנק ישראל שפורסמו היום (א').
לפי הסקירה של הבנק, בתקופת הקורונה אזרחי ישראל צרכו פחות ממה שהיו רגילים לפני כן, אך מצד שני הם גם קיבלו יותר כסף הודות לסיוע מהמדינה. המונח "חיסכון עודף" מתייחס לכסף העודף שנשאר בכיסי הישראלים בגין הצריכה הפחותה והכספים שהממשלה העבירה.
לשם המחשה, בשנת 2020 אזרחי ישראל זכו להכנסות גבוהות ב-74 מיליארד שקל לעומת שנה רגילה, וההוצאות היו נמוכות ב-54 מיליארד שקל לעומת שנה רגילה. באחוזים, בשנים שקדמו לקורונה החיסכון עמד על 33%-34% מההכנסה הפנויה, אך בשנת 2020 הוא עמד על 42% מההכנסה הפנויה.
לפי הבנק, הישראלים עדיין לא החלו להשתמש באותם מיליארדים שנצברו. יתרה מזאת, בשנת 2022 הישראלים לא חזרו לצרוך שירותים באותה רמה שנרשמה ערב הקורונה.
לשם ההשוואה, בארה"ב כבר בסוף 2021 חזרו האמריקאים לדפוסי צריכה חדים יותר מאשר טרום הקורונה, והחיסכון העודף היה שלילי, כלומר האמריקאים הכניסו פחות והוציאו יותר. לעומת זאת, בישראל גם בשנת 2022 נצברו עוד 14 מיליארד שקל של "חיסכון עודף" בידי הציבור לעומת המגמה ארוכת הטווח. בבנק ישראל מנסים לתת תשובה על ההבדל שבין ישראל לארה"ב, ואומרים שייתכן כי בישראל יש פחות אפשרויות צריכה, ולכן לא היה לישראלים על מה לבזבז את הכסף.
השאלה המעניינת ביותר שבנק ישראל מכנה אותה "השאלה העולה מאליה" היא "האם, מתי, ואיך, ייעשה שימוש בחיסכון העודף הזה?", השאלה הזו מעניינת כי היא עשויה להשפיע על כל המשתנים המאקרו כלכליים שאנו מכירים, על הצריכה הפרטית, על התוצר, וחשוב מכל מבחינת בנק ישראל, על האינפלציה. לא קשה להבין שאם מחר בבוקר כל הישראלים יבחרו להוציא את כספם העודף לצריכה, זה עשוי לייצר לחץ אינפלציוני.
בבנק ישראל מציגים שני תרחישים, תרחיש הצריכה המהירה ותרחיש הצריכה האיטית. נתחיל מהתרחיש המדאיג, של צריכה מהירה. לפי הבנק בתרחיש כזה יגדילו אזרחי ישראל את הצריכה שלהם ב-40 מיליארד שקל בכל אחת מה-4 שנים הקרובות. מדובר בגידול של 5% בצריכה הפרטית לעומת 2022, במקרה כזה יהיה לחץ אינפלציוני, הריבית הריאלית צפויה לעלות (כי כספי החיסכון מופנים לצריכה במקום להשקעה, ש"ט). הלחץ האינפלציוני המדויק תלוי בשאלה האם הציבור ישתמש בכסף בשביל להגדיל צריכה של מוצרים שניתן לייבא או צריכה של שירותים שקשה יותר לייבא. וכמובן, בשאלה האם המשק הישראלי יוכל לעמוד בביקושים המתרחבים. מכל מקום, התרחיש הזה, שהוא בוודאות מטריד את בנק ישראל, מניב לפי הבנק העלאת של האינפלציה ב-0% ב-2023, ב-0.6% ב-2024, וב-1% ב-2025. מהצד החיובי זה יגדיל את התוצר בשנים אלו ב-1.5%, 2.6% וב-1.8%.
בבנק סבורים כי תרחיש זה אינו סביר בישראל, ראשית, בגלל תאוריה כלכלית ידועה המכונה 'ההכנסה הפרמננטית', לפיה עלייה חד פעמית בנכסים צפויה להגדיל את הצריכה ברמה קטנה בלבד, כי ישנה העדפה לשמר את העלייה לאורך שנים ולא לנצלה בפעם אחת. שנית, מכיוון שעיקר הירידה בצריכה בשנות הקורונה הייתה בעולם השירותים, קשה לראות כיצד אנשים ישלימו את צריכת השירותים כיום. לא ניתן להסתפר כיום פעמיים בגלל שפספסנו תספורת בשנת 2020.
לכן, בבנק מעריכים כי התרחיש שנראה בפועל בישראל, הוא תרחיש של 'צריכה איטית', לפיו הציבור יגדיל את צריכתו ב-10-20 מיליארד שקל על פני העשור הקרוב, כאשר ההשפעה של התוספת הזו על הצריכה תהיה זניחה יותר. התרחיש הזה לו מקווים בבנק ישראל, צפוי למנוע העלאות מחיר בגין ה'חיסכון העודף'.
הניתוח של בנק ישראל לא מתייחס להשפעת החיסכון העודף על מחירי הנכסים בישראל, כלומר לשאלה האם ייתכן כי מחירי הדירות (המסווגים כהשקעה) עלו בין היתר בגלל החיסכון העודף הזה. בנוסף, הבנק לא בדק באופן מפורש האם לחיסכון העודף הייתה תרומה על האינפלציה בישראל, אם כי לפי הנתונים המוצגים בסקירה נראה כי ניתן להפריך טענה זו, שכן הצריכה הפרטית בישראל ב-2022 היתה נמוכה מרמתה טרום המשבר.
