שינויים ותמורות בסכומי הפיצוי בתביעות לשון הרע
שינויים ותמורות בסכומי הפיצוי בתביעות לשון הרע
במהלך תקופה קצרה בתי-משפט שונים נתנו מספר פסקי-דין שחייבו מפרסמי לשון הרע במאות אלפי ₪ ויותר (אף למעלה ממיליון ₪). חלק מפסקי-הדין מצויים בדיון בפני ערכאות הערעור. אך לא ניתן להתעלם מרצף פסקי-הדין במסגרתם נפסקו סכומים שעד לאחרונה נחשבו נדירים.
מדוע? זו שאלה כבדת-משקל בעלת פנים רבות, שטעונה מחקר מעמיק. הרי יחד עם השינויים בסכומי הפיצוי הנפסקים – ולצדם – מתרחשות תמורות חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות שעשויות להשפיע (החל מהתייקרויות במשק, דרך שינויים בתרבות-השיח, וכלה בהבנה שפגיעה בשם הטוב יכולה לעלות בחיים עצמם). אם כן, איננו מתיימרים להשיב לשאלה המורכבת ברשימה קצרה זו. אך באה השעה לרדד את הקרקע, להציג בקצרה (ובאופן לא ממצה) את המתרחש, כדי להביט בצורה מעט יותר מושכלת במציאות המשפטית הנוכחית, ולצפות פני-עתיד בהתאם.
כיצד פוסקים פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע?
בקצרה: עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, היא עוולה מיוחדת בנזיקין; אך חלק מדיני-הנזיקין. כך שככלל, ניתן לתבוע כל סכום, בהינתן הוכחת נזק (ממוני או שאינו ממוני). לחלופין, ומשום שלא פשוט להוכיח נזק קונקרטי כתוצאה מפגיעה בשם הטוב, סעיפים 7א'(ב) ו-7א'(ג) מסמיכים את בתי-המשפט לחייב בפיצוי ללא הוכחת נזק, בטווח שבין 0 ₪ לבין 50,000 ₪ (ללא כוונה לפגוע) ו-100,000 ₪ (בהינתן הוכחת כוונה לפגוע); בעד כל פרסום [בכפוף לסייג הקבוע בסעיף 7א'(ד) לפיו לא יפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בעד "אותה לשון הרע" יותר מפעם אחת]. הסכומים, בהתאם לסעיף 7א'(ה), צמודים למדד-בסיס מספטמבר 1998. נכון לאוגוסט 2023, הסכומים המעודכנים הם 78,740 ₪ ו-157,480 ₪ בהתאמה.
כיצד על בתי-המשפט להכריע כמה פיצוי ללא הוכחת נזק לפסוק בין 0 לבין מקסימום הסכום?
בהלכת אמר (רע"א 4740/00) נקבעו שיקולים לפסיקת-הפיצויים. סיכומם בפשטות: אין לקבוע תעריפים, ויש לפסוק – בכל מקרה לגופו – בהתאם להערכת חומרת הנזק שנגרם בפועל, לפי הנסיבות, ולהעריך את פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם בעתיד; וכך לקבוע את סכום הפיצוי הראוי.
לפי ההלכה בעניין שרנסקי (ע"א 89/04), בקביעת סכום הפיצוי יש להתחשב גם ב"תכלית תרופתית" (השאיפה להשיב את המצב לקדמותו), גם ב"תכלית עונשית" ("כסנקציה כלפי המעוול" על התנהגותו) וגם ב"תכלית חינוכית-הרתעתית" ("במבט לעבר כלל הציבור").
אל אלו, מצטרפות הלכות לפיהן יש להתחשב גם בהתנהגות הצדדים תוך ניהול ההליך; כשעיקר העיסוק בשאלה כיצד נהג המזיק? האם פעל לצמצם את הנזק? או שמא פעל לשם העמקת הפגיעה?
המציאות הנוכחית; ותחילת תנועה במגמת עליה, האמנם?
בשנת 2018 פרסמנו על-אודות מחקר שערכנו, במסגרתו נסקרו כלל פסקי-הדין (הפומביים) שנתנו בשנים 2014-2017. לא נאריך על כך, רק נציין (מבלי למצות) כי התוצאות למדו שסכומי הפיצוי הממוצעים (דאז) סבו סביב כמה עשרות אלפי ₪; ונדירים יחסית המקרים בהם נחצה רף 150,000 ₪. בנוסף, נמצא חוסר אחידות בפסיקה (הבדלים משמעותיים בזיקה לזהות הערכאה, זהות המותב, ואף ביחס למיקום הגיאורפי של הערכאה ושל בעלי-הדין).
כשזה הרקע, יסופר שמתחילת שנת 2023, נפסקו סכומים שנראים לכאורה אחרת; גבוהים הרבה יותר. ביום 9/3/2023, ניתן פסק-דין בת"א 25472-06-18 ונפסקו סך 481,000 ₪ (גילוי נאות: משרדנו ייצג את התובע, הזוכה, בתיק זה; והוגשו ערעורים שעדיין נדונים, לרבות ערעור מטעם התובע שסבר כי סכום זה נמוך בהרבה מכפי שנכון לפסוק בנסיבות העניין).
באותו יום 9/3/2023, ניתן פסק-דין בבית-משפט השלום בפתח-תקווה; שם נפסק פיצוי בגובה 1,000,000 ₪ (ועוד שכר-טרחה והוצאות). גם שם הוגש ערעור.
מספר ימים לאחר מכן, ביום 29/3/2023, בית-המשפט העליון נתן פסק-דין (על דרך הפשרה) בערעור על פסק-הדין בעניין גנדלמן (בערכאה הדיונית נפסקו כמיליון ₪; ת"א 57373-04-18), והפיצוי (חרף קשיים בלתי-מבוטלים בפסק-הדין) נותר משמעותי (סך 420,000 ₪; ע"א 1500/22).
חודשים בודדים קודם, בינואר 2023, בית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב חייב (בעד תלונת שווא ופרסום נלווה) בן משפחה לשלם לקרובו לא פחות מ-400,000 ₪ (תמ"ש 47795-09-20).
ובאוגוסט 2023, ניתן פסק-דין בעניין אבישר (ת"א 44827-10-21), שם נפסקו במצטבר (ולאחר קיזוזים בזיקה לתביעה שכנגד) למעלה מ-1,100,000 ₪ (טרם מוצתה אפשרות הערעור).
אם כן, קשה להתעלם מן הסכומים שנפסקים לאחרונה. ומניסיוננו, נספר שגם הצעות בתי-המשפט לפשרה, נמצאות במגמת עליה; אך לא בקלות, ולא כמובן מאליו. לא פעם אנו נאלצים – ומצליחים - לשכנע במובן מאליו: לא ייתכן שאדם ששמו הטוב וכבודו נפגעו ללא הצדקה בדין, "יזכה" בפיצויים שערכם נמוך עד כדי שאינו מצדיק את ניהול ההליך; זו לא זכיה. באותה נשימה, אנו חשים כי לכל הפחות בעניינים בהם אנו מעורבים, בני-האדם שעל כס השיפוט, מבינים עתה – יותר מאי-פעם – את כוחה של המילה; את כוח ההפצה הבלתי-רגיל במרשתת, ואת פוטנציאל ההרס שגלום בפגיעה שיטתית ורחבה בשם הטוב. מדוע דווקא עתה? גם זו שאלה מורכבת עליה לא נתיימר להשיב במסגרת מאמר קצר זה. אך כדי לשער באורח סביר מדוע, אין צורך ביצירתיות מיוחדת.
בעוד שניתנים בידי בתי-המשפט כלים להפחתה בסכומי הפיצוי, הסכומים עולים; אך בפירוש לא מספיק:
לאחרונה, בתי-המשפט החלו ליישם את ההלכה שנפסקה בעניין פלונית (רע"א 2855-20); ולפיה אין לפסוק בצורה טכנית פיצוי ללא הוכחת נזק, כמספר מעשי הפרסום; אלא יש לבחון (באמצעות שלושה מבחני-עזר) כמה פרסומים שונים בתכלית (מבחינת תוכנם, מבחינת מועד ההפצה, ומבחינת נמעני ההפצה) הופצו; ואם שני מעשי פרסום "זהים" לפי מבחני-העזר, יש לראות בהם אחד. לעניות דעתנו ובמלוא הכבוד, ההלכה אינה חפה מקשיים (קל לראות בה תמריץ להפיץ דיבה באובססיביות, שוב ושוב, כל עוד מדובר באותם מסרים משפילים, בסמיכות זמנים ולנמענים דומים).
פסק-דין מורכב זה, משנה במקצת את מצב הדברים, ולכאורה טבעי היה שבעטיו יצנחו סכומי הפיצויים הנפסקים, ולא להיפך. אך בפועל, בית-המשפט העליון – במסגרת אותו פסק-דין – אשרר פיצוי בגובה 195,000 ₪ בעד שלושה פרסומי לשון הרע בלבד (סכום לא מבוטל, אם מביטים בו במבט ביקורתי בהתאם למגמת הפסיקה שנים ספורות קודם לכן). וכאמור, סכומי הפיצוי המשמעותיים שצוינו לעיל, נפסקו לאחר שנפסקה ההלכה בעניין פלונית.
כלומר, כהתרשמות בלתי-ממצה, ניתן לשער שבתי-המשפט שואפים לפסיקה עניינית ומורים להימנע מחיוב בפיצוי גבוה באופן טכני; אך בפועל, דומה שפוסקים סכומים גבוהים מבעבר.
גבוהים יותר, אך בפירוש לא מספיק. כשמביטים בפסק-דין לפי חוק איסור לשון הרע, שחייב נתבע או נתבעת במאות אלפי ₪, קל "להרים גבה" ולתאר זאת כ"סכום גבוה". אך גבוה ביחס למה?
כבוד שופט בית-המשפט העליון מ' חשין (ז"ל) קבע בעניין סנש (בשנת 1999, לפני שניתן היה לחלום על האפשרויות הבלתי-נגמרות לפגוע בשם הטוב, כפי שהן כיום) במילותיו המטלטלות: "פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף" (בג"ץ 6126/94).
כאשר מביטים בפסק-דין שזיכה אדם שנפגע בתאונת-דרכים בפיצוי בסך במיליוני ₪, איש לא מרים גבה. ובצדק. אך לעמדתנו, אין כל צדק בהרמת גבה כאשר נפסקים, בצורה מנומקת, מאות אלפי ₪ ואף מיליונים, בזיקה לפגיעה בשם הטוב. להיפך. יש להתקומם אל-מול פסקי-דין שחרף פגיעה בלתי-מוצדקת בשם הטוב, לא מעניקים את המשקל הראוי לכבודו של אדם ומחייבים בסכומים נמוכים.
למשל, תדמיין הקוראת וידמיין הקורא: מחר תמונתך תפורסם בכל דרך, ועל-גביה יודבק כיתוב "נוכל" או "נוכלת". וזהו. אף לא מילה מעבר. הטלפון יצלצל (או שלא יצלצל) ומצב הדברים יאלץ אותך להסביר שאינך "נוכל" או "נוכלת"; כמו גם להתמודד עם מבטים בלתי-מוסברים, להתקשות להירדם בלילה והרשימה עוד ארוכה. ייתכן שלאחר שיסתבר שאין דבר מאחורי הפרסומים, הפיצוי שיפסק לזכותך יסתכם בסך 10,000-30,000 ₪? לטעמנו התשובה היא לא. לכן איננו משלימים עם תוצאות מן הסוג הזה. אך ידעו הקוראים כי תוצאות מן הסוג הזה אינן נדירות.
עוד חשוב להסביר כי פסקי-הדין שנפסקו בהם סכומים שעולים על סך 400,000 ₪, בדרך כלל, עוסקים במסעות שיימינג חסרי גבולות וחמורים במיוחד. וחבל שכך משני טעמים: (א) כבודו של אדם ושמו הטוב, שווים הרבה יותר, לפי כל אמת-מידה; (ב) אם בתי-המשפט היו מנצלים את סמכותם ופוסקים בשגרה פיצויים בערכים שלוקחים בחשבון גם את התכליות העונשיות וההרתעתיות, ייתכן שמסעות שיימינג קיצוניים (שעלולים לעלות בחיים), היו פוחתים.
לסיכום, גם אם לא באופן מדוד ובדוק מחקרית, ניתן לשער בזהירות כי מגמת פסיקת הפיצויים נמצאת בעליה; וניתן לאמור בצורה נחרצת, שהעת הנוכחית היא עת בה דיני לשון הרע (בפרט בנוגע לסכומי הפיצוי) מתעצבים ומתגבשים. אך כמו כל תחום בעולם המשפט, דיני לשון הרע גוררים רגליים ברדיפה אחר השינויים הטכנולוגיים, החברתיים והכלכליים; ומתאימים עצמם – אם בכלל – בדיעבד. וחבל שכך. שכן בדיני לשון הרע – בשונה ממערכות דינים אחרות שחייבות שינויים חקיקתיים דרמטיים – בתי-המשפט השונים מוסמכים כבר עתה לתקן את המעוות; כלל הכלים נתונים בידיהם, ואין שום מניעה (ולמעשה ישנה חובה) לפסוק פיצויים ראויים.
d&b – לדעת להחליט
