הסכם הגז עם לבנון: האם הרווח הכלכלי יגבר על הפוליטי?
הסכם הגז עם לבנון: האם הרווח הכלכלי יגבר על הפוליטי?
עבודות הקידוח בבלוק 9 שנחשב בעבר לשטח מריבה בין ישראל ללבנון החלו ובמסגרתן ייבדקו הפוטנציאל והכדאיות הכלכלית שלו. במידה שיימצא מספיק גז וישראל ולבנון לא יכשילו את הפיתוח, יחל השלב הבא: משא ומתן על חלוקת התמלוגים
בשבוע האחרון של חודש אוגוסט דווח על תחילת ביצוע קידוח ניסיון למציאת גז בבלוק 9 בלבנון מול חוף הים של העיר צור. השותפות ברישיון הן Total Energy הצרפתית, ENI האיטלקית ו־Qatar Energy הקטארית. אם יימצא בקידוח גז בכמות שמצדיקה פיתוח של המאגר, השותפות ברישיון יצטרכו להגיע להסכמים עם ממשלות לבנון וישראל לגבי התמלוגים שהן ישלמו לשתי המדינות. ללא הסכמה של שתי המדינות, המאגר לא יפותח. בכך למעשה מגיע לשלב היישום הסכם הגז שנחתם בשנה שעברה בין ישראל ללבנון.
מדובר בהסכם כלכלי לטובת שתי המדינות שיצר רעש רב בגלל פייק ניוז שהפיצו גורמים פוליטיים בישראל ובלבנון לגביו, זאת במטרה לזכות ברווח פוליטי. אם תימצא תגלית גז מהותית בקידוח הניסיון, וממשלות לבנון וישראל לא יכשילו את פיתוח המאגר, צפוי למדינת ישראל זרם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה החל מסיום פיתוח המאגר. ממשלת לבנון תיהנה מזרם הכנסות גבוה יותר, ובנוסף תצמצם את התלות שלה בתזקיקי נפט שהיא מייבאת מאיראן לצורך ייצור חשמל.
משחק האולטימטום הוא דוגמה מוכרת בתורת המשחקים. במשחק האולטימטום שני צדדים צריכים להתחלק בנכס מסוים. הדוגמה הפשוטה היא עוגה. אם הצדדים מגיעים להסכמה, כל אחד מקבל את חלקו בעוגה לפי אותה הסכמה. אם הם לא מגיעים להסכמה, הם לא יקבלו דבר. תורת המשחקים עוסקת, בין היתר, בעיצוב מכניזם כדי להשיג תוצאה רצויה מבחינת ערך כלכלי ומבחינת הוגנות. עיצוב המכניזם מגדיר את כללי המשחק כך שכאשר כל שחקן יפעל למען עצמו, תתקבל תוצאה רצויה לכלל השחקנים.
מכניזם מוכר למשחק האולטימטום הוא שצד אחד מחליט כיצד לחלק את העוגה, והצד השני מחליט האם לקבל את החלוקה המוצעת או לא. התוצאה התיאורטית של מהלך כזה היא שהצד המחלק ישמור לעצמו את מרבית העוגה, והצד השני יסכים לפירורים שיקבל, כיוון שאחרת לא יקבל כלום. התוצאה יעילה (העוגה מחולקת) אך מגיעה לפתרון לא הוגן.
במציאות, התוצאות שמתקבלות בניסויים של משחק זה מגיעות לעיתים קרובות לחלוקה הוגנת של העוגה, מכיוון שחלק מהאנשים שמחלקים את העוגה מעריכים גם הוגנות ולא רק מקסום חלקם בעוגה, וכיוון שחלק מהמשיבים האם לקבל את העוגה יעדיפו לוותר על חלקם בעוגה כאשר החלוקה המוצעת לא הוגנת. מנגד, כאשר יש ערך כלכלי רב לנכס המחולק, מקסום הרווח מקבל עדיפות על פני ההוגנות, והתוצאות המתקבלות נוטות לכיוון שבו המציע משאיר לעצמו את מרבית הנכס והמשיב מסכים להצעה.
לבנון וישראל נמצאו בבעיה דומה למשחק האולטימטום. מאז 2010 ישנן אינדיקציות לקיומו של מאגר גז בסדר גודל בינוני, שחלקו הגדול נמצא במים הכלכליים של לבנון וחלקו הקטן יותר במים הכלכליים של ישראל. הימצאות הגז במאגר היא השערה שנובעת מסקרים סיסמיים שבוצעו, ושתוצאותיהם קיבלו חיזוק בעקבות התגליות במים הכלכליים של ישראל (בעיקר מאגרי תמר, לווייתן, כריש ותנין). ודאות לגבי קיום גז בכמות שכדאי להפיק במאגר תתקבל רק לאחר ביצוע קידוח ניסיון שעלותו נעה בין 50 ל–100 מיליון דולר.
הבעיה היתה שללא הסכמה בין ישראל ולבנון על דרך חלוקת העוגה, לא יבוצע קידוח ניסיון במטרה לבחון האם אכן יש גז, והוא ישאר באדמה, ואיש לא יזכה בעוגה. הבעיה התעצמה בעקבות העוינות בין המדינות, הדומיננטיות של ארגון הטרור חיזבאללה בלבנון, ומחלוקת בין שתי המדינות היכן עובר הגבול הימי, שמחלק ביניהן את הזכויות הכלכליות על מאגר הגז הפוטנציאלי. כלומר, לא רק שמאגר הגז שצפוי להימצא מתחלק בין שתי המדינות, יש מחלוקת היכן עובר הקו שמחלק את המאגר.
במשך למעלה מעשור הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, והגז נשאר באדמה. עד שבשנת 2022, בתקופת כהונתו של יאיר לפיד כראש הממשלה, חתמו ממשלות ישראל ולבנון על הסכם שיאפשר את קידוח הניסיון לבחינה האם יש גז במאגר ויאפשר פיתוח עתידי של המאגר אם אכן תימצא בו כמות מסחרית של גז. על פי ההסכם, אם יימצא במאגר גז, הוא יפותח ויספק גז ללבנון. התמלוגים שישלמו החברות שיפתחו את המאגר לישראל וללבנון ייקבעו במשא ומתן בין הצדדים, לאחר שיתבררו היקף המאגר ומיקומו המדויק. כלומר, אם יימצא גז בכמות שמצדיקה את פיתוח המאגר, יתחיל משחק אלטימטום נוסף, הפעם בין שלושה צדדים: החברות שזכו ברישיון לפתח את המאגר, לבנון וישראל. החברות יצטרכו להגיע להסכמה עם שני הצדדים לגבי היקף התמלוגים שהן ישלמו לכל מדינה, וללא הסכמה של כל הצדדים המאגר לא יפותח. ארצות הברית תהיה המתווכת במשא ומתן זה, כאשר שלושת הצדדים מכירים בהוגנות ובמקצועיות של המתווך האמריקאי. גורם מהותי זה איפשר את ביצוע ההשקעה הכספית בקידוח הניסיון לפני ההגעה להסכמה על התמלוגים שישולמו.
להסכם הגז אין השלכות צבאיות. קו המצופים שקובע את גבול ההגנה הימי לא הוזז, ואין בעקבותיו שום שינוי בחופש התנועה של חיל הים הישראלי. להסכם גם אין משמעות של העברת שטחים, כיוון שמדובר בזכויות כלכליות שכל הערך מהן נובע מהסיכוי למצוא משאבי טבע בקרקע מתחת לים. לכן מדובר על חלוקת נכס כלכלי בין המדינות, שללא הסכמה יישאר מתחת לקרקעית הים. למרות עובדות אלו גורמים פוליטיים מסוימים בחרו להפיץ פייק ניוז לגבי ההסכם, כדי לזכות ברווח פוליטי, גם אם הוא מסכן את הערך הכלכלי שייתכן שינבע לישראל מהסכם זה.
בהסכם יש סעיף פוליטי אחד — המאגר לא יפותח על ידי חברות ממדינות שמוטלות עליהן סנקציות. סעיף זה משרת את האינטרס האמריקאי למנוע שותפות רוסית בפיתוח המאגר. ואכן, כאשר הסתמן שההסכם יכיל סעיף זה, השותפה הרוסית של Total Energy ו־ENI פרשה מהשותפות, והאינטרס של ארה"ב הושג. לאחר מכן הכניסו השותפות האירופיות את החברה מקטאר בתור שותפה שלישית לפרויקט. הסעיף הזה מועיל גם לישראל כיוון שהוא מונע שותפות איראנית או סורית בפיתוח המאגר.
תוצאות ראשוניות של קידוח הניסיון צפויות להתקבל בחודש נובמבר. בתרחיש השלילי לא תימצא במאגר כמות גז שמצדיקה פיתוח. בתרחיש זה אין משמעות להסכם הגז, כיוון שלא יהיה ערך כלכלי לאף צד. המפסידות היחידות בתרחיש הזה הן השותפויות ברישיון שיפסידו את ההשקעה שלהן בקידוח הניסיון. מנגד, יש תרחיש חיובי שלפיו יימצא גז. ההערכות האופטימיות מדברות על מאגר גז של כ־100 BCM גז טבעי (מיליארד מטר מעוקב). תחת הנחה זו תהיה כדאיות בפיתוח המאגר כך שיפיק כ־5-4 BCM בשנה לתקופה של 25-20 שנה.
מנקודת הנחה שמחיר הגז יהיה כ־5 דולר ליחידת אנרגיה (mmbtu), ההכנסה השנתית מכלל המאגר תעמוד על כ־880-700 מיליון דולר. בהנחה שישראל תשיג במשא ומתן תמלוגים של 15% על שליש מהכנסות המאגר (שני שלישים נוספים יגיעו ללבנון), ההכנסה השנתית הצפויה לישראל תהיה 44-35 מיליון דולר, והיא תימשך החל מהשלמת פיתוח המאגר (בעוד שלוש שנים בתרחיש הכי אופטימי) למשך כל תקופת פעילותו. תחת אותן הנחות הערך הכלכלי ללבנון יהיה כפול ולכך יתווסף ערך כלכלי וסביבתי נוסף שינבע מהיכולת להמיר את ייצור החשמל מסולר ומזוט לייצור מגז.
בנובמבר נקבל אינדיקציות אם לישראל צפוי ערך כלכלי מהגז בשטח הימי הגובל עם לבנון. מדובר בערך כלכלי שאינו זניח, אך השפעתו על כלכלת ישראל קטנה. עבור לבנון מדובר בערך מהותי יותר, אך הוא רחוק מלפתור את הבעיות הכלכליות העצומות שלה. הערך יושג רק אם אכן יש מספיק גז במאגר ואם הפוליטיקאים משני הצדדים יעדיפו לחלוק את הערך הכלכלי שינבע מפיתוחו על פני רווח פוליטי אישי מהשארת הגז באדמה.
