החזון העירוני העתידי
החזון העירוני העתידי
כזכור הצעתי בשעתו להפוך את כל ליבת הארץ, ממטרופולין חיפה, דרך גוש דן וכלה בבאר שבע, למטרופולין אחד ענק של מגורים, תעסוקה, יוממות תחבורה, תרבות פנאי וכל מה שצריך, זאת דוגמת מטרופולינים ועיריות גג מובילות בעולם הגדול, דוגמת ניו יורק, לונדון, פאריז והיד עוד נטויה.
נזכרתי בכך שוב לאחרונה, כשראיתי בפעם השלישית במהלך השנים האחרונות, ניסיון להקים עיר חרדית חדשה, אי שם בפאתי מדבר יהודה, מדרום למעלה אדומים, זאת במקביל לרעיון להקים עיר חרדית נוספת בצפון-מזרח הנגב, סמוך לערד, בשם כסיף, ניסיון שעדיין לא נגנז, זאת למרות שכל המומחים קבעו באופן חד משמעי שאין התכנות לנהירה של רבבות חרדים אל ה"ומקום" הזה.
האמת? למדינת ישראל, מאז הקמתה ב-1948, יש תחביב מוזר: להקים עוד ועוד ערים, ברוב המקרים ללא שיקולים אורבניים, סביבתיים, חברתיים ותעסוקתיים, כשבחלק גדול מהמקרים הערים שנוספו לא רק שלא הצדיקו את הקמתן, אלא גם, ובעיקר, מתחרות זו עם זו על אוכלוסייה ותעסוקה.
עד כה הוקמו בישראל לא פחות מ-82 ערים, שיא עולמי ביחס לגודל האוכלוסייה ועוד 121 רשויות מקומיות שחלקן, דוגמת פרדס חנה כרכור, זיכרון יעקב בנימינה, הן ערים לכל דבר ומרוחקות דקות נסיעה ספורות זו מזו. בעייתי הרבה יותר הינו מיקומן הקרוב של ערים בנגב המערבי דוגמת אופקים, נתיבות ושדרות המתחרות זו עם זו הן על אוכלוסייה והן על תעסוקה, וכנ"ל ערים בגליל דוגמת קריית שמונה, חצור, צפת, מעלות תרשיחא, כרמיאל ונוף הגליל.
היסטורית, כאמור, אין זו הפעם הראשונה שמקבלי ההחלטות עושים את הטעות האסטרטגית הזאת. בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הוקמו בחטף עשרות עיירות פיתוח כ"ערי מקלט", במיקומים שבהם הייתה המדינה הצעירה ריקה מתושבים, זאת במטרה לחזק את מה שכונו אז "אזורי ספר" ואילו כיום נכנס ללקסיקון הביטוי הלועזי השגור "ערי פריפריה".
אירועי ה-7 באוקטובר, ובמיוחד 10 החודשים שחלפו מאז, המחישו בעליל עד כמה מדיניות זו הייתה מקח טעות ובמקום לחזק את הפריפריה במאות אלפי תושבים מתחך סוציו-אקונומי גבוה, היא הלכה והידלדלה והעובדה שכיום קרוב ל-200 אלף תושבי פריפריה, הן מהגליל והן מהנגב המערבי, הפכו להיות פליטים בארצם, ממחישה זאת היטב.
ועל מנת שלא נחזור על הטעות האסטרטגית הזאת, וב"שש אחרי המלחמה" לאחר תום הדי הקרבות, המלצתנו הינה ללכת בדיוק על מודל הפוך, כלומר לא רק שלא להציע חדשות לבקרים הקמת ערים חדשות, אלא ללכת על מגמה של להפוך יותר ויותר מקבצי ערים למקבצים "מקבצים מטרופולינים" חזקים שישלב בתוכו מגורים, תעסוקה, תחבורה, תרבות פנאי וכל מה שהמשפחה הישראלית והנפש חפצה.
אותם "מקבצים מטרופולינים" יהיו קשורים הן בתוכם בין הערים הקיימות והן עם המטרופולין המרכזי הגדול של מדינת ישראל שישתרע כאמור מחיפה לבאר שבע, וכך תהנה מדינת ישראל בעתיד מעירוניות טובה הרבה יותר מאיזון נכון בין מגורים, תעסוקה ותחבורה, מטשטוש אחת ולתמיד של המושגים השחוקים "מרכז" ו"פריפריה", מחסכון כלכלי משמעותי ביותר כמו גם שמירה מוקפדת על איכות הסביבה במדינה בה צפויים להתגורר כ-20 מיליון בני אדם או טו טו בעוד פחות מ-30 שנה!
*כותב המאמר אדריכל רוני תימור הוא מבעלי "תימור שוורץ" מומחים לתכנון מגורים, עירוב שימושים והתחדשות עירונית
d&b – לדעת להחליט
