דעהפנים רבות לאינפלציה: מדוע הירידה לא מתבטאת במחירים?
דעה
פנים רבות לאינפלציה: מדוע הירידה לא מתבטאת במחירים?
את ההתייחסות לאינפלציה יש לחלק לשני חלקים: האינפלציה הכללית והאינפלציה הבסיסית. הבסיסית היא זו שמנכים ממנה את סעיפי המזון והאנרגיה, והכללית היא זו שיורדת לאיטה. כל עוד האינפלציה הבסיסית לא תרד, אין מה לשמוח. הריביות הגבוהות יישארו - וכך גם המחירים הגבוהים
הבנקים המרכזיים ברחבי העולם מתמודדים, זה זמן, עם מציאות מורכבת ביותר.
המשימה של רובם היא להוריד את האינפלציה במדינותיהם לרמת היעד המקובלת של ±2%. הם לא "נתנו לעצמם הנחות" ולא אימצו קריאת כלכלנים רבים להעלות את יעד האינפלציה וכך להקל על סגירת הפער. המשימה "הפשוטה" הזו מסווה שני נתונים מנוגדים לכאורה.
מחד, האינפלציה הכללית גבוהה יותר מהאינפלציה הבסיסית – זו שמנכים ממנה את סעיפי המזון והאנרגיה. מנגד, האינפלציה הכללית אולי יורדת לאיטה, אך האינפלציה הבסיסית לא. כך, על פניו, כשמתפרסמים נתונים על ירידה באינפלציה, השוק אמור לקדם זאת בברכה, משום שזה אומר פחות העלאות ריבית בהמשך, אבל הבנקים המרכזיים רוצים למתן את הביקושים המקומיים – אלה שמשפיעים דווקא על מחירי השירותים והמוצרים המקומיים והבלתי סחירים בתוך המשק. ואלו, לא מראים סימני ירידה. עליהם גם קשה יותר להשפיע.
זה יכול מאוד לתסכל את השוק אם בארצות הברית, לדוגמא, האינפלציה יורדת כבר שבעה חודשים בעקביות, והנגיד ג'רום פאוול עולה ומדבר על צורך להמשיך ואף להחריף את צעדי הריסון. הנתונים היבשים משקפים היטב את המצב.
לפי פרסום ה-OECD, האינפלציה השנתית ממוצעת של מדינות הארגון ירדה מ-9.4% בדצמבר ל-9.2% בינואר, אך היא עדיין גבוהה ב-1% מרמתה לפני שנה. בלימת העלייה מבורכת, אך לא יותר מכך. מנגד, האינפלציה הבסיסית המשיכה לעמוד על 7.2% והיא גבוהה ב-2.1% מרמתה לפני שנה. כלומר, הפער בין האינפלציה הכוללת לאינפלציה הבסיסית הצטמצם. למעשה, שיעור התייקרות האינפלציה הבסיסית ביחס לשיעור האינפלציה הכוללת עלה מ-62% לפני שנה ל-78% היום.
מה המצב אצלנו? לא משהו. האינפלציה הכללית עלתה מ-5.3% בדצמבר ל-5.4% בינואר והיא גבוהה ב-2.3% מרמתה לפני שנה. כלומר, היא עלתה יותר מהממוצע ב-OECD. האינפלציה הבסיסית עלתה מ-2.7% לפני שנה ל-5.1% (כמעט פי 2) והיחס בין השתיים עלה, שימו לב, מ-87% ל-94%. כך נוצר דיסוננס בין האינפלציה, שבחודש האחרון ירדה גם בארה"ב, גם בגוש האירו וגם בבריטניה, לבין הנתון החשוב יותר – הפער בינה לבין עליית האינפלציה הבסיסית שמצטמצם והולך. זו המגמה השלילית שהבנקים המרכזיים מנסים לבלום.
מדובר בתהליך איטי וקשה של מעבר מאינפלציית מוטת סחורות – זו שנגרמה תחילה עקב הקורונה ושיבושי ההיצע ואחר כך בגלל המלחמה באוקראינה – לאינפלציה מוטת ביקושים – שלמרבה הפלא נגרמה, בעקיפין, גם היא בגלל הקורונה, שהרי הממשלות הזרימו שפע נזילות לשוק כדי לעזור למשקי הבית ולחברות להתמודד עמה. אלא שאת האינפלציה מצד הביקוש קשה מאוד לבלום כשהכלכלה עדיין רוויית נזילות וצרכנים יכולים גם להגדיל הוצאות וגם לחשוש פחות מכרסום בחסכונותיהם.
מה ניתן להסיק מזה? לפחות לחודשים הקרובים, כשמתפרסמים נתוני אינפלציה, בשוק צריכים לקחת נשימה – לא לצהול כשהיא יורדת, או להתמלא עצב כשהיא עולה – אלא לבדוק מה קרה פנימה. כל עוד האינפלציה הבסיסית לא יורדת – ומהר – ומתכנסת לטווח ראייה מרמת היעד, הריביות הגבוהות תישארנה כאן, גם אם האינפלציה הכללית תמשיך לרדת.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
