החזית הירוקהזיהום מי הים הפך לשגרה, ואף על פי שיש תוכנית - היא לא מיושמת
החזית הירוקה
זיהום מי הים הפך לשגרה, ואף על פי שיש תוכנית - היא לא מיושמת
הים בתל אביב היה אסור לרחצה בשנה שעברה במשך 56 ימים בשל זיהום חמור, והמצב בערי חוף אחרות לא טוב בהרבה. שילוב של הפרת תקנות והזנחת הרשויות, ריבוי הצפות וגידול באוכלוסייה יגרום לכך שמקרים כאלו רק יתגברו. על שולחן הממשלה הונחה תוכנית לטיפול בבעיה, אך זו לא קודמה, ובארגוני הסביבה מתריעים: "זיהום מי הים נהפך למכת מדינה"
זה כבר הפך לנוהג קבוע; כשהגשם שוטף את הרחובות, מזרימות הרשויות המקומיות ביוב גולמי לים. ערב ראש השנה, עם הגשם המשמעותי הראשון של השנה, נאלצו תושבי המרכז, מנתניה ועד ראשון לציון, להימנע מרחצה בים לאחר שמשרדי הבריאות והגנת הסביבה שיגרו הודעה: "בעקבות ירידת גשמים חזקים במרחב גוש דן, הוזרמו אל הים מי נגר מהולים בביוב. משרד הבריאות מזהיר את הציבור מפני רחצה בחופים אלו עד להפסקת הגשם וקבלת תוצאות מי ים תקינות".
ההודעה הוסרה רק לאחר החג, כששבו מעבדות הדגימה לעבוד, והתושבים נאלצו להתרחק בימי החג החמים משחייה בים. אלא שאין זו תקרית חריגה: גם לרשויות וגם לתושבים ברור שעם הגשם הבא שוב יציפו מי נגר וביוב את החופים, ואותה הודעה תחזור על עצמה. מתרחצים שמפספסים במקרה את האזהרות, הם עלולים למצוא עצמם תחת סיכון בריאותי, המים המזוהמים עלולים להוביל למחלות במערכת העיכול ובקיבה, שעלולים לגרום להקאות, דלקות עיניים ועוד.
אך מי שלא יכול לחמוק מהסיכון הם בעלי החיים אשר הים הוא ביתם, להם אין כל דרך להישמע להוראות משרדי הבריאות והסביבה ולחמוק מגל הזיהום העכור הנע לכיוונם מן החוף. הביוב שלנו גדוש בפתוגניים, וירוסים, חיידקים, תולעים וכו׳, אשר בחדירה למערכת העיכול של בעלי חיים ימיים עלולים להוביל למחלות חריפות ואף להרוג אותם. הפתוגניים האלו יכולים גם להגיע בהמשך לגוף האדם בעת אכילת דגים ופירות ים.
בעלי חיים באזורנו כבר משתנים בשל הניהול הלקוי של מערכת הביוב שלנו. ד״ר גל נבון ופרופ' נועה שנקר מאוניברסיטת תל אביב מצאו ב־2020 שיירי תרופות בגופם של איצטלנים — בעלי חיים ימיים הניזונים מסינון מי הים לצד חופי ישראל. מדובר בחומרים ביו־אקטיביים, שאף בריכוזים מאוד נמוכים עלולים לגרום לשיבוש המטבוליזם והמערכות ההורמונליות, כלומר להשפיע על התפתחות ורבייה. התרופות שנמצאו בגופם של אותם בעלי חיים (רבומזפין, בזיפבראט ונוגד דלקת המצוי בוולטרן), נדגמו בריכוזים גדולים במערכות הביוב בבדיקות של עמותת צלול ושל איגודן.
גשמי ספטמבר השנה אמנם פקדו את הערים בעוצמה בטרם החל החורף, ומצאו את הביוב העירוני מלא בזיהום ובפסולת, כשעוצמת הגשם גם הובילה לזרימה של זיהום רב שהצטבר בכבישים ובסביבה במהלך הקיץ. אולם אין זה מקרה חד פעמי, אלא ארועים שחוזרים על עצמם כל חורף, ועתידים לחזור גם בתקופה הקרובה.
בדצמבר שנה שעברה דגם ה"איגודן" קווי ניקוז בשורה של ערים, בהם נמצאו ריכוזי קוליפורמים צואתיים בסדרי גודל של מאות אלפי חיידקים — המעידים על חדירת שפכים לתעלות ניקוז מי הנגר. ממצאים אלו חורגים באלפי אחוזים מהתקנות של הזרמה לנחלים או השקיה בקולחים.
הממצאים חזרו על אותן תוצאות שנמצאו באותם נקזים (תעלות הניקוז) בחורף 2020־2021. בין היתר, בנקזים באזור הדולפינריום בתל אביב ובחוף גורדון נמצאו שאריות של תרופות אנטי אפילפטיות.
כשעמותת צלול פנתה בשנה שעברה למשרד הבריאות עם הממצאים, היא נענתה כי ״רמת הסיכון לבריאות הציבור בחשיפה למזהמים הכימיים בעת גלישת השפכים לסביבה הימית לרוחצים היא נמוכה, אך נוכחות חומרים יציבים אלו בסביבה למשך שנים ארוכות אינה רצויה״. עוד הדגישו כי ״משרד הבריאות מודאג מהזרמת שפכים וקולחים לסביבה״.
אז למה בכל זאת המלה גשם הפכה בישראל להיות כמעט נרדפת ל"ביוב זורם לים"? סיבה מרכזית לכך נעוצה בכשל תשתיות עתיק יומין בישראל. כשהצנרת המקומית מתוכננת כראוי, יש הפרדה בין שתי מערכות: מערכת הניקוז, הקולטת את מי הגשמים ומזרימה אותם לנחל או לים, ומערכת הביוב, שקולטת את השפכים מהבתים ומזרימה אותם למכוני הטיהור השונים, שם הם עוברים טיפול יסודי. לעיתים, כשגשמים עזים פוקדים את הקרקע באזור שבו הצנרת מיושנת, שתי המערכות מתערבבות זו בזו, מכוני טיהור השפכים מוצפים ולא יכולים לטפל בביוב כראוי, וכך הוא מוזרם לים.
אך יש סיבה מרכזית נוספת, הנתונה לאכיפת הרשויות אך מתקיימת בישראל כמעט באין מפריע: ישנן שכונות או אזורים שנבנו לפני שנים רבות ובהן אין פרדה בין הצינורות, ולצידן יש גם לא מעט אזורים שבהם חיברו הקבלנים את הבתים למערכת באופן פיראטי באופן היוצר חיבורים צולבים, או אף אזרחים שמבלי משים הסיטו את המרזב שלהם לכיוון פתח הביוב. זליגה של ביוב לכיוון הים נמצאה בבדיקות שערכה צלול בשנים האחרונות במוצאי הנקזים בהרצליה, ראשון לציון, פתח תקווה, תל אביב, נתניה, בני ברק, חיפה, בת ים, רמת גן, חולון ועוד.
בשנת 2011 הותקנו תקנות המים המטילות על העיריות והרשויות המקומיות חובה לאתר את החיבורים הצולבים הללו, ולדאוג להתירם. ״בכל המקומות שבהם זה נעשה, מצאו חריגות״, אומרים בצלול. ביוב וקולחים הוזרמו לסביבה אסורה, והביוב ממשיך לזרום לים תחת עיניהם הפקוחה של הרשויות המקומיות והמשרד להגנת הסביבה, והחוק לא נאכף.
רק בשנת 2017, כשש שנים לאחר התקנת התקנות, הוציא המשרד להגנת הסביבה הוראות באשר לדרך שבה יש לבצע את ההליך, ורק כעת עורך המשרד סקר כדי לבדוק אם תאגידי המים והרשויות עומדים בהוראות החוק — כ־12 שנה לאחר שיצא לדרך.
מור גלבוע, מנכ״ל עמותת צלול, סבור שמדובר ב״מכת מדינה״ של ממש, המובילה לסגירת החופים לימים ארוכים. לפי בדיקת הארגון, ב־2022 נסגרו חופי ישראל למשך 56 ימים בעקבות הזרמת נגר מהול בביוב. שיאנית החופים הסגורים היא תל אביב־יפו עם 56 ימים, ואחריה הרצליה ובת ים עם 50 ימים ללא חופי רחצה פתוחים כל אחת. ב־2021 נסגרו חוף אחד או יותר בישראל למשך 112 ימים בשל מפגעי הזרמת ביוב לים – פי ארבעה מהשנה שקדמה לה. לפי גלבוע, על הממשלה להתעורר ולתקצב תוכנית מקיפה שתשנה את המצב.
לדבריו, ״בכל הרשויות שצלול דוגמת בהם, נמצאות שנה אחר שנה עדויות לשפכים שזורמים במוצאי הנקזים. על הרשויות המקומיות לאתר את החיבורים הצולבים ולנתקם. אם החיבורים נמצאים בחצר פרטית, על הרשות לאכוף על התושב לטפל בחיבור. בנוסף, על הרשויות למנוע חיבורים של מרזבים למערכת הביוב ולעודד הקמת מתקנים לקליטת הנגר כדי לצמצם את כמות הנגר המגיעה למט"ש ולשפר את איכותו. על רשות המים והמשרד להגנת הסביבה מוטל לאכוף את החוק על הרשויות ובמקביל לדאוג לתקציבים ממשלתיים כדי לסייע לרשויות חלשות שכן מדובר בעלויות גבוהות מאוד".
על פי הערכות מומחים, משבר האקלים והגידול המתמיד באוכלוסייה יביאו להתעצמות התופעה. ככל שהאוכלוסייה גדלה וככל שאנחנו חווים יותר ויותר מופעי גשם קיצוניים כך כמויות השפכים הנמהלות בנגר ילכו וירבו. .
גם באוגוסט 2021, הצהירו שוב הרשויות שיטפלו הנושא במלוא הרצינות. החלטת ממשלה 207, שמטרתה קידום תשתיות וניהול סיכוני שיטפונות, קבעה כי תוקם ועדה ממשלתית בראשות משרד ראש הממשלה. הוועדה, בין היתר, אמורה היתה לבחון פתרונות לנושא תוך תקצוב משמעותי, שכן נדרשים תקציבי ענק לתיקון התשתיות בשטח.
הממשלה קבעה כי בתוך 180 יום יגיש לה צוות בין-משרדי תוכנית עבודה לאומית רב שנתית המתייחסת בין היתר לנושא, וכוללת את התקציב הנדרש. אולם עד היום, לא הוגשה התוכנית, ויישומה רחוק מן העין.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי ״בתקנות המים (מניעת זיהום מים, מערכת הולכת שפכים, 2011) נקבע שאיתור החיבורים וניתוקם בעת הצורך הוא בסמכות ובאחריות תאגידי מים וביוב, או רשות מקומית ככל שאין תאגיד כזה. חדירת מי גשם למערכת הביוב ביישובים רבים גורמת לגלישות ביוב נרחבות בעת ימי גשם, והדבר מוביל לזיהום נחלים ולזיהום הים בימי גשם. בעקבות החלטת הממשלה 207 — קידום תשתיות וניהול סיכוני שיטפונות — הוקמה ועדה מקצועית בראשות משרד ראש הממשלה, גם בשל העובדה שמחויבים תקציבי ענק לשם טיפול בבעיה. הוועדה דנה בנושאים של מבנה ומימון ונדרשה בין היתר לנושא החיבורים הצולבים. נושא זה מונח על שולחנה של הוועדה״.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה כי "הצוות בעיצומו של גיבוש תוכנית לאומית לניהול סיכוני שיטפונות אשר תוגש בהתאם להחלטת הממשלה והכנסת. התוכנית עתידה לכלול התייחסות לנושאים רבים, וביניהם הכנת תכניות אב לניהול נגר ברשויות המקומית ובחינה של יצירת מקור מימון לכך לרשויות המקומיות".
