פרשנותהוועדה ליוקר הכסת"ח: הממשלה מתעלמת מהנזקים שהיא עצמה גרמה
פרשנות
הוועדה ליוקר הכסת"ח: הממשלה מתעלמת מהנזקים שהיא עצמה גרמה
התכנסות הוועדה למלחמה ביוקר המחיה היתה אמורה להיות אירוע חשוב לטובת הציבור, אך באקלים הנוכחי וכשהשרים כבר סימנו את המטרה – פירוק חברות המזון הגדולות – ספק אם היא תתרום יותר מתירוץ למהלכיהם
התכנסות הוועדה למלחמה ביוקר המחיה בשבוע שעבר היתה אמורה להיות אירוע מכונן בכהונת הממשלה הנוכחית. סוף סוף משהו שאינו הפיכה משטרית, אלא פעולה לטובת הציבור, שנאנק תחת המחירים העולים. כך אמורה לפעול ממשלה הדואגת לאזרחיה ומנסה להקל עליהם לנוכח האינפלציה והריבית שהוזנקה לבלום אותה, ובינתיים מייקרת את ההלוואות והמשכנתאות ומכבידה על משקי הבית.
אבל איכשהו, הוועדה מסתמנת כבר עם לידתה כניסיון כיסתו"ח של הממשלה, שמתעלמת במפגיע מכל הנזקים שהיא עצמה גרמה בזמן הקצר מאז כינונה. הבולט שבהם הוא ההיחלשות הדרמטית של השקל מול הדולר, פרי באושים של ניסיון ההפיכה המשטרית, שמייקר את המוצרים והשירותים המיובאים ומהווה הכבדה נוספת על הציבור. סביר להניח שהנושא הזה לא ידובר בוועדה, כמו גם, למשל, הרגולציה המכבידה שמייצרת הכשרות המחמירה בייבוא מוצרי מזון לישראל. רגולציה שבממשלה הנוכחית לא רק שלא תוקל אלא כבר הוחמרה בהשוואה לזו שבתקופת ממשלת בנט־לפיד.
גם על נדבכים אחרים של יוקר המחיה, למשל זה שמייצר שוק הנדל"ן המקומי, לא ידברו שם. זו הרי ועדה להפחתת הריכוזיות והגברת התחרות בשוק מוצרי המזון והטואלטיקה. דיור אינו מעניינה. במשך עשור וחצי כשלו כל ממשלות נתניהו לטפל בסוגייה הזו, עד שבממשלה הנוכחית החליטו לעבור לטקטיקה חדשה: התעלמות. שר השיכון יצחק גולדקנופף אינו מזיז זרת לקידום שוק הדיור, למעט אם מדובר באינטרסים הצרים של המגזר שאותו הוא מייצג. האג'נדה של גולדקנופף מיום כניסתו לתפקיד אפילו לא מוסתרת: דירות לחסידי גור, ולכל השאר לא בטוח שיהיה איפה לגור.
על מה כן ידברו? על חברות המזון הגדולות. בעיקר עליהן. מהבחינה הזו הוועדה היא למעשה חץ שכבר ננעץ בקרש, וכעת צריך לצייר מסביבו את המטרה. שני שרים מובילים אותה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הכלכלה ניר ברקת. ברקת עצמו כבר סימן לא אחת מי הן אויבות הציבור: חברות המזון הגדולות, שאותן צריך פשוט לפרק. עזבו נימוקים, הם פחות חשובים. ברקת רוצה לפרק לפרק לפרק. לפרק זה מייצר כותרות.
כבר בחודש יוני הניח ברקת הצעת חוק לפירוק המונופולים. הצעת החוק היתה במקור חלק מחוק ההסדרים האחרון, אך הוסרה ממנו אחרי שבמשרד האוצר גילו שעבודת ההכנה שנעשתה טרם הגשתה לא היתה מהודקת מספיק. אבל מה שלגורמים המקצועיים לא מספיק, עבור ברקת מספיק מעל ומעבר. ייתכן ופירוק חברות הענק בתחום המזון הגיונית, אבל נדרשת עבודה יסודית כדי להגיע לשם, בטח כשיש לה השלכות גדולות במישורים רבים, הכלכלי והמשפטי. כזו לא נעשתה עדיין.
הוועדה של ברקת וסמוטריץ' נועדה בעיקר ליצור מראית עין של עיסוק ענייני לתועלת הציבור. היא לא נועדה להצביע על בעיות בתפקוד הממשלה עצמה, גם אם הן תורמות ליוקר המחיה. וכדי להבטיח שהוועדה תפעל בהתאם למדיניות השרים הממונים, היא מורכבת בעיקר מאנשי משרדיהם: מנכ"לי משרדי האוצר והכלכלה, הכלכלן הראשי, הממונה על התקציבים וגם הממונה על התחרות מיכל כהן, שברקת עצמו איים להדיחה בטענה שהיא לא עושה די נגד חברות הענק. גם יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון — האיש לכל משימה – נמצא שם, ולצדו ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל עדי ברנדר. וכמתבקש, יש גם שני נציגי ציבור: יו"ר הוועדה שמואל סלבין ולצידו מיכל עבאדי בוינג'ו.
על שני האחרונים צריך להתעכב רגע, משום שבידי נציגי הציבור הופקד התפקיד החשוב של דאגה לאינטרס הציבורי. לשניהם השכלה, ניסיון ורקע מתאימים: סלבין היה מנכ"ל האוצר ועבאדי־בוינג'ו החשבת הכללית. אבל שניהם גם נהנים מעוד תכונה חשובה מאין כמותה מבחינת סמוטריץ' וברקת: הם בצד הפוליטי הנכון.
ההפיכה הברוטלית שהממשלה מנסה לבצע זכתה לביקורת עצומה כמעט מכל גורמי המקצוע. מאות כלכלנים בכירים, 200 בוגרי אגף התקציבים, זוכי נובל וגופי הדירוג הבינלאומיים, כולם־כולם התריעו מפני הנזקים שגורמת הממשלה ושר האוצר עצמו לכלכלה הישראלית. סלבין ועבאדי בוינג'ו אינם חתומים על אף אחד מהמכתבים וניירות העמדה הללו.
לשני נציגי הציבור יש גם זיקה למפלגת הליכוד. סלבין, שכיהן כמנכ"ל האוצר תחת ממשלת הליכוד, מוקם במקום ה־30 ברשימתה בבחירות לכנסת ה־17. עבאדי בוינג'ו מונתה לתפקיד החשבת הכללית בתקופת יובל שטייניץ כשר אוצר, ובעברה הרחוק יותר כיהנה כחברת מרכז הליכוד. זיקתה לימין היא עובדה ידועה.
זה כמובן אינו מטיל דופי בכישוריהם וביכולתם של השניים, ומותר להם לחשוב שמהלכי הממשלה נכונים וראויים. אבל מתבקשת השאלה בנוגע לציבור שאותו הם מייצגים בזמנים הטעונים הללו. כי בשעה שהממשלה מזיקה לכלכלה בחוסר הוודאות ששורר במשק תקופה ארוכה, ובזמן שלפי כל הסקרים רוב הציבור אינו תומך במהלכיה, ספק אם שני נציגי בציבור שנבחרו אכן מייצגים אותו.
האם ברקת וסמוטריץ' ניסו למצוא אנשי כלכלה מנוסים וכשלו, משום שאף נציג ציבור ראוי אחר לא הסכים לקחת חלק במהלך שיסתיר את מחדלי הממשלה? אין לדעת. אבל בבחירה בשניים מבטיחים לעצמם השרים שהוועדה לא תציף איזו אחריות ליוקר המחיה שטמונה במהלכי הממשלה או בהפיכה המשטרית והטרלול החקיקתי. אפשר להיות בטוח שסמוטריץ', שאפילו לדו"ח של הכלכלן הראשי שלו מוסיף מכתב מטעמו, לא מעוניין לקחת סיכונים מיותרים. הבחירה בסלבין ועבאדי בויאנג'ו כנציגי הציבור היא בחירה מתבקשת מבחינת הממשלה, וכנראה פחות מתבקשת מבחינת הציבור.
במענה לפניית "כלכליסט" בנושא, נמסר ממשרד האוצר, כי "יש כתב מינוי, יש הסדר ניגוד עניינים. (לנציגי הציבור) אין זיקה פוליטית כמשמעותה בחקיקה לעניין מינויים".
