ניתוחבחסות המלחמה: היירוט בלייזר בדרך להיות מבצעי בקרוב
ניתוח
בחסות המלחמה: היירוט בלייזר בדרך להיות מבצעי בקרוב
במערכת הביטחון רואים במערכה בעזה הזדמנות לבחון את היירוט בלייזר בניסוי שעשוי להפוך את המערכת למבצעית כבר בשנה הבאה. במקביל רפאל ותע"א מאיצות פיתוח מערכות שאמורות לספק הגנה רב־שכבתית גם מהחלל
הטילים, הרקטות והכטב"מים שמשגרים לעבר ישראל חמאס, חיזבאללה, המיליציות הפרו־איראניות בסוריה והחות'ים בתימן פוגשים שורת מערכות הגנה שונות ש"מדברות" אחת עם השנייה, מתאמות ומחלקות ביניהן בזמן אמת משימות יירוט ומבססות את מערך ההגנה הרב־שכבתית שהוקם במהלך 15 השנים האחרונות בהשקעה של מיליארדי דולרים.
ישראל נכנסה למערכה בעזה, שנמשכת זה היום ה־45, עם מערך ההגנה הצפוף והמפותח בעולם מפני טילים ורקטות שבכוחו לגלות, לזהות וליירט פצצות מרגמה המשוגרות לטווחים קצרים של קילומטרים בודדים ועד טילים בליסטיים ארוכי טווח עם ראשי קרב עצומים במשקל של כחצי טונה.
העתיד, שיתבסס בין השאר על לקחי המלחמה הנוכחית, צופן למערך הזה התרחבות משמעותית כשעל הפרק לפחות שלוש מערכות יירוט חדשות שנמצאות בשלבי פיתוח והמסקרנת ופורצת הדרך מכולן היא "מגן אור" של רפאל שמיועדת ליירוט רקטות, טילים נגד טנקים, רחפנים ופצמ"רים באמצעות לייזר רב־עוצמה.
יותר ממאה מהנדסים מחטיבת המחקר, הפיתוח וההנדסה (מפ"ה) של רפאל שוקדים על האצת הפיתוח של מגן אור, שנחשב לאחד האתגרים הטכנולוגיים המשמעותיים בכל הזמנים שהתגלגלו לפתחן של התעשיות הביטחוניות בישראל. כבר 17 שנה שצוות חלוצי שמוביל המהנדס ד"ר יוחאי עמל על פיתוח המערכת שאמורה לאפשר יירוט מטרות קצרות מעוף במהירות האור, עם מחסנית שלא נגמרת אף פעם ובמחיר אפסי.
אחרי שנים ארוכות של אפרוריות וניסוי וטעייה, בשנים האחרונות צוות הפיתוח של רפאל רשם שורה של הישגים טכנולוגיים שהובילו בתחילת השנה לפריסת מגן אור בשטח ניסויים בנגב כדי לבחון את יכולותיה "על רטוב".
תוצאות הניסוי השביעו רצון, כשמגן אור התמודדה בהצלחה עם מטחים של רקטות, פצצות מרגמה וגם עם כלי טיס בלתי מאויש שצנח אל הקרקע לאחר שקרן הלייזר שלה "בישלה" לו את אחת הכנפיים והפכה אותו מאיום פוטנציאלי לגרוטאה שצוללת אל אדמת המדבר מגובה רב.
בלב המערכת עומד מכוון של לייזר חשמלי שמתביית על מטרה שהוגדרה ומשגר אליה קרן בעצמה של כ־100 קילו־ואט ובקוטר מטבע של 10 שקלים. קרן הלייזר סמויה מן העין, גם ביום וגם בלילה, וניתן להבחין בה רק מבעד למכשירים שמיועדים לכך.
היא חרישית, כך ששיגורה לעבר המטרה לא מלווה ברעם היציאה של טילי יירוט בדומה למערכות ההגנה הקיימות. גם היירוטים שלה שקטים וחפים מפיצוצים וקונפטי ממתכת שכן היא "חונה" על האובייקט שאליו כוונה ו"מבשלת" אותו בטמפרטורה גבוהה שגורמת לו להישבר, לצאת ממסלולו ולצנוח כנפל. למעשה, הרעש היחיד בכל סיפור היירוט בלייזר עולה רק מהגנרטור שמספק למגן אור את כמות החשמל הדרושה כדי לייצר את האלומה הקטלנית.
עם תחילת המלחמה בעזה, שבמהלכה שוגרו לעבר העורף הישראלי יותר מ־10,000 רקטות וטילים וכ־3,000 מהם רק במהלך ארבע השעות הראשונות שלה, ברפאל ובמשרד הביטחון סימנו את המערכה הנוכחית כהזדמנות לבחון את המערכות של מגן אור בתנאים של שטח אמיתי וזאת במסגרת ניסוי מבצעי ראשון ויוצא דופן שתוצאותיו עשויות לקצר באופן ניכר את תהליך הפיתוח שלה. במערכת הביטחון שומרים על שתיקה ביחס לניסוי המתוכנן.
מגן אור מיועדת לפריסה מבצעית ראשונה במהלך 2025 אבל זה לא יעד סופי ואפשר שהיא תיפרס בשטח עוד הרבה קודם, שכן רפאל מאיצה את פיתוחה ומנסה להביא אותה למבצעיות ראשונית כבר בשנה הבאה. לפחות בשלב הראשון היא תהיה רכיב משלים שיתווסף למערכת כיפת ברזל וההחלטה אם לשגר לעבר רקטה או פצמ"ר טיל מיירט שעולה כ־50 אלף דולר או קרן לייזר שעולה שקלים בודדים תתבסס על מתווה הירי, ועל היכולת לספק לו את המענה המהיר והמדויק ביותר. בימים של עננות, ערפל וסופות חול יהיה קשה לסמוך על מגן אור, שפעילותה מוגבלת במצבים כאלה, ואת מלאכת היירוט תוביל כיפת ברזל.
בריאיון מקיף ראשון ש"כלכליסט" פרסם באפריל האחרון עם מפתחי מגן אור ברפאל סיפר אחד מראשי התוכנית על הציפיות העצומות מהמערכת החדשה. "אני רוצה שנגיע למצב שנגרום לייאוש מוחלט של האויב. שיבין שיש לנו מכווני לייזר שפרוסים איפה שצריך, שהאויב יורה לעברנו את מה שהוא רוצה אבל הכל מיורט ומתפוצץ לו כל הזמן, כמעט ברגע השיגור, עוד הרבה לפני שזה מגיע לשטח ישראל ומאיים כאן על מישהו או משהו. במצב הזה אולי אפילו לא נצטרך להפעיל בעורף אזעקות. למה שהאיש משדרות יצטרך להתעורר באמצע הלילה כדי לרוץ למרחב המוגן אם כבר יירטנו את האיומים הרבה לפני שחצו את הגבול? יהיה שקט. מבחינתנו, זאת שלילה מוחלטת של יכולות האויב".
אחד מחברי צוות הפיתוח התייחס באותו הריאיון גם לבעיית ההתמכרויות של ישראל לטכנולוגיות ולמערכות הגנה שבאו על חשבון פתרון בעיות באמצעות הסדרים מדיניים או הכרעות צבאיות. לדבריו, "אני זוכר את ההתנעה של הפרויקט וכן, ביני לבין עצמי היה לי רגע קשה כי חיפשתי את התוחלת אל מול זה שאנחנו ממגנים את עצמנו לדעת ומתבצרים מכל הכיוונים. אז יש לנו את טילי החץ ויש לנו את כיפת ברזל ויש לנו עוד דברים שמיירטים ומגנים, אבל בשמם אנחנו גם מרשים לעצמנו לא לתקוף ולא לפתור את הבעיות שלנו באזור. אז לפחות מגן אור מפחיתה את הנטל הכלכלי. אני מניח שטיפול זול באיומים שמכוונים באמצעות לייזר רב־עוצמה יאפשר להסיט משאבים רבים לצרכים אחרים במערכת הביטחון או מחוצה לה. מלחמות זה דבר יקר ואחרי כל סבב לחימה מישהו כותב צ'ק ומישהו אחר משלם. אנחנו מכניסים למשוואה הזאת משתנה חשוב מאוד שיחסוך המון כסף".
באוגוסט, חודשיים לפני מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס בדרום, הרמטכ"ל הרצי הלוי הציג את עקרונות התוכנית הרב־שנתית "מעלות" ששקד על גיבושה בהתבסס על תקציב הביטחון הגדול ביותר שעמד אי פעם לישראל, מעל 80 מיליארד שקל בשנה, כולל כספי הסיוע הביטחוני השנתי מארה"ב.
"מעלות" כוללת מהלכים שעל בסיסם הלוי שאף לקיים את תוכניות ההתעצמות ובניין הכוח של הצבא לשנים הבאות, בהן הטמעת מגן אור במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, לצד הצטיידות בסוללות יירוט נוספות של כיפת ברזל, קלע דוד ובמיירטים מתאימים באופן שיענה על איום הטילים והרקטות שמופנים אל העורף הישראלי בהובלת איראן ושלוחותיה באזור.
כשהמלחמה תסתיים, הלוי יתפטר ואיתו בכירים נוספים בצה"ל ובמערכת הביטחון כפועל יוצא של לקיחת אחריות על שרשרת המחדלים שהובילה למתקפת הפתע הרצחנית של חמאס לפני כחודש וחצי. תר"ש "מעלות", שמפרוץ המלחמה הדיונים על קידומה נדחקו לשוליים, תדרוש עדכון ברוח הלקחים שיופקו מהימים האלה בדרום ובצפון.
יישום הלקחים שיופקו ייתמך בתקציב ביטחון מוגדל, עוד יותר, כפי שהצהיר בימים האחרונים ראש הממשלה בנימין נתניהו ובאמצעות מענק מיוחד של כ־14 מיליארד דולר שמכין עבור ישראל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. מדובר בחבילת סיוע חסרת תקדים, שאמורה להכפיל את מספר המשגרים של כיפת ברזל שעומדים כיום לרשות ישראל ולספק לה לפחות כמה אלפי טילי יירוט. כספי הסיוע המיוחד יממנו גם את עיבוי מערך קלע דוד, פצצות אוויר־קרקע מדויקות למטוסי הקרב של חיל האוויר ודברים נוספים שמדינות שנמצאות במלחמה מעדיפות שיהיו להן במחסנים.
הכסף הגדול שזורם לתעשיות הביטחוניות בזכות הגאות בביקוש העולמי לנשק בעקבות המלחמה באוקראינה, וזה שעוד יזרום אליהן בימים שאחרי המלחמה בישראל, אמור להאיץ תוכניות פיתוח של מערכות הגנה חדשות, כמו מגן אור ולא רק.
רפאל מקדמת במקביל את פיתוח "קלע־חד", מערכת הגנה ראשונה מסוגה בעולם שמיועדת ליירוט טילים היפר־סוניים שנעים במהירות של יותר מ־10 מאך (פי 10 ממהירות הקול - י"א), מתמרנים במהירויות גבוהות ומאתגרים את מערכות ההגנה הקיימות, כמו טילי החץ. רפאל חשפה את תוכנית הפיתוח של קלע־חד ביוני האחרון, ימים אחדים אחרי שאיראן חשפה את הטיל החדש שלה, "פתח", וטענה שהוא בעל יכולות היפר־סוניות. שימוש ראשון בטילים היפר־סוניים נעשה במהלך השנה האחרונה כשחיל האוויר הרוסי תקף באמצעות הטיל "קיז'אל" מטרות באוקראינה. בליבת מערכת היירוט של רפאל עומדת טכנולוגיה שלטענת החברה היא חדשנית ומסווגת.
במלחמה הנוכחית מערכות טילי החץ של תע"א זוכות לעדנה יוצאת דופן בזכות יירוטים מוצלחים של טילים בליסטיים, רובם מהסוג "חאדר" המשוגרים לישראל בידי החות'ים בתימן ממרחק של כ־1,600 ק"מ. טילי חץ 2, שנקלטו בחיל האוויר לפני כ־25 שנה, יירטו בפעם הראשונה בתצורה מבצעית את הטילים מתימן ואיתם גם רקטה ארוכת טווח, "עיאש 250" שחמאס שיגר לערבה. מחיר כל מיירט חץ 2 – כ־2 מיליון דולר.
הטילים מתימן זימנו מבחן מבצעי ראשון גם לטילי חץ 3 שנקלטו במערך ההגנה האווירית ב־2017 ואחד היירוטים נעשה באמצעות טיל כזה. חץ 3 פותח במטרה לספק מענה לטילים איראניים שבכוחם לשאת ראשי קרב גרעיניים וליירט אותם בעודם בחלל, ומחוץ לאטמוספרה. מערכת טילי החץ עומדת במרכז עסקת הנשק הגדולה בתולדות המדינה, שנחתמה בקיץ האחרון עם גרמניה והיקפה כ־14 מיליארד שקל וזאת עסקת היצוא הראשונה שלה. ברקע עסקה זו, והצרכים המבצעיים הדחופים של צה"ל, תע"א עברה לייצור מסביב לשעון ובמקביל גם החברה הממשלתית תומר שעוסקת בייצור המנועים של טילים אלה עברה לייצור אינטנסיבי.
תע"א מתכוונת לנצל את הצלחות החץ מהשנה האחרונה, העסקיות והמבצעיות, ורוצה להכות על הברזל בעודו חם כדי להרחיב את ההיצע שלה בתחום וזאת בזמן שהעולם מתחמש ומביט כל הזמן על מה שקורה בישראל.
היא שוקדת כבר שנתיים, בתיאום עם מינהלת חומה שבמשרד הביטחון, על פיתוח של מערכת החץ 4 שאמורה להביא את כל החוכמה, היכולות, הטווחים והדיוק שטמונים במערכות חץ 2 ו־3 גם יחד ולהעלות אותן מדרגה נוספת למעלה. חץ 4 אמור להתמודד עם טילי קרקע־קרקע שנושאים ראשי קרב מתפצלים וליירט אותם בחלל עוד לפני שהרש"ק הבודד מתפצל והופך בבת אחת לכמה מטרות שמצריכות יירוט. בהמשך הדרך, חץ 4 אמור להחליף את חץ 2 המתיישן ובכל מקרה, השילוב שלו עם סוגי חץ נוספים וטילי יירוט של מערכות הגנה אחרות אמור להרחיב את הזדמנויות היירוט שעומדות למרכז ניהול היירוטים (מנ"י) של מערך ההגנה האווירית. וכך, אם מיירט אחד החטיא את טיל המטרה ולא פגע בו, ישוגר לעברו מיירט שני ואף שלישי.
