דעהביטחון תעסוקתי - רלוונטי אך זקוק להתאמות
דעה
ביטחון תעסוקתי - רלוונטי אך זקוק להתאמות
למרות מה שנראה, עובדים היום מעוניינים בביטחון תעסוקתי. אפשר ליישם אותו באופן שמתאים לתנאים המשתנים של שוק העבודה, אך המדינה צריכה להשקיע תקציבים ולתאם עם ארגוני המעסיקים והעובדים הסדרים שיבטיחו להם את מה שמגיע להם
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המושג "ביטחון תעסוקתי"? אני חושב על אבא שלי, שבגיל 22 התקבל לעבודה בחברת החשמל והפסיק לעבוד שם רק כשיצא לגמלאות בגיל 65. הוא לא דאג אף פעם שיפטרו אותו בהחלטה של רגע וידע תמיד שיצליח לפרנס את משפחתו, אבל שוק העבודה השתנה מאז לגמרי. רצונות העובדים השתנו, ואולי חשוב מכך, הביטחון שמעניקים מקומות העבודה השתנה מאוד. אף אחד כבר לא מתכנן להישאר 43 שנה באותו מקום עבודה, ומקומות העבודה המציעים לעובדיהם קריירה שכזו נהיו נדירים ביותר.
העובדים היום, כך נוהגים לספר לנו, לא מעוניינים בביטחון תעסוקתי ולא צריכים אותו. הם רוצים להחליף מקום עבודה כל כמה שנים, אך המציאות אחרת. סקר שוק העבודה שערך פורום ארלוזורוב מצא, בין היתר, ש-86.6% מהעובדים בישראל הגדירו את הביטחון שלא יפוטרו כחשוב או חשוב מאוד, יותר מאפשרויות קידום או שעות עבודה גמישות. הרצון בביטחון תעסוקתי מאפיין את כל המשק, גם את המגזר הפרטי, וכן, אפילו את ההיי-טק (89.9%). נמצאו ממצאים דומים גם בסקר החברתי הבינלאומי מ-2015 שסקר עמדות עובדים ב-38 מדינות.
אם מדובר במאפיין חשוב לרוב מכריע כל כך של העובדים, אבל שוק העבודה הישראלי לא מעוניין בהעסקה לכל החיים, השאלה היא לא אם ביטחון תעסוקתי עדיין רלוונטי - אלא איך הוא צריך לבוא לידי ביטוי היום? כדי לענות על השאלה צריך להבחין בין שני מרכיבים, חופפים ומשלימים, של ביטחון תעסוקתי: הגנה מפני פיטורים שרירותיים (ביטחון בעבודה) יחד עם הבטחה של היכולת להשתלב בשוק העבודה (ביטחון בתעסוקה) – אשר מחקרים רבים מוצאים כבעל תרומה משמעותית לעובדים ולמעסיקים גם יחד.
ביטחון בעבודה הוא ההגנה המרבית (דרך חקיקה, הסכמי עבודה ופסיקה) מפני פיטורים בלתי צפויים או שרירותיים, באמצעות חיוב הצדקה מבוססת לסיום העסקה. ההגנה הזאת חשובה גם למי שלא מתכוון להישאר באותו מקום עד הפרישה. מחקרים רבים כבר הוכיחו כי החשש מאיבוד מקום העבודה הינו גורם לחץ עם השפעות מזיקות על בריאותם הנפשית והגופנית של העובדים. החשש מפיטורים משפיע גם על נאמנותם למקום העבודה, המוטיבציה והביצועים שלהם.
בארץ מעניק החוק ביטחון כזה למספר אוכלוסיות מובחנות ומוגנות (נשים בהיריון, עובדים עם מגבלות, משרתי מילואים ועוד), אבל הגנות חוקיות מפני פיטורים שרירותיים לכלל האוכלוסייה לא קיימות. לא רק אצלנו, מחקרים רבים מראים כי גם במדינות מפותחות רבות הגנות אלו הולכות ונחלשות ונהיה קל יותר לפטר עובדים.
החלק השני, ביטחון בתעסוקה, עוסק בהבטחה המרבית של היכולת להשתלב מחדש בשוק העבודה אחרי פיטורים והיכולת להתקיים בכבוד בתקופת האבטלה. איך עושים זאת? בעיקר באמצעות מערכת רחבה של הכשרה מקצועית ומתן דמי אבטלה לתקופה שמספיקה למציאת מקום עבודה חדש ובשיעור שמאפשר קיום בכבוד עד אז. בחזית הזאת, למרבה הצער, ישראל נמצאת הרחק מאחורי שאר המדינות המפותחות.
מערכת ההכשרות המקצועיות בארץ סובלת מדימוי נמוך, תת תקצוב ולרוב לא בהכרח תואמת את הצרכים של שוק העבודה. ב-2022-2021 המדינה יזמה פרויקט מבורך של הכשרה בשיתוף המעסיקים, מה שמבטיח רלוונטיות וסיכוי טוב יותר למצוא תעסוקה בסיומה, אבל הביקוש מצד מחפשי העבודה היה גדול כל כך שהתקציב נגמר באמצע השנה והיוזמה הגיעה לסיומה. מצב מערכת דמי האבטלה הישראלית לא טוב בהרבה. למרות ששיעורה גבוה יחסית בהשוואה בינלאומית (עד 80% מהשכר האחרון), תנאי הזכאות קשוחים למדי ותקופת הזכאות קצרה מאוד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. אם זה לא מספיק, מובטל שיבחר ללכת להכשרה מקצועית כדי לשפר את סיכוייו למצוא תעסוקה, יאבד 30% מדמי האבטלה שלו.
מדינת ישראל יודעת, וגם יכולה, לפעול אחרת. ראינו את זה היטב בזמן משבר הקורונה, אז ניתנו הקלות משמעותיות לקבלת דמי אבטלה והוקצו מיליארדים להכשרות מקצועיות. סוף המשבר סימן גם את סופן של ההקלות ותקציבי הענק.
בשורה התחתונה, ביטחון התעסוקתי עדיין חשוב ורלוונטי. העובדים גם בשוק העבודה של ימינו מאוד מעוניינים בו והכי חשוב – אפשר ליישם אותו באופן שמתאים לתנאים המשתנים של שוק העבודה. היכולת לעשות זאת תלוי בנכונות המדינה להשקיע תקציבים וכן לעבוד בתיאום עם ארגוני המעסיקים והעובדים כדי לגבש את ההסדרים שיבטיחו לעובדים בישראל את הביטחון התעסוקתי שהם רוצים ושמגיע להם.
שי ויינבלום הוא עמית מחקר בכיר בפורום ארלוזרוב
