איך אפשר להימנע מ"עשור אבוד" נוסף
איך אפשר להימנע מ"עשור אבוד" נוסף
על רקע המלחמה המתמשכת: כדי להימנע מ"עשור אבוד", מדינת ישראל חייבת להיערך כבר עכשיו עם תכניות כלכליות ל"יום שאחרי"
אחרי למעלה מ-300 ימים של מלחמה כואבת ומתמשכת שאין לדעת מתי תסתיים, ובצל תקיפה אפשרית מצד איראן וגורמים נוספים, אנו נמצאים בסחרור ביטחוני וכלכלי חסר תקדים. מחירי המלחמה הגבוהים; בראש ובראשונה כמובן – החטופים, האבידות שאנו סופגים, הפצועים בגוף ובנפש, כוחות הביטחון, המפונים. בצידם, למלחמה יש גם מחיר כלכלי גבוה מאוד. בגלל המצב הביטחוני, הממשלה מוציאה כספים רבים, גירעון המדינה צומח והכנסות המדינה מתכווצות, כאשר לכך יש להוסיף את העלויות הגבוהות של הטיפול במפונים, הפיצויים לעסקים שניזוקו ונפגעו והוצאות רבות נוספות. בסוף מאי העריך נגיד בנק ישראל שעלות המלחמה עד שנת 2025 עתידה לעמוד על כ-250 מיליארד שקלים, סכום שכולל כ-40 מיליארד שקלים שמקורם בהפסד מיסים, ימי מילואים, תחמושת וציוד צבאי, סיוע אזרחי ועוד.
כל זאת מוביל לכך שרבים כבר חוששים בגלוי מחזרתו של "העשור האבוד" (1973-1984), משבר כלכלי עמוק שנוצר בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בשנים הללו נעצרה הצמיחה, כלכלת ישראל סבלה מהיפר-אינפלציה - ונגררנו לשנים של חובות עתק, גרעון, מיתון ואבטלה. נדמה כי כל עוד "התותחים רועמים", נמנעה הממשלה מלקבל החלטות כלכליות. אלא שעל רקע התארכות המלחמה, כבר אי-אפשר לברוח מהחלטה - ואין מנוס מהיערכות כלכלית מקיפה. שר האוצר, לתשומת ליבך: אם לא ננהג באחריות וניערך כמדינה כבר עכשיו, אנו עלולים למצוא עצמנו שוב באותו מצב בדיוק.
ברור שעם ההשלכות המורכבות של המלחמה, בכל ההיבטים, נתמודד עוד שנים. אלא שברמה הכלכלית, קשה להימנע מתחושת הדז'ה וו, ומהתחושה שעל רקע ההוצאות הגדולות של הממשלה וגירעונות גדולים בתקציב אנו צועדים במסלול של אבדון אינפלציוני לקראת "עשור אבוד" נוסף. למען הסר ספק, אין עוררין על כך שיש צורך להגדיל את תקציב הביטחון, כדי להתמודד עם ההוצאות הכבדות. ברור ומובן שזה צו השעה. אלא שיש הבדל בין הגדלת התקציב והתאמתו לצרכים ובין "צ'ק פתוח" שיינתן לכל הוצאה ביטחונית. אפשר להמשיך לשמור על ביטחון המדינה גם בתקציב ביטחוני שפוי. זה מצריך כמובן סדר עדיפויות והתנהלות אחראית, אבל כמי שהיה שם בסיטואציות דומות, למשל במלחמות לבנון הראשונה והשנייה – זה בהחלט אפשרי. צריך גם לחשוב קדימה; לאור ההיכרות עם מבנה התקציב וההתנהגות של הממשלות המשתנות בישראל, פריצת מסגרת תקציב ביטחון בשיעורים משמעותיים זו גזירה שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד בה לאורך זמן.
נדמה, שמקבלי ההחלטות לא מבינים את חומרת המצב, או שאינם מודעים לו. אמנם הוקמה ועדה שתפקידה לבחון את תקציב הביטחון לעשור הקרוב (ועדה שאמנם הוקמה לפני למעלה חצי שנה, אבל רק לאחרונה התכנסה לדיון ראשון...), אבל כבר עתה די ברור, לפי הרכב הוועדה, שהיא תמליץ על הגדלה משמעותית של המסגרת הקבועה של תקציב הביטחון (כדי לקבע בתודעה הציבורית שהכישלון ב-7 לאוקטובר נבע מסיבות חיצוניות ולא ממחדל של מקבלי ההחלטות), ובכל מקרה - עד שיסיימו להנפיק המלצות הן כבר לא צפויות להילקח בחשבון לתקציב המדינה לשנת 2025. ולכן, העניין נמצא לפתחו של שר האוצר, שהוא ה"קברניט הכלכלי" של מדינת ישראל.
זה הזמן לשנס מתניים ולעשות הכל בכדי להימנע מ"עשור אבוד" נוסף. נראה שאין כרגע ניהול כלכלי אמיתי של המלחמה, במסגרתו נכלל גם תקציב מדינה מסודר ומאושר שייתן ודאות ותכנית להמשך הדרך. יש דרכים להגדיל את הכנסות המדינה ולהפחית את הגירעון, והגיע הזמן לנקוט בהן. בנוסף מחויבת תכנית מקיפה לשינויים מבניים בכל תחומי הכלכלה. אחת מהן היא תכנית כוללת להאצת שוק ההון. הבורסה בישראל "מתייבשת"; אין הנפקות חדשות, יש הסטה גדולה של השקעות לחו"ל, יש קיטון בהשקעות זרים בישראל והמדדים בבורסה מפגרים בצורה משמעותית אחרי חו"ל. שוק ההון הוא של כלל האזרחים; כולנו חוסכים בו, משקיעים בו, עובדים בו – והגברת הפעילות בו בצורה ניכרת משמעותה צמיחה ללא צורך בהוצאה תקציבית. ישנם גם דרכים נוספות כמובן, אבל הכוונה ברורה – נגמר הזמן לדיבורים, הגיע הזמן לנקוט במעשים.
אילן פלטו הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות. לשעבר האחראי על תקציב הביטחון במשרד האוצר והיועץ הכלכלי של ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס
