המטרה: מאגר DNA לצואת כלבים שיאפשר לקנוס את הבעלים
המטרה: מאגר DNA לצואת כלבים שיאפשר לקנוס את הבעלים
הצעת חוק חדשה מנסה לאפשר לרשויות המקומיות להקים מאגר DNA של כלבים, כך שפקחים יוכלו לאתר ולקנוס בעלים שלא אספו את הצואה שלהם. אלא שעדיין לא ברור מי יישא בעלות ההקמה היקרה של המאגרים
מדי יום נאלצות הרשויות לפנות מהרחובות צואת כלבים שנותרה במרחב הציבורי מבלי שבעלי הכלבים יטרחו לאסוף אותה כפי שהם מחויבים. קל לעבור על החוק - לרוב לא מצליחות הרשויות להוכיח זיקה בין הצואה הנותרת במרחב הציבורי לבין בעל הכלב שהעדיף שלא לאסוף אותה, ובכך נמשכת התופעה באין מפריע. הצעת חוק חדשה מנסה לשנות את התמונה, ולאפשר לעיריות להקים מאגר גנטי של צואת כלבים.
המאגר יאפשר לפקחי העירייה לקחת דגימה מהשטח, ולקנוס באופן ישיר את בעל הכלב לאחר פיענוחה במעבדה. אך ועדת הכלכלה, שהחלה היום (ג׳) בהכנת החוק לקריאה ראשונה, הבהירה שהדרך עודנה ארוכה בשל המורכבות העולה מהחוק, ובראש ובראשונה בשל שאלת מימון המאגר הגנטי.
הצעת החוק, שעברה לעת עתה בקריאה טרומית, הוגשה בשיתוף פעולה בין ח"כ נאור שירי (יש עתיד) לח"כ אלי דלל (הליכוד). לפי הצעת החוק, בעת מתן חיסון הכלבת לכלב שבעליו מתגורר ברשות מקומית שהחליטה להקים מאגר גנטי, הווטרינר ייטול מהכלב, באופן חד פעמי, דגימת DNA באמצעות נטילת דגימת שיער, יעבירה למעבדה לבדיקה גנטית ומשם למאגר ה-DNA המקומי.
ח"כ דלל, מציע החוק, אמר כי עלות בדיקת DNA עומדת על 200 שקלים, והעריך שהקמת מאגר כזה תעמוד על כ-140 מיליון שקל לכל הרשויות המקומיות. נשאלת השאלה - מי יממן את הקמת המאגר היקרה? בעוד שיוזמי החוק הותירו לרשות המקומית את מרחב הפעולה בנושא, לרבות האפשרות להשית את העלויות על בעלי הכלבים, יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, הבהיר כי לא יאפשר זאת.
לדברי ביטן, "הרשויות הן אלו שיגבו את הקנסות, אז למה שהן לא יממנו את המערך? אם לא יהיה מי שיממן את זה, אין טעם בחוק. לרשויות יש כאן אינטרס והמדינה צריכה לעזור, אבל בעלי הכלבים לא יישאו בעלויות". טל גלבוע, יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים, אמרה בדיון כי מדובר בחוק חשוב, אך הצטרפה לעמדת ביטן ואמרה כי "צריך לדאוג שהעלות זה משהו שלא יושת על בעלי הכלבים. לעירייה יש אינטרס כלכלי משמעותי. גם כשמסמנים מדרכות בכחול לבן, אז העירייה עושה את זה, לא בעלי המכוניות. לי יש 5 כלבים שלא מלכלכים, אז למה אני צריכה לממן את זה?".
בוועדה אף עלה החשש שהחוק עלול להוביל לקושי של הרשויות ביישום חוק הפיקוח על בעלי החיים. במשרד החקלאות חוששים שהחוק יוביל לכך שבעלי כלבים יירתעו מהליך רישום הכלב וחיסון הכלבת, כאשר תושת עליהם עלות נוספת, וכך גם האפשרות שיישאו בקנסות עתידיים. לפי גורמי המקצוע במשרד, החוק יכול להוביל לכך שפחות בעלי כלבים יגיעו לחסן את כלבם. לפי ורד קירו זילברמן, היועצת המשפטית של הוועדה, "לא כל כלב מלכלך, אבל משיתים אגרה או מס על כל בעלי הכלבים והם יצטרכו לשלם כדי לעזור לרשויות המקומיות לממן את המערך". במהלך הדיון אף עלתה סוגיה מהותית נוספת: מאגרים מקומיים במקום מאגר ארצי עלולים ליצור קושי אכיפתי.
בשנים האחרונות מנסות עיריות רבות לקדם הקמה של מאגר DNA כדי להוביל לניקיון המרחב הציבורי ממטרדי צואת הכלבים. עד כמה גדול המטרד? הנה דוגמה אחת: בתל אביב-יפו, היחס בין מספר הכלבים לבני האדם נחשב לאחד הגבוהים בעולם, עם יותר מ-40 אלף משקי בית בעלי כלבים. במילים אחרות, אחד מכל 11 תושבים מגדל בביתו כלב. לפי נתונים שנאספו בעירייה, כ-500 ק"ג צואת כלבים בממוצע בחודש לא נאספת על ידי בעלי הכלבים.
בעקבות הבעיות הרבות שעלו בדיון, ביקש היו"ר ביטן ממשרד החקלאות לרכז את העבודה מול משרדי הממשלה ולהציג לוועדה את עמדת הממשלה בצורה מסודרת בתוך שבועיים. בנוסף ביקש ביטן מיועצת ראש הממשלה לזכויות בעלי חיים לרכז את העבודה מול כל שאר הגופים, בניסיון למצוא פתרונות לקשיים שעלו בדיון עד חודש אוגוסט. ביטן אף הוסיף כי אילו יתברר שהרצון לניקיון המרחב הציבורי יפגע באינטרסים חשובים אחרים, יש לשקול שנית האם כדאי לקדם את הצעת החוק.
