התעשייה בצפון במשבר: "חברות זרות יאבדו סבלנות ויעברו למקומות אחרים"
התעשייה בצפון במשבר: "חברות זרות יאבדו סבלנות ויעברו למקומות אחרים"
השריפות הנרחבות הקשו יותר את המצב הבלתי אפשרי בצפון: עוגני תעשייה ותעסוקה משמעותיים עוברים לאזורים אחרים וההתייצבות לעבודה במפעלי הצפון היא פחות מ־50%. "אין תקשורת בינינו לבין רשויות המדינה", אומרים שם
האש שבערה שלשום במשך שעות ארוכות סמוך לקיבוץ עמיעד שבצפון פגעה באחת מארבע המחצבות של מחצבות כפר גלעדי, והסבה לה נזק נרחב. "נשרפו מבנים, מכונות וציוד. נפגעו גם תשתיות חשמל, מים ותקשורת אבל הנזק המשמעותי ביותר הוא הנזק התודעתי", אמר לכלכליסט מנכ"ל מחצבות כפר גלעדי עופר לוסטיג. "והכוונה לפגיעה הקשה בתחושת הביטחון הפיזי והבסיסי של האנשים שנמצאים במרחב הזה".
לדבריו, "תמיד מקנן החשש שהמצב הזה יפגע גם בקשר שלנו עם לקוחותינו. עד עכשיו, ובמשך חודשים ארוכים של מלחמה הוכחנו יכולת עמידה ואספקה ללקוחות ואנחנו כאן כדי להישאר. אנחנו עסק חיוני ומתחילת המלחמה אנחנו נלחמים בשלוש חזיתות בו זמנית, האזרחית, העסקית והביטחונית".
מחצבות כפר גלעדי נמצאת בבעלות הקיבוץ הצפוני ומהווה חלק ניכר מפעילותו הכלכלית, לצד פעילות תיירותית שהוא מקיים תוך הפעלת בית הארחה גדול. היא מעסיקה כ־170 עובדים ישירים ומספר דומה של עובדי קבלן. המחצבות שהיא מפעילה מספקות את המוצרים שלהן גם לביצור גבול הצפון ומייצרות חצץ, בטון, אספלט, אבקות גיר המשמשות חומר גלם לתעשייה ועוד.
בשעות הארוכות שבהן הלהבות כילו ציוד יקר במחצבה שליד קיבוץ עמיעד, כיתת הכוננות של קיבוץ כפר גלעדי וצוות החירום היישובי, בסיוע של לוחמי אש נלחמו על הצלת המחצבה הסמוכה לקיבוץ. "האש הקיפה את הקיבוץ ואת המחצבה והיו לנו קרבות ארוכים באש. שטחים נרחבים עלו באש, כולל שדות חקלאיים. צוותי החירום שפעלו כאן עשו עבודה טובה במאבק הקשה שהיה כאן, מאבק שנמשך שמונה חודשים שבהם אנחנו נמצאים במציאות של מלחמה מושתקת. משתיקים את זה שיש פה מלחמה בשל השיקול לא לפתוח חזית שנייה למלחמה בעזה ובעיקר כדי להימנע מקבלת החלטות. כשנמנעים מקבלת החלטות, כשהצבא מגדיר את המציאות בצפון כ'מתחת לסף המלחמה', הם עושים לעצמם הנחות וזה מסביר מדוע נופלים פה כטב"מי נפץ, למה הצפון בוער", אומר לוסטיג. פרט למחצבות שלה בכפר גלעדי ובעמיעד היא מפעילה מחצבות נוספות גם בקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה ובאזור דרום הר חברון.
השילוב של מזג אוויר חם ויבש עם שיגורים תכופים של כטב"מי נפץ ומטחי רקטות לעבר אזורים נרחבים בגליל, הוביל לריבוי השריפות שלשום באופן שהוסיף והקשה על המציאות הבלתי אפשרית ממילא שהפכה למנת חלקם של תושבי הצפון. מתחילת המלחמה מעסיקים במפעלי התעשייה באזור מתמודדים עם מחסור חריף בכוח אדם, בשל הפינוי הנרחב של עשרות אלפי תושבים כבר בשבועות הראשונים מיישובים הסמוכים לגדר. פרט למחסור המתמשך בעובדים, השיגורים התכופים מלבנון משבשים באופן תדיר את קווי הייצור במפעלים שעדיין ממשיכים לייצר תחת אש.
"במפעלים ביישובים הסמוכים לגדר שעדיין ממשיכים לעבוד חרף המצב מתמודדים מדי יום עם בעיית התייצבות של עובדים שנמצאים בדילמה קשה אם לסכן את חייהם בהגעה למקומות מסוכנים או לסכן את הפרנסה שלהם", אמרה לכלכליסט מנכ"לית החברה הכלכלית של המועצה האזורית גליל עליון, חברת הכנסת לשעבר מיש עתיד ענבר בזק. "במפעלים רבים רק חצי מכלל העובדים מתייצבים לעבודה, במקרה של קריית שמונה גם אם העובדים מאד רוצים להגיע למפעלים הם לא יכולים כי כל תושביה פונו לכ־240 בתי מלון בכל רחבי הארץ", אמרה בזק. "אני חוששת שבמקרים שבהם מפעלים של חברות שנמצאות בבעלות זרה יאבדו סבלנות ויעתיקו את פעילותם למקומות אחרים בעולם בגלל הימשכות המשבר הביטחוני בצפון. אני מדברת על איבוד עוגני תעשייה ותעסוקה משמעותיים".
בין החברות שנאלצו להעתיק את פעילותן בשל הלחימה בצפון גם אלביט מערכות שמחזיקה בשני אתרי ייצור בקריית שמונה ובתל חי. את הייצור במפעל מערכות הקשר שלה בתל חי, שמעסיק כ־300 עובדים, היא נאלצה להעתיק לאתרים חלופיים באזור השרון ומרכז הארץ כבר לפני מספר חודשים.
מתחילת המלחמה גם רפאל נאלצה להעתיק פעילות שקיימה במפעל ליד שלומי לאזור עורפי יותר בשל הירי התכוף מלבנון. יו"ר ועד ההנהלה בקיבוץ חניתה נדב קמינר סיפר בדיון שנערך במרץ האחרון בכנסת כי גם מפעל עדשות חניתה החליט על מעבר לאזור התעשייה בר־לב.
"התעשייה בקריית שמונה סגורה כמעט באופן מוחלט ואלה שעדיין עובדים במפעלים עושים זאת עם חששות גדולים. על טילי הנ"ט שנורים כל הזמן לעבר קריית שמונה אין אזעקה, במקרים אחרים שומעים קודם כל את הפיצוץ ורק אחריו מופעלים הצופרים", תיאר אתמול אופיר גרונר, חבר בכיתת הכוננות של קיבוץ גונן ובעל עסק עצמאי בתחום מערכות מים לשתייה ולחקלאות. "אין עבודה בצפון, וכדי להתפרנס אני מדרים לעמק יזרעאל".
בנסיבות שנכפו עליו, אופיר מקצה לעסק הפרטי שלו יום עבודה אחד בשבוע, כי בשאר הימים הוא מרותק לכיתת הכוננות בגונן שמרוחק כ־9 קילומטר מהגבול עם לבנון, תושביו לא פונו וממילא לא מקבלים סעד כלשהו מרשויות המדינה. לדבריו, זאת למרות שהם מתמודדים עם הסלמה קבועה, תוך הרחבת טווחי הירי של חזבאללה וקושי גובר בקבלת שירותים קהילתיים בסיסיים.
הכאוס המתעצם בצפון, מעצים את משבר האמון בין התושבים המעטים שנשארו ביישובים הסמוכים לגבול וראשי הרשויות המקומיות באזור לבין משרדי הממשלה ומפקדי צה"ל בגזרה. אחד הביטויים לכך, מני רבים, התקבל במפגש טעון בין אלוף פיקוד צפון אורי גורדין לראשי רשויות באזור מוקדם יותר השבוע. במהלך הדיון ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן התעמת עם האלוף גורדין על התוצאות של יכולות ההגנה של מערכת כיפת ברזל בשל הנפילות הרבות בעירו. שטרן נטש את המפגש בזעם, ושלשום נערך בינו לבין גורדין מפגש ליישור ההדורים.
"נוצר כאן מצב מוזר, שאף אחד לא מגלה אמפטיה כלפי התושבים והרשויות המקומיות באזור שנאנקים ממצב מתמשך שאף אחד לא נותן עליו תשובות ולא מספק אופק", אומר גרונר. "אין תקשורת בינינו לבין רשויות המדינה, אף אחד לא יודע לאן המצב הולך ובטח לא יודע להגיד עד מתי הוא יימשך", מסכם גרונר. ובינתיים, הצפון נשרף.
