ישראבלוף, גרסת וולט
ישראבלוף, גרסת וולט
במקום להציב כללים ברורים ורגולציה נוקשה לחברת ״וולט״ ודומיה, בוחרות הרשויות לעמוד כמשקיף מהצד ולתת לכוחות השוק לפעול באין מפריע
לצד כותרות מהדהדות וכתבות רבות שפורסמו לאחרונה אודות החשד לעבירות מס בחברת ׳וולט׳, חמק לו מתחת לרדאר התקשורתי נושא אחר ולא פחות חשוב הנוגע גם כן לחברה הכחולה.
באיחור תמוה במיוחד ולאחר כמעט עשר בקשות דחייה התקבלה לאחרונה חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה העוסקת בתביעה הייצוגית של גולן חזנוביץ', שליח 'וולט' לשעבר כנגד החברה להכרה ביחסי עבודה ותשלום זכויות סוציאליות.
הדיון הראשון בערעורה של 'וולט' על ייצוגיות התביעה התקיים כבר לפני שנה ולאור משקל התיק והפוטנציאל הרב להשפעה על יחסי העבודה בכלל המשק, ביקשה נשיאת בית הדין הארצי את עמדת המדינה. לדברי היועמ"ש, המקרה של חזנוביץ' לא מייצג בצורה מספקת את כלל השליחים, ולכן לא יכול להוות בסיס לתביעה ייצוגית.
רקע קצר: ענקית המשלוחים 'וולט' אינה מנהלת עם שליחיה יחסי עבודה, אלא במעמד קבלנים עצמאים, קרי ללא שכר מינימום והפרשות סוציאליות. שיטה זו מכונה בעולם "כלכלה שיתופית" והיא אופיינית כיום בחברות הנותנות שירות דרך אפליקציה, בעיקר בתחומי ההסעות והמשלוחים.
אין ספק שהמושג כלכלה שיתופית נשמע כמו צמד מילים נעים ומודרני המצביע על קהילתיות הולכת וגוברת בזמנים בהם אנשים נוטים להתחבא מאחורי מסכים ומקלדת. מאחורי אותו ביטוי מכובס עומד למעשה מושג אחר לגמרי -כלכלת החלטורה (gig economy) המתבססת על עבודה זמנית, ללא קשרי העסקה ישירים וללא מחויבות לטווח הארוך משני הצדדים. חברות שצמחו בעשור האחרון כמו "אובר", "וולט" ו"פייבר", מתבססות על כוח עבודה זמני ועצמאי ובעיקר נמנעות מיחסי עובד מעביד.
בתביעה הנ"ל נטען שוולט מסווגת את שליחיה כעצמאים באופן פיקטיבי, תוך שהיא שוללת מהם את מעמדם כעובדים, במטרה לעקוף את חוקי העבודה ולהימנע מתשלום הזכויות הסוציאליות שמגיעות להם. "וולט" מצידה טוענת את מה שדומותיה לכלכלת החלטורה סוברות במשך שנים- מדובר בתעסוקה גמישה, בעובדים עצמאיים ולכן למעשה יש להתייחס אליהם כפרלינסרים ללא צורך בהפרשות למס הכנסה וביטוח לאומי.
העניין עם כלכלת החלטורה שהיא אינה יודעת שובע. החברות המתבססות על אותה כלכלה שואבות כל מה שנקרה בדרכן. שורת הרווח שלהן תמיד תדורג במקום הראשון ועל סביבת עבודה נאותה ומכבדת הכוללת זכויות בסיסיות לעובדים כמעט ואין על מה לדבר.
מחקרים רבים פורסמו אודות דור ה-Z וחוסר רצונו לדבוק במקום עבודה אחד למשך שנים רבות. האלטרנטיבה לשעות גמישות ושכר גבוה כפי ש'וולט' אכן מציעה, אינה יכולה לבוא על חשבון העסקה פוגענית ואי תשלום זכויות סוציאליות.
גם שליחים בני 22 נוטים להתבגר ולהגיע בסופו של דבר לגיל פרישה. אולי זה רחוק מהם כשנות אור, אך כאן בדיוק נכנסת המדינה לתמונה: דאגתה צריכה להיות לאזרחיה ולעתידם הכלכלי ולא לחשבון הבנק של חברות משלוחים וטכנולוגיה. הגיעה זמנה להשמיע קול ברור וצלול נגד הג'ונגל התעסוקתי המתרחש מתחת לאפה ולא להסתתר מאחורי חוות דעת משפטית פתלתלה הרואה בשליחי וולט כעצמאים, למרות שברור לכל כי אין מדובר בעסקים קטנים אותנטיים עם עובדים ולקוחות, אלא העסקה הדומה מאוד למודל השכיח של העסקת שכירים.
הכותב הוא מומחה ליחסי עבודה, יועץ אסטרטגי לוועדים והתאגדויות עובדים ומרצה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת ת"א
