דעההלקח ההודי בחריגה משיטת הסניוריטי
דעה
הלקח ההודי בחריגה משיטת הסניוריטי
שר המשפטים לוין מבקש למנות לנשיא ביהמ"ש העליון את השופט יוסף אלרון, הפחות ותיק ויותר קרוב לדעותיו, במקומו של השופט יצחק עמית. שיטת המינוי לפי ותק קיימת גם בהודו, שבעבר הדמוקרטיה שלה נפגעה בשל מינוי דומה לפי אינטרסים פוליטיים, ומי שתמך בכך מצא את עצמו מאוחר יותר בצד הלא נכון של ההיסטוריה
בימים אלו חוזרים הדיבורים על ההפיכה המשטרית. אחד הנושאים ששבים ועולים הוא רצונו של שר המשפטים, יריב לוין, לבטל את שיטת המינוי על פי ותק של נשיא בית המשפט העליון. לוין מעוניין למנוע את מינוי השופט הותיק ביותר בבית המשפט העליון, יצחק עמית, לנשיא, ולמנות במקומו שופט פחות ותיק אך קרוב יותר, כנראה, לדעותיו של לוין, השופט יוסף אלרון.
שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון על פי ותק אינה ייחודית למדינת ישראל. יש מדינות אחרות בהן היא קיימת וניתן ללמוד מהן לקחים רלוונטיים לנו. אחת המדינות הללו היא הודו. יש נקודות דמיון רבות בין ישראל להודו. גם הודו וגם ישראל היו בעבר חלק מן האימפריה הבריטית ולכן ירשו שיטות משפט דומות. שתי המדינות קיבלו מהבריטים גם שיטת משטר דמוקרטית. בשתי המדינות הדמוקרטיה הזו נמצאת תחת איום מתמשך. גורם אחד לאיום זה הוא מתחים דתיים-אתניים בין קבוצת הרוב לבין מיעוטים, מתחים ששורשיהם עוד בתקופה שלפני העצמאות. גורם אחר המאיים על הדמוקרטיה בשני המקומות הוא פוליטיקה פופוליסטית. מה ניתן ללמוד אם כן מההיסטוריה של המשפט החוקתי ההודי?
בסוף שנות השישים וראשית שנות השבעים השתלטה אינדירה גנדי, בתו של ראש הממשלה ההודי הראשון, ג'ווהרלל נהרו, על מפלגת השלטון, מפלגת הקונגרס. גנדי הקיפה את עצמה בשורה של פוליטיקאים שהיו נאמנים נאמנות עיוורת לה ולמשפחתה. היא החלה לקדם מדיניות פופוליסטית וזכתה בעקבות כך לתמיכה רחבה בקרב בני המעמדות הנמוכים. היא יצאה למלחמה כנגד פקיסטן, והצליחה לזכות ברוב גדול בפרלמנט ההודי.
בניגוד לישראל, בהודו יש חוקה כתובה. חוקה זו הפכה למוקד של מאבק בין גנדי לבין מערכת המשפט. אספקט מרכזי של מאבק זה נסב סביב שאלת יכולתו של בית המשפט לפסול תיקונים לחוקה. בשנת 1967 קבע בית המשפט העליון ההודי שאין בכוחם של תיקונים חוקתיים לפגוע בזכויות יסוד. בתגובה תיקן הפרלמנט ההודי בשנת 1971 את החוקה כדי שיתאפשר לו לשנותה ללא הגבלה. אולם, בשנת 1973 פסק בית המשפט העליון ההודי (בפרשת קסווננדה) ברוב של שבעה כנגד שישה שופטים ובהרכב חסר תקדים של שלושה עשר שופטים כי לא כל תיקון של החוקה ההודית אפשרי: אין בכוחו של תיקון של החוקה לפגוע ב"מבנה הבסיסי" של החוקה ההודית. יום לאחר שניתנה החלטה זו פרש נשיא בית המשפט העליון ההודי לגמלאות. ממשלתה של גנדי פעלה בניגוד לנוהג הקיים של מינוי נשיא בית המשפט לפי ותק והחליטה למנות כנשיא את אחד מבין שופטי המיעוט בעניין קסווננדה, השופט אג'יט נאת' ריי, וזאת למרות ששלושה משופטי בית המשפט העליון היו בכירים ממנו. מינויו של השופט ריי נבע מהעובדה כי כשופט עליון הוא פסק מספר פעמים לטובת הממשלה בפסקי דין מרכזיים, ולכן המינוי נתפס כניסיון לפגוע בעצמאות מערכת המשפט. היום בו מונה השופט ריי לנשיא בית המשפט העליון ידוע בהודו עד היום כ"יום השחור ביותר בהיסטוריה של הדמוקרטיה."
בקיץ של שנת 1975 הורשעה גנדי בשימוש לרעה במנגנוני הממשלה במהלך הבחירות לפרלמנט שנערכו ארבע שנים קודם לכן. בתגובה להרשעתה הכריזה גנדי על מצב חרום, ועצרה עשרות אלפי מתנגדים פוליטיים. הנשיא ריי סייע לממשלתה של גנדי לקדם פגיעה מסיבית בזכויות האדם. למשל, במסגרת החלטה שקבעה כי הזכות להגנה משפטית מפני מעצרים לא-חוקיים יכולה להיות מושעית בתקופת מצב החרום. אולם, שלטונה של גנדי וגם נשיאותו של ריי לא נמשכו זמן רב. בשנת 1977 סברה גנדי שהיא הצליחה לדכא את האופוזיציה, והכריזה על בחירות. בבחירות אלה, למרבה הפתעתה, היא הפסידה. גנדי חזרה לשלטון בשנת 1980 אולם לאחר מספר שנים היא נרצחה על ידי אחד משומרי ראשה (בשל סיבות שלא היו קשורות למשבר החוקתי של שנות השבעים). אשר לנשיא בית המשפט העליון ריי, הוא הפך לדמות לא פופולרית בקרב חבריו השופטים במהלך תקופת כהונתו כנשיא, משום שהוא נתפס כמי שבגד בחבריו. הוא פרש מבית המשפט העליון כחודשיים לפני סילוקה של גנדי מהשלטון, ובילה את שארית חייו הארוכים כפנסיונר מתבודד ומוחרם. בעשורים מאז ידע המשפט החוקתי ההודי עליות ומורדות אולם באופן כללי ניתן לומר כי כוחו של בית המשפט העליון ההודי רק התחזק בעקבות המשבר.
מה הלקח שאנו כישראלים יכולים ללמוד מההיסטוריה החוקתית ההודית? דומה שהסיפור של ראשת הממשלה גנדי ונשיא בית המשפט העליון ריי מלמד אותנו כי לא לעולם חוסן. מנהיגים אוטוריטריים אינם שולטים לנצח, ומי שבוחר לשתף איתם פעולה, ולמכור את ערכיו הדמוקרטים, יגלה במוקדם או במאוחר כי הנאמנות לשליט הכוחני ולעושי דברו, ולא לשלטון חוק, אינה משתלמת בטווח הארוך. הדמוקרטיה ההודית נפגעה במהלך תקופת מצב החירום של אמצע שנות השבעים, אך בשנות השמונים היא התאוששה, ומי שהרים את ידו לפגוע בה, כמו השופט ריי, מצא את עצמו בסופו של דבר בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
פרופ' אסף לחובסקי מלמד היסטוריה של המשפט באוניברסיטת תל אביב
